בששי הילדים באו לארוחת ערב וכמובן שהנכדים ביקשו להישאר לישון.
כבר מראש הכנתי להם את המיטות, ידענו שזה מה שיהיה.
באמצע הלילה חכמוד התעורר מחלום רע והתעקש לספר לי אותו באותו הרגע ("לא יכול לחכות עד הבוקר, סבתא"). מודה שלא ממש הקשבתי, זוכרת משהו שקשור לסקייטבורד, טביעה וכלא. הקשבתי עד שהוא סיים, אמרתי כמה שזה נורא וברור שזה היה מפחיד, וטוב שהתעורר ומקווה שיישן טוב עכשיו, חיבקתי אותו והוא התחיל לנחור עוד לפני שעיניו נעצמו בחזרה. וגם אני.
אני ישנה פחות טוב בזמן האחרון, אבל זה היה צפוי לצערי ובקרוב ישתפר בחזרה, אני מקווה. פעם בשנה אני עושה "ניסוי" ומנסה להפסיק לקחת את ההורמונים שאני לוקחת נגד תופעות גיל המעבר. זו כבר השנה השלישית של ה"ניסוי" הזה, שאני עושה בכוונה בחורף כי אם וכאשר מתחילים גלי החום הבלתי נסבלים לפחות קר מסביב (למרות שתוך כדי גל כזה אני ממש לא מרגישה את הקור).
זה לוקח בדיוק שלושה שבועות מרגע שאני מפסיקה לקחת את הכדורים ועד שהתופעות חוזרות, ובגדול. ואז עוד כשלושה שבועות מרגע שאני מתחילה לקחת אותם שוב עד שהן נעלמות להן.....עד ה"ניסוי" הבא.
אם לשפוט מניסיונה של ביוכימיה (וזה לא באמת הגיוני, כי אין אישה שזהה לאישה אחרת) זה ייקח לי עוד כשלוש שנים עד שהשלב הזה בהתבגרות גופי יחלוף כלעומת שבא.
א-פרו-פו ביוכימיה, היא ובעלה 'המהנדס' חלו בשפעת בשבועיים האחרונים (ולכן נדחו בינתיים חגיגות ימי ההולדת המשותפים לה ולי), וכפועל יוצא - היא הפסיקה לעשן! אני לא יודעת אם היא תחזיק מעמד גם אחרי שהיא תבריא, אבל כרגע בפעם הראשונה מזה שנים היא הביעה רצון "לתפוס טרמפ" על חוסר היכולת לעשן, בגלל המחלה, ולנסות להיגמל שוב. היא נגמלה לגמרי אחרי שקיבלה התקף לב לפני כעשר שנים, אבל לאט לאט חזרה לעשן, בטענה ש"היא אוהבת את זה" ולא מעניין אותה כלום. אז עכשיו פתאום זה כן מעניין אותה ושמחתי מאד לשמוע. פרט לעובדה הברורה שזה מזיק לבריאותה, הרבה הרבה יותר נעים לנו במחיצתה כאשר היא לא מעשנת (כי גם כשהיא לא מעשנת לידנו, הבית שלהם מסריח מהסיגריות וגם היא עצמה בדרך כלל מריחה כמו מאפרה מהלכת....). נחיה ונראה.
ילדיה הפסיקו גם הם לעשן, כך שאולי לא יהיו פיתויים בסביבתה וזה יעזור.
בחדר הכושר שמו מכשיר חדש: "מדרגות נעות" שכזה.
כבר מראש הכנתי להם את המיטות, ידענו שזה מה שיהיה.
באמצע הלילה חכמוד התעורר מחלום רע והתעקש לספר לי אותו באותו הרגע ("לא יכול לחכות עד הבוקר, סבתא"). מודה שלא ממש הקשבתי, זוכרת משהו שקשור לסקייטבורד, טביעה וכלא. הקשבתי עד שהוא סיים, אמרתי כמה שזה נורא וברור שזה היה מפחיד, וטוב שהתעורר ומקווה שיישן טוב עכשיו, חיבקתי אותו והוא התחיל לנחור עוד לפני שעיניו נעצמו בחזרה. וגם אני.
אני ישנה פחות טוב בזמן האחרון, אבל זה היה צפוי לצערי ובקרוב ישתפר בחזרה, אני מקווה. פעם בשנה אני עושה "ניסוי" ומנסה להפסיק לקחת את ההורמונים שאני לוקחת נגד תופעות גיל המעבר. זו כבר השנה השלישית של ה"ניסוי" הזה, שאני עושה בכוונה בחורף כי אם וכאשר מתחילים גלי החום הבלתי נסבלים לפחות קר מסביב (למרות שתוך כדי גל כזה אני ממש לא מרגישה את הקור).
זה לוקח בדיוק שלושה שבועות מרגע שאני מפסיקה לקחת את הכדורים ועד שהתופעות חוזרות, ובגדול. ואז עוד כשלושה שבועות מרגע שאני מתחילה לקחת אותם שוב עד שהן נעלמות להן.....עד ה"ניסוי" הבא.
אם לשפוט מניסיונה של ביוכימיה (וזה לא באמת הגיוני, כי אין אישה שזהה לאישה אחרת) זה ייקח לי עוד כשלוש שנים עד שהשלב הזה בהתבגרות גופי יחלוף כלעומת שבא.
א-פרו-פו ביוכימיה, היא ובעלה 'המהנדס' חלו בשפעת בשבועיים האחרונים (ולכן נדחו בינתיים חגיגות ימי ההולדת המשותפים לה ולי), וכפועל יוצא - היא הפסיקה לעשן! אני לא יודעת אם היא תחזיק מעמד גם אחרי שהיא תבריא, אבל כרגע בפעם הראשונה מזה שנים היא הביעה רצון "לתפוס טרמפ" על חוסר היכולת לעשן, בגלל המחלה, ולנסות להיגמל שוב. היא נגמלה לגמרי אחרי שקיבלה התקף לב לפני כעשר שנים, אבל לאט לאט חזרה לעשן, בטענה ש"היא אוהבת את זה" ולא מעניין אותה כלום. אז עכשיו פתאום זה כן מעניין אותה ושמחתי מאד לשמוע. פרט לעובדה הברורה שזה מזיק לבריאותה, הרבה הרבה יותר נעים לנו במחיצתה כאשר היא לא מעשנת (כי גם כשהיא לא מעשנת לידנו, הבית שלהם מסריח מהסיגריות וגם היא עצמה בדרך כלל מריחה כמו מאפרה מהלכת....). נחיה ונראה.
ילדיה הפסיקו גם הם לעשן, כך שאולי לא יהיו פיתויים בסביבתה וזה יעזור.
בחדר הכושר שמו מכשיר חדש: "מדרגות נעות" שכזה.
הצלחתי להחזיק מעמד עליו 5 דקות שלמות והתנשפתי כמו חזיר! לזכותי ייאמר שבאותן חמש דקות עליתי (על פי נתוני המכשיר) 14 קומות! לא רע לפעם ראשונה.
אחר כך עברתי למכשיר האליפטיקל לאימון הרגיל, ועשיתי את הסבב הרגיל של מכשירי הכוח שעיקר תפקידם מבחינתי הוא לשמן ולחזק את השרירים שמסביב למפרקים (בעיקר הכתפיים), הבטן והגב.
כשישבנו עם כוס קפה בדשא עם ה"פרלמנט" הרגיל, התחיל לכאוב לי הראש, והתחלתי לכחכח המון בגרוני, וכבר חששתי שהנה הנה אני שוב התקררתי...........אבל (טפו טפו) בינתיים אני בסדר.
בערב יצאנו עם אחי וגיסתי למסעדה (שום דבר מיוחד או מומלץ) לחגוג (באיחור) את יום הולדתי.
היה ממש כיף לשבת ארבעתנו ולדבר, מה שלא תמיד מתאפשר כאשר אנחנו מארחים את כל המשפחה, מגישים, מפנים, מתעסקים עם הנכדים.
כרגיל גיסתי קנתה לי מתנה שקטנה עלי לפחות במידה אחת - ואני כבר מזמן הבנתי שהיא פשוט רואה אותי הרבה יותר רזה ממה שאני, אז אני לוקחת את זה כמחמאה. לצערי החנות בה היא קנתה את זה נמצאת (רק) בפתח תקווה, אבל לא אתעצל ואסע להחליף. אין סיכוי שאמצא שם בגד במידתי (המקסימום שם זה 3 ובחנות הזאת 3 זה מדיום, לדעתי) - אבל יש להם דברים אחרים, אביזרי אופנה ותיקים - אמצא משהו.
בתי מתחילה היום את עבודתה החדשה/ישנה במחלקה הסגורה לילדים ונוער בבית החולים הפסיכיאטרי בו עשתה גם את ההתמחות.
כעת יש לה משרה של פסיכולוגית בכירה (למרות שרק עכשיו הוסמכה, אבל במהלך ההתמחות כבר נתנו לה תפקידים של פסיכולוגית מומחית כך שעם הסמכתה, מטבע הדברים פינו עבורה את המישרה הזאת).
היא גם הצליחה לסגור איתם על משרה של שלוש פעמים בשבוע (במקום ארבע פעמים כמקובל) כך שיהיה לה יותר זמן גם לקליניקה הפרטית שלה וגם כמובן לבית ולמשפחה.
עם כלתי עוד לא דיברנו מאז המבחן הלא מוצלח, בעיקר כי היא לומד בטירוף למבחן הבא (מחר) - נדבר איתה כשגם הוא כבר יהיה מאחוריה. יקח עוד זמן עד שתתקבלנה תוצאות שני המבחנים, ויש לנו תקווה קלושה שאולי אולי בכל זאת היא הצליחה לעבור את הראשונה.....ולהיפטר ממנה! לא סביר אבל הלוואי.
אביב בחוץ ממש, וקבעתי עם 'מחברת' להיפגש לצהריים, אחרי שאאמן ואשלים כמה מטלות בית.
שבוע טוב 🌺☀️
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה