בתאריך 23/01/2026 ביקש טליק במדור השרביט החם שנתאר את השינויים שחלו בהרגלי הצריכה שלנו של תרבות - מוסיקה, אמנות, ספרות, תיאטרון, קולנוע ועוד - במהלך השנים.
אהבתי את הכותרת, בהשראת הלהקה "החברים של נטאשה" 😊.
לאורך שנות כתיבתי בבלוג הרבה פעמים התלוננתי על הורי, שבאמת במובנים מסוימים היו הורים שלעיתים היה קשה לגדול אצלם - בעיקר מאז שאחי נולד, ועוד יותר כאשר התחלתי להתבגר ונכנסתי לגיל ההתבגרות. עד היום אני רואה שהם - בעיקר אמא שלי - מסתדרים טוב יותר עם ילדים קטנים מאשר עם מתבגרים. אין להם מושג איך "לאכול" אותם.
אבל לצד התלונות, יש לי הרבה מאד שבחים ותודות להרעיף על הורי בכל הנוגע לחינוך ולתרבות שזכינו להם, אחי ואני, מרגע לידתנו לאורך כל השנים.
בבית שלנו תמיד היתה מוסיקה - גם קלאסית, גם עממית (בעיקר ישראלית וארגנטינאית אבל לא רק), גם עכשווית (לפחות עד גבול מסוים - למשל ל"חיפושיות" או לאלביס פרסלי לא נחשפתי בבית) וגם לימדו אותנו מגיל צעיר לנגן והשקיעו בהשכלה המוזיקלית שלנו.
זוכרת אפילו שבגיל גן אבא שלי, שלא הרוויח הרבה באותן שנים - ואמא שלי למדה באוניברסיטה ולא הרוויחה בכלל - קנה לי אקורדיון אמיתי קטן. היתה לי גם חלילית וגם מלודיקה, והיתה לאבא שלי דרבוקה ובערבי ששי היינו עושים סוג של קבלת שבת (הדלקנו נרות אבל בלי תפילות וכו ובלי להקפיד על זמני כניסת השבת) ושרנו וניגנו - אפילו אחי הפעוט ניגן על משולש - ואבא גם לימד אותנו ריקודי עם - באותה תקופה הוא גם הדריך ריקודי עם בערבים וגם השתתף בתיאטרון חובבנים, עסק קצת בפנטומימה ורקד גם בלט מודרני. הוא גם רשם אותי לחוג מחול מודרני באקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים ולמדתי אצל חסיה לוין, בזמן שרוב החברות שלי למדו בלט קלאסי.
כדי להתפרנס היה אבא שלי אופה במאפיית "אנג'ל" בירושלים, עד שיום אחד הצליח לקבל עבודה כמפעיל מחשב במשרד האוצר - על המחשב הראשון שהגיע לירושלים, עד כמה שאני יודעת - והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. הוא התחיל בתחום המחשבים והתפתח והתקדם ושגשג במשך חמישה עשורים. אבל סטיתי מהנושא.
כשהייתי קטנה בירושלים הקשבתי הרבה לרדיו ולתקליטים. לאבא שלי גם היה טייפ סלילים עליו היה מקליט מהרדיו ומתקליטים ששאל מהספריה של הקונסוליה האמריקאית. טלוויזיה לא היתה לנו. לא היו באותן שנים שידורי טלוויזיה בישראל, פרט ללימודית. קראתי ספרים - המוווון ספרים. מגיל אפס הורי הקריאו לנו ספרים ולמדתי לקרוא בגיל ארבע...והקריאה היא אחת האהבות שלי עד היום.
הורי גם לקרחו אותנו לסרטים בקולנוע ולתיאטרון. לפעמים לקחו אותנו גם לקונצרטים ולמוזיאונים. היו בבית גם ספרי אמנות וביוגרפיות של אמנים ומלחינים.
בתקופה שחיינו בארה"ב כבר הייתי בגילאי בית הספר היסודי ותחילת החטיבה - קנו לי טייפ קסטות (כלומר, קלטות) ובמשך שנים הקלטתי מהרדיו את השירים שאהבתי וניגנתי לי אותם שוב ושוב. המשכתי לקנות תקליטים של מוסיקה שאהבתי, והקשבתי להם בפטיפון שבסלון או בזה של אחי - משום מה היה לאחי פטיפון בחדר.
בארה"ב כבר היתה לנו טלוויזיה - אמנם בשחור לבן - אז התחלתי גם לצפות בתכניות וסרטים.
בגילאים האלה התחלתי לגלות - בנוסף לשירי הילדים ושירי "ארץ ישראל" ומוסיקה קלאסית - גם את הרוק והפופ. מאוחר יותר התוודעתי לרוק הכבד של אותה התקופה, וגם "רוק חלל". לא הפסקתי לאהוב את מה שאהבתי פעם אלא פשוט כל הזמן נוספו לי עוד תחומים שגיליתי שאני אוהבת. גם בספרים ובסרטים הטעם שלי תמיד היה מאד מגוון.
כשהתחתנתי כבר רכשנו טלוויזיה צבעונית, וכמה שנים אחרי כן רכשנו את מכשיר הוידאו הראשון שלנו. באותן שנים הייתי מתזמנת הקלטות של תכניות וסרטים מהטלויזיה על קלטות VHS, וצופה בהן אחר כך כשהיה לי זמן. זה היה הרבה לפני שניתן היה להקליט באמצעות הממיר של הכבלים ולפני שהמציאו את ה-VOD.
כשיצאו תקליטורי הלייזר דיסק קנינו מכשיר ובביקור שלנו בארה"ב עם הילדים בשנת 1989 קנינו כמה תקליטורים כאלה של סרטים שאהבנו במיוחד ורצינו לראות שוב ושוב.
זמן קצר אחר כך יצאו תקליטי ה-DVD, שרק לאחרונה עשינו סדר והעפנו את רובם. היום אנחנו מקשיבים בעיקר למוסיקה דרך ספוטיפיי או "אמאזון מיוזיק" באמצעות "ALEXA"
אבל הטעמים שלי לא השתנו אלא המשיכו להתפתח. בעיקר הטכנולוגיה משתנה כל הזמן. אנחנו הולכים פחות לקולנוע כי יש לנו מערכת קולנוע ביתית מצוינת ואת רוב הסרטים והסדרות ניתן לצרוך בבית. אבל זו עדיין חוויה ללכת מידי פעם לקולנוע. לאורך השנים הלכנו מידי פעם להופעות חיות אבל גילינו שאנחנו פחות אוהבים, במיוחד כאשר זה במקום שלא נוח לשבת (כמו בקיסריה או אמפי שוני) והסאונד לא תמיד משובח.
ספרים אני קוראת כמעט רק בדיגיטל - זה גם נוח ונגיש לי בכל זמן ובכל מקום וגם קל להשיג ספרים ובכל השפות.
בשנות התשעים למדתי להתחבר למוסיקה שילדיי הקשיבו לה, ולמרבה השמחה גם הם גילו את הרוק ואת המוסיקה שאני אהבתי בשנות הששים והשבעים. היום אני מצטערת לומר שאני כמעט לא מכירה את המוסיקה החדשה שנוצרת עכשיו - לא הישראלית ולא העולמית. פה ושם יוצא לי לשמוע אמנים עכשוויים וחלקם ממש טובים - כמו טונה, למשל, אבל באמת שהאתגר שלי כרגע הוא לגלות ולהקשיב ליותר אמנים שאינני מכירה, ולהחליט מה אני אוהבת ביניהם ומה לא.
כשעוד עבדתי הייתי מקשיבה לרדיו בדרכים וכך הייתי מתוודעת לשירים חדשים ולאמנים חדשים. היום זה בקושי קורה, וגם - כשאיזו תחנה משמיעה שירים שלא נעימים לי לאוזן, קל לי מאד לשים ספוטיפיי גם ברכב ולהאזין למוסיקה שאני כבר מכירה. זה קצת חבל לי.....מצד אחד. כי אולי יוצרים עכשיו מוסיקה טובה שלא יוצא לי להיחשף אליה.
טוב, הפוסט הזה כבר ארוך מדי.........כדאי לסיים כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה