בדיוק היום לפני חודש עמדנו חסרי אונים בשדה התעופה באתונה והבנו שאנחנו לא חוזרים לישראל היום ושהחלה מלחמה.
נזכרת בשיחות הטלפון אל בתי וואל חתני, אז אמרנו להם לנסוע מייד אלינו הביתה. זו היתה החלטה נכונה ונבונה וגם כשאני עייפה מכל האירוח כאן ויש פה ושם דברים שמקפיצים אותנו, אני מאד מאד שמחה שהם כאן, ושיש לנו את האפשרות הזאת לארח אותם בבית עם ממ"ד וכל התנאים שמאפשרים להם לגור כאן בנוחות.
כן, הם בלגניסטים - ברור שהילדים אבל גם הגדולים רגילים לסטנדרט של סדר וניקיון שהוא די שונה משלנו. הם משתדלים - ולכן אין לי טענות. אני שמחה שהם כאן ואשמח כשהכל ייגמר והם ואנחנו נחזור לשיגרה שלנו ולשקט שלנו.
וגם לגבי ההתנהלות הכספית שלהם פשוט קיטרנו ואז שיחררנו. מה שהם לא מבינים עכשיו אנחנו לא מצליחים להסביר, ומה שיהיה אחר כך? יצטרכו להתמודד. וכמובן גם אנחנו.
השבוע קרה משהו מאד מוזר איתי. אחרי אירוע ההקאות בתחילת השבוע הרגשתי לגמרי טוב ונורמלי, ואז פתאום בלילה שבין רביעי לחמישי שוב התחלתי להקיא. אלא שהפעם פשוט לא הפסקתי. שעות המשכתי להקיא ולהקיא עד שכבר לא היה לי מה להקיא...לא אכנס לתיאורים גראפיים יותר מדי.
באיזשהו שלב הבנתי שזה לא עומד להירגע ו-T התחיל לחפש מוקד של מכבי ולא הסתדר לא בטלפון ולא באפליקציה....ובסוף הזמין לי אמבולנס שפינה אותי למיון. גם באמבולנס ובמיון זה המשיך.......עד שנרגע קצת, ואז הם גם נתנו לי בעירוי פראמין ונוזלים וזה חלף ומאז לא חזר.
עשו לי כל מיני בדיקות, כולל א.ק.ג. ובדיקות נוירולוגיות וכמובן בדיקות דם - אבל פרט לתוצאות קצת גבוהות בלויקוציטים, שהראו שאני אכן נלחמת בזיהום כלשהו, לא היה ברור מה בדיוק עובר עלי. שוחררתי עם כדור נגד הקאות והנחיות למעקב. וזהו.
לא ברור. במיוחד לא ברורה לי ההפסקה בין מה שקרה בתחילת השבוע למה שקרה יומיים אחרי כן. אז מחכה בחשש לבאות.
הורי בסדר ואפילו המטפלת אולי הבינה קצת את הרמז ופינתה חלק מהבלגן ששיגע את אמא שלי. אולי אולי אמא שלי למדה לומר לה מה היא רוצה. אולי.
אז ממשיכות הארוחות וממשיכים הנקיונות וממשיכה שיגרת האזעקות - בחמישי זה באמת היה מטורף, אבל גם הלילה הקפיצו אותנו פעמיים לממ"ד - ואנחנו עדיין לא רואים לא את הסוף ולא איך הסוף אמור בכלל להיראות. והיום גם החות'ים הצטרפו לחגיגה........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה