ממש יום לפני פרוץ המלחמה פרסם טליק במדור השרביט החם את השאלה הזו: איך אתם נרגעים מהמצב בשעות הפנאי בבית?
שאלתי את עצמי והבנתי שלפני המלחמה לא הייתי צריכה להרגע מהמצב.
לפני המלחמה הבנתי שמתי שהוא, במועד לא ידוע ובאופן לא ידוע, המציאות שוב תשתנה וניכנס למצב מלחמה באופן כזה או אחר. לא ידעתי איך זה יקרה או מתי ואיך זה יבוא לידי ביטוי בחיי - ולכן ממש לא התייחסתי לזה. כלומר, הייתי מודעת וקראתי את כל העדכונים והמבזקים, אבל לא שיניתי בגלל זה תכניות - והראייה, בכל זאת נסענו לשבוע בבית ביוון ו"נתקענו" שם למשך עוד שבוע עד שהשגנו טיסת חילוץ.
אחרי שהמלחמה פרצה, לא ממש הייתי צריכה להרגע - גם כי הייתי ביוון וגם כי משפחתי בסך הכל היתה מוגנת - להורי יש ממ"ד וב'אחוזה' דואגים לכל צרכיהם, בתי עברה לגור אצלנו בבית, בו גם יש להם ממ"ד וגם נוחות סבירה, ואחי אמנם גר בעיר סופר מטווחת (יש איזה ממ שאומר משהו על כך שמערכת הביטחון מנסה להבין מאיפה האיראנים שמעו עליה) אבל גם להם יש ממ"ד - פצפון, אמנם, שצריך עכשיו להכיל גם את אחיינית1 עם בעלה והתינוקת.....
המתח, כאשר חשתי בו, הגיע בעיקר מהעובדה שאני רחוקה ואני רוצה לחזור הביתה. מהעובדה שבתי עמוסה ובלחץ ומרגישה לבד...אז כל עוד ניסינו להשיג טיסת חילוץ, בילינו את שאר הזמן בטיולים, בצפייה בסדרות, בספורט....במפגשים נחמדים עם הכפריים הסופר נחמדים שפגשנו בכפר שלנו....ורוב הזמן זה עזר.
היום כאשר כבר חולצתי ואני בבית, אני הרבה יותר עסוקה כי לקחנו על עצמנו את רוב תפעול הבית - בישולים וכדומה - וחלק מההשגחה על שרי (בעיקר), ומשחקים מידי פעם עם הגדולים......אז אפילו לא יצא לי לראות פרק בסידרה בטלוויזיה מאז שחזרנו - פרט לשעה שבה אני בחדר כושר, משלבת בין האליפטיקל למסילה.
ואני לא מרגישה צורך להרגע. אני אולי משלה את עצמי..........אבל אני לא מתרגשת מאזעקות או מהתראות....זה מוזר.
שלשום אפילו הייתי בדרכים (היה לי למשהו בהרצליה) אחר הצהריים כאשר היתה אזעקה ללא התראה (שמעתי ברדיו אבל לא קבלתי בטלפון) - וממש מעלי ראיתי איזה חמישה יירוטים או יותר, אבל הבנתי שזה לא באמת מעלי - כי לא היתה לי אזעקה - ופשוט המשכתי בנסיעה.
אז כך בינתיים עוברת עלי המלחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה