לנוח כדי להחלים

יום שלם של מנוחה עבר עלי אתמול וזה עשה לי רק טוב.
גם לא.ב. יהושע זה עשה טוב, התקדמתי בספר "המנהרה" ובינתיים חייבת לומר שאני מאד נהנית.
אמא שלי התעצבנה על הספר, היא קראה אותו לפני, אבל רק כשאסיים אותו ננהל את השיחה לגבי על מה ולמה.

היא הגדילה לעשות כשהתקשרה אלי אחר הצהריים לשאול לשלומי. היא אף פעם לא יוזמת שיחות טלפון, ולמרות שזה היה "רק" מתוך דאגה לבריאותי, עדיין נתתי לה ציון לשבח על היוזמה ועל העובדה שהשתמשה בטלפון הסלולרי שלה.

בכלל, נשמע שהמעבר הזה והחיים בדיור המוגן עושים טוב לשני ההורים שלי, טפו חמסה עיגולים, מקווה שימשיך ככה.
אפילו נראה שאבא נרגע, גם כשיש עניינים שלא מסתדרים בדיוק לפי רצונו. לא יודעת אם זה זמני או לא אבל זה שינוי מבורך.

הלילה דווקא עבר בשלום, אבל בבוקר שוב שלשלתי, ואני גם מרגישה את אחורי הלוע....משהו שמאד מאפיין התקררויות אצלי. ולכן בלית ברירה קיבלתי החלטה (כן, קיבלתי, לא לקחתי - כפי שכולם אומרים וזה מטריף אותי): לא אאסוף היום את הנכדים, לא אצא מחר לטיול.
צריכה לנוח כדי להחלים.

חתני ובתי הזדרזו שניהם לומר שזה בסדר גמור ושהם יסתדרו, חתני אפילו אמר שישמח לצאת מוקדם מהעבודה כדי לאסוף אותם, ושרק אהיה בריאה.

'שריתה' התבאסה שלא אגיע לטיול אבל נראה לי שגם לה ברור, שאם לא ארגיש טוב ואם פתאום אתחיל לשלשל להם באמצע, זה יקלקל לכולם. לא רק לי.

ועכשיו שההחלטה כבר התקבלה, אני כבר משלימה איתה ופחות מבואסת.