השבוע בתי ב"ריטריט" של חוג היוגה שלה. אי שם בדרום, לא רחוק כנראה מים המלח. סביבה מדברית שאני מאד אוהבת. לפי התמונות שהיא שולחת (שקיעות וזריחות) נראה שהיא נהנית.
בראשון זה היה תורנו לאסוף את שרי מהגן. התכנית היתה לקחת אותה לחוג "היפ הופ" שהיא התחילה לפני כמה שבועות בימי ראשון, אבל היתה לי הרגשה (וצדקתי) שלא יתחשק לה ללכת. ולא לחצתי.
כשהגענו לגן T חיכה באוטו ואני נכנסתי, וכמובן שהיא לא יצאה אלי כאשר הגננת קראה לה שסבתא הגיעה. לא בגללי היא לא יצאה. בתי הכינה אותי מראש שהילדה לא ממהרת לעזוב את הגן בסוף היום. היא היתה באמצע "תרגיל חשבון" (מילאה דף עם כל המספרים מאחד עד עשר ובסוף ענתה על התרגיל "1+1=?". היא לא התכוונה לקום עד שלא סיימה את התרגיל, ובסופו קיבלה כמובן מדבקת "מצוין".
התיישבתי לידה בזמן שהיא עבדה (מלאה בביקורת עצמית כאשר חלק מהמספרים, במיוחד הסיפרה ארבע, יצאו לה בכתב ראי). לידה ישבו כמה ילדים מהגן וכולם מאד התעניינו בי ושאלו כל מיני שאלות. את נשמותק ואת חכמוד הייתי באה לקחת מהגן לעיתים קרובות, כך שכל החברים שלהם הכירו אותי כבר, אבל עם שרי זה קורה לעיתים רחוקות. היו כמה ילדים שביקשו לעשות איתי "כיף", וילד אחד נתן לי ממש מכה כואבת במסווה של "כיף". לא נורא.
את שרי לא מטריד שכל הילדים עוזבים הביתה בזה אחר זה. מבחינתה היא מוכנה גם להישאר לבד ולפטפט עם הגננות. בחיים לא פגשתי ילד או ילדה שלא מפריע להם להיות האחרונים שהולכים הביתה מהגן. באמת ילדה מיוחדת. בסוף היא סיימה את התרגיל והסכימה שנלך, וכמובן שמייד הכריזה שהיא לא הולכת לחוג ("לא בא לי ללכת לחוג המשעמם הזה"). לא התווכחתי.
בבית ציירנו, קראנו בספר של "דוד אריה בג'ונגל הסיבירי" - עד ש"בא לה" לאכול משהו ואז היא ביקשה שנדליק לה טלוויזיה ("בלואי"). הסכמתי כי אני יודעת שבתי מרשה לה לצפות בזמן שהיא אוכלת. חתני הגיע די מוקדם אחרי זה והלכנו הביתה.
היה נחמד לראות את נשמותק, שחלק מהזמן היה איתנו וחלק מהזמן היה בחדרו, ואת חכמוד שהלך בשלב כלשהו לאימון כדורסל. ילדים גדולים כבר.
כמובן שאיך שהגענו דבר ראשון השתלטתי על כיור מלא שעלה על גדותיו והפעלתי מדיח. אני מתפעלת בכל פעם מחדש מהיכולת של בתי להשאיר בלגן ולכלוך קולוסאלי וללכת. בין אם לעבודה ובין אם ל"ריטריט" של ארבעה ימים. לי קשה לצאת מהבית או ללכת לישון אם יש ספל אחד בכיור....אבל זו השריטה שלי, לא שלה.
השבוע לא יצא לי להיפגש עם 'מחברת', ואני לא בטוחה גם לגבי השבוע הבא, כי 'לונדון' נמצאת בארץ והיום היחיד שהיה לה פנוי לפגוש אותנו יהיה יום ראשון (שזה בדרך כלל היום בו אני ו'מחברת' נפגשות). מקווה שאולי יהיה לה זמן בשלישי.
הגב כבר כמעט לא כואב אבל עדיין הכי הכי קשה לשבת. בנוסף אחת המשחות שהשתמשתי בהן להקלה על הכאבים כנראה עשתה לי פריחה. עכשיו הפסקתי עם המשחות ואני מחכה לראות מה קורה עם הפריחה, אם היא תעבור מעצמה או שאצטרך לטפל בזה במיוחד.
אבא מרגיש יותר טוב, הרבה פחות כואב לו בהליכה ובעמידה, ואין לו בעייה בכלל בישיבה. הוא הפסיק בינתיים להשתמש במדבקות , כך שהאופיאט היחיד שהוא עדיין צורך הוא הקודאין שקיים ברוקסט פלוס , ונראה שהוא חזר להיות צלול יותר. נראה בימים הקרובים אם הכאבים לא חוזרים לו כתוצאה מהפסקת השימוש במדבקות. שמחה מאד שהפסיק עם הטרמדקס. הוא מקפיד על תרגילי הפיסיותרפיה שנתנו לו, ואני מקווה שהוא בדרך להרגיש יותר טוב.
בינתיים איש המדרסים הביא לנו חגורת גב מיוחדת שמיועדת לשברי דחיסה, שאני מקווה שתעזור לו יותר מהחגורה הנוכחית.
סיימתי לקרוא את "404" של יערה לב, ולצערי הוא היה מאד מאכזב.
נראה לי שאני מבינה מה היא רצתה לומר ואיך היא רצתה לגולל את הסיפור, אבל זה פשוט לא הצליח לה, לדעתי.
התחלתי לקרוא עכשיו את RECURSION מאת BLAKE CROUCH ואני מקווה שאיהנה קצת יותר. בינתיים הוא "תפס" אותי מהרגע הראשון, שזה אומר הרבה. לפעמים אני צריכה להכריח את עצמי להמשיך לקרוא ספר לאחר שהעמודים/הפרקים הראשונים לא ממש "תופסים" אותי.
הבוקר, בגלל הבחירות לרשויות המקומיות, חדר הכושר נפתח רק בשמונה, אז החלטנו לעשות הליכה בחוץ במקום. היה ממש כיף, קריר אבל שמשי. לקראת הסוף הגב כבר התלונן, אבל צלחתי 8.23 ק"מ בשלום, ותיכף אעלה להתקלח.
בטח אקפוץ אחר כך אל הורי להביא לאבא את החגורה החדשה.... T עסוק עם לקוח, אז בסך הכל זה מסתמן כיום שגרתי עבורנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה