על אבנים בכליות, עמודי תאורה גנבים ומברשות שיניים חשמליות

לפני אחת עשרה שנים נסענו T ואני לחו"ל לטיול בן פחות משבוע, ודווקא במהלך השבוע הזה חטף בני התקף של אבנים בכליות.
דווקא כשהיינו בחו"ל והוא היה לבד.
למזלו, סבא שלו הרופא (חמי ז"ל, אבא של T) היה עדיין בחיים, מייד זיהה את הבעייה ושלח אותו לנפרולוג.
לא יודעת מה קורה בתחום הזה היום, אבל אז לא היה הרבה מה לעשות פרט לשתייה מרובה של מים, ואולי היו מאכלים מסוימים שהוא התבקש להמנע מהם. לא זוכרת ממש.
זוכרת שהוא הלך לטיפול סיני (דיקור, צמחי מרפא וגם דיאטה) אצל הבת של 'המהנדס' ו'ביוכימיה'.

בין אם בעקבות הטיפול ובין אם רק בזכות ההקפדה על השתייה, רוב האבנים יצאו להן דרך השתן, ונותרו רק שתי אבנים גדולות (לא זכרתי עד כמה גדולות, אבל התברר שהן היו מעל לסנטימטר בגודלן, שזה ממש גדול) שגם לא היה להן סיכוי לעבוד בדרכי השתן, ואפילו סיכנו את בריאות הכליה.
עשו לו אז ריסוק בעזרת טכנולוגית אולטרסאונד, בבית החולים "השרון" בפתח תקווה (למה שם? ממש אין לי מושג).
הריסוק הראשון לא עזר, או שניפץ רק אבן אחת, ואז שלחו אותו לריסוק שני שעבד ומאז היה שקט.

עד השבוע שעבר, שבו כלתי הסיעה את בני בדחיפות למיון עם כאבים בלתי נסבלים - אותם הוא דווקא לא זיהה, הוא חשב שמדובר בתוספתן, בגלל המיקום שלהם. מסתבר שההתקף הראשון ההוא לא דמה בכלל להתקף הנוכחי.
בבית החולים הוא המשיך לסבול בעת המתנה לאולטרסאונד (לאבחון), עד שנתנו לו זריקה נגד כאבים והכל נרגע.
באולטרסאונד התברר שיש לו שוב אבן - הרבה יותר קטנה הפעם - 0.4 מ"מ - אבל גם הגודל הזה קצת גבולי מבחינת היכולת שלה לצאת דרך דרכי השתן, והפוטנציאל שלה לעשות נזק הוא לא קטן.

שוב היינו רחוקים, הרבה יותר רחוקים. שוב חוסר האונים הזה של ילד סובל (כן, גם בגיל כמעט 35 הוא עדיין הילד שלי), ואינני יכולה לעשות דבר עבורו.
אבל הוא בידיים טובות - גם של אשתו האוהבת (שהתלוותה אליו אחרי כן להופעה - כן הוא התעקש לעבוד באותו ערב - מחשש להתקף נוסף ודאגה שלא יהיה לבד), גם הביטוח הרפואי שלהם טוב (בארה"ב זה חשוב מאד) וגם צוות בית החולים היה מעולה, לדבריהם.

הם שחררו אותו עם מרשם לנוגדי כאבים (אוקסיקודון! בני הבטיח לי שייקח אך ורק אם יהיה שוב התקף בלתי נסבל. הזהרתי מפני התמכרות), הנחיה לשתות הרבה (כוס מים כל שעה) והפנייה להמשך טיפול ומעקב אצל אורולוג.
בינתיים הוא קיבל תור ל-15 לאוקטובר....ועוד התאכזב. בארץ מי יודע כמה זמן זה היה לוקח...............

בינתיים עשיתי מה שיכולתי וביקשתי מקופת החולים לשלוף את כל המידע שהיה להם עליו מהתיק הרפואי. התברר שבינתיים התיק שלו נסגר (מי שנעדר מהארץ מעל לשבע שנים או אפילו חמש שנים מוכרז כ"לא תושב" על ידי הביטוח הלאומי), אבל הם הסכימו מיד לפתוח אותו כדי לשלוח לי את המידע, את מכתב השחרור מבית החולים, את האבחנות וההתוויות הרפואיות. באמת כל הכבוד להם.

הייתי שם הבוקר ממילא לצורך בדיקת דם, וגם חיסון נגד שפעת.
גם הפקידה שעזרה לי וגם האחות שטיפלה בי היו ממש חמודות ושירותיות. משום מה זה תמיד מפתיע ומשמח אותי מחדש.

בששי עשינו ארוחה לכל המשפחה (כולל משפחתו של אחי) והיה ממש נחמד.
אמנם עבר עלינו איזה סוג של וירוס - גם עלי וגם על T - שגרם לנו שלא להיות במיטבנו בימים האחרונים של השבוע, אבל דווקא בששי היינו ממש בסדר.
T הכין דברים ממש טעימים (אוקיי, הוא תמיד מכין דברים טעימים, אז הפעם היה טעים מהרגיל) וכולם ממש נהנו והרגישו מצוין.
פרט לנכדים.
הם הגיעו עייפים ומצוברחים, והתברר שבתי שוב שכחה להביא להם את מברשות השיניים החשמליות שלהם (והם כמובן נשארו לישון אצלנו) ונשמותק לקח את זה קשה במיוחד, ואז הם גם רבו על משהו שטותי ו.....בקיצור הם לא היו במיטבם.

נשמותק לא אוהב לצחצח שיניים, ומאז שהם התחילו להשתמש במברשת החשמלית הרבה יותר קל לו. אבל אצלנו יש כמובן מברשות רגילות, וכשבתי (שוב ושוב) שוכחת להביא להם את החשמליות הוא מתעצבן.

הפעם נשמותק דווקא הזכיר לה, והיא ביקשה מחכמוד שייקח אותן יחד עם זירת הביי בלייד וכל הביי בליידים שהוא הביא איתו

אבל לא באמת וידאה שהוא עשה זאת.

חכמוד - מסיבות השמורות עמו - דילג על הבקשה הזאת ולא הביא את המברשות ולא טרח ליידע אף אחד, ואחר כך שפע תירוצים מדוע. בעיקר, הוא החליט בינו לבין עצמו שזה לא התפקיד שלו להביא את מברשות השיניים. 

בסוף הרוחות נרגעו, והם אפילו הצטרפו אלינו לשולחן ואכלו יפה והצטרפו קצת לשיחה. נשמותק שאל את בתי מדוע בעצם הם אף פעם לא טסו לטקסס......🤔

בתי החמודה התאפקה לא לצחוק ושאלה את נשמותק למה בעצם הוא רוצה לטוס לטקסס, והוא סיפר לה ברצינות הילדית התמימה שלו שהוא מאד רוצה לראות רודיאו. כנראה ראה משהו כזה ב"בוב ספוג" - או תכנית אחרת, אבל נראה ש"בוב ספוג" הוא מקור המידע העיקרי שלו בתקופה האחרונה.

גם כשלקחנו אותם הביתה בשבת בבוקר, אחרי שישנו אצלנו וקמו במצב רוח מצוין, הוא עצר באיזשהו רגע את השיחה ברכב ושאל למה עמודי תאורת הרחוב שאנחנו רואים בדרך "לבושים כמו גנבים". 

ואז בזכותו שמנו לב בפעם הראשונה, שעל חלק ניכר מעמודי התאורה שלאורך הכבישים יש דוגמא מפוספסת בחלקם התחתון, כמו מדי אסיר של פעם.

הוא כנראה ראה מדי אסיר באיזו תכנית, ומיד עלתה לו האסוציאציה.................

בקיצור לעולם לא משעמם עם הילדים האלה.

אגב מברשות השיניים - בבוקר הצעתי לנשמותק לנסות לצחצח עם המברשת החשמלית שלי (עם ראש חדש כמובן), למרות שלכאורה הראש גדול מדי עבור ילדים. במברשת שלהם יש ראש קטן ייעודי לילדים, והיא גם מנגנת להם כל חצי דקה כדי שיעברו לצחצוח של אזור אחר בפה. המברשת החשמלית שלי לא כזאת משוכללת, אבל.....היא חשמלית.

נשמותק הסכים לנסות וזה מאד מצא חן בעיניו, אז גם חכמוד קיבל ראש מברשת משלו וצחצח, וכך כולם יצאו מרוצים.

נראה לי שזה סגר את הפינה של לזכור/לא לזכור להביא להם מברשת שיניים כשהם נשארים לישון...........