לארוחת הערב בששי הגיעה בסוף בתי יחד עם נשמותק ושרי.
חתני נשאר עם חכמוד המבודד בבית. בתי עזבה מוקדם והביאה להם קופסאות עם אוכל, מיטב המטעמים שהגשנו לשולחן. בסוף כולם היו מרוצים.
היה מפגש מרגש מאד.
בנוסף להורי, שהפכו כבר לאורחים קבועים בערבי הששי האחרונים, הגיעו גם אחי וגיסתי, כולל אחיינית2 ואפילו אחיינית1 עם בעלה (ששמו כשמו של נכדי 'סביבוני' אבל חכמוד ונשמותק מכנים אותו 'כפרה עלייך' בגלל הנאום שנשא מתחת לחופה בערב חתונתם, אז אולי גם אני אכנה אותו כה בבלוג, או רק 'כפרה').
היתה שמחה גדולה והתרגשות גדולה, וכמובן אוכל טעים ואווירה נהדרת.
לא נפגשנו עם משפחתו של אחי בהרכב הזה מאז לפני הקורונה.
בהרכב כזה או אחר ראיתם את חלקם בקיץ, לפני הסגר השני ולפני מחלתה של גיסתי.
בקיצור - זה היה כיף גדול.
בשבת אחר הצהריים, אחרי שחתני וחכמוד חזרו מביצוע בדיקת הקורונה השנייה, נסענו לבקר אצלם, ובכך הצלחנו לבלות גם עם חכמוד, ועוד קצת זמן איכות עם כל בני המשפחה. למחרת כמובן שהתבשרנו שהבדיקה יצאה שלילית, כמו גם לכל ילדי הכיתה, ובשני הם כבר חזרו כולם ללמוד בבית הספר.
אני מצרפת כאן תמונה עדכנית של הרקפות שפורחות בכניסה לבית. יש לי חיבה מיוחדת אליהן משום שהפקעות שלהן ישנו להן בשקט שנה שלמה, והחליטו על דעת עצמן לפרוח גם השנה, מה שגרם לי לשמחה גדולה.
הסערה והברד הגדול של השבוע שעבר לא פגע בגינת הקיר בכניסה לבית, והיא ממשיכה להניב חסות ועלי סלק ותרד ושמיר ופטרוזיליה ואפילו סלרי (ש-T חשב שהוא גם פטרוזיליה, עד שטעמנו את העלים). אבל גינת הגג נפגעה ממזג האוויר הסוער, הברד חורר חלק מן העלים ואנחנו מקווים שהגידולים יתאוששו.
אמרתי ל-T שזו עקומת למידה. ייתכן שישנם חודשים בשנה שעדיף לא לשתול בהם, ולחכות לסוף החורף. בינתיים הוא לא מסכים איתי. נחכה ונראה.
בראשון סוף סוף נפתחו החנויות ונסענו לקנות לי קצת טריינינגים - כאלה שלא גדולים עלי בשלושה מספרים. כמו בכל פעם שאני הולכת לקניות אני נזכרת כמה אני שונאת את זה, אבל כמו בכל פעם שאני הולכת לקניות עם T, אני מצליחה להתגבר על השנאה ולצאת עם שלל לא רע.
במדור "השרביט החם" באתר קהילת הפרפרים בחרתי השבוע בנושא "פרפקציוניזם", וכיאה לנושא הלא פשוט הזה, אני כבר כמה ימים תקועה בכתיבת פוסט בהמשכים 🤣. נראה אם אצלח אותו בסוף.
הקורונה עדיין לא הולכת לשום מקום, כנראה, ובינתיים מסתמן שיהיה עוצר לילי בסופ"ש של פורים, ואם כן אולי נחליט לארח את המשפחה בשבת בצהריים.
יום הולדתה של בתי קרב ובא, יום הולדת שיונתן גפן קרא לו "הגיל המגעיל" - 39. נראה איך נחגוג לה אותו.
חדר הכושר שלנו הודיע שהוא מתארגן לפתיחה מחודשת רק באחד במרץ. זו היתה הודעה די מאכזבת עבורנו, שקיווינו לחזור אליו כבר השבוע, אבל הבנתי שהם לא לבד. רבים טרם פתחו למרות ההיתר.
גם חברתי 'מחברת' שחזרה לשחות בקאנטרי של רעננה, גילתה שאמנם הבריכה פתוחה אבל המלתחות סגורות. הממ....בחורף זה די לא לעניין הדבר הזה. ומדוע לא הודיעו מראש? ואה, כן - גם לא "הספיקו" לחמם את מי הבריכה (וזאת למרות שהם פתחו רק ביום שני, אז מה לעזאזל הם עשו ביום ראשון?).
סיימתי לקרוא את 'מנצחת' של ישי שריד ואני חייבת לומר שאני לא סגורה על עצמי לגבי אם אהבתי את הספר או לא. כך או כך קראתי אותו מהר, חזרתי אליו בכל הזדמנות שהיה לי קצת זמן, אז כנראה שזה כבר אומר הרבה.
באופן מאד יוצא דופן וחד פעמים הלכתי לחפש ביקורות על הספר, וגם הן בלבלו אותי. בקיצור - הדעות חלוקות. יש מי שמחא לו כפיים, ויש מי די צינן את ההתלהבות.
יש לי עוד די הרבה ספרים על המדף הדיגיטלי שמחכים לי בנאמנות, וזה ממש משמח אותי. נראה באיזה מהם אבחר לקרוא הפעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה