ב"יום השיבושים" בשבוע שעבר יצא הגורל והיה לנו תור בתל אביב באיזה משרד ממשלתי.
בלית ברירה הסכמתי שוב לרכב לשם על האופנוע, לא לפני ש-T הבטיח "להתנהג יפה".
בסופו של דבר הוא באמת התנהג יפה, והצלחנו להגיע ליעדנו די מהר, למרות החסימות והפקקים, וגם התור עצמו הלך די מהר ודי חלק - בניגוד למה שהייתי מצפה ממשרד ממשלתי. הבעיות התחילו בדרך חזרה הביתה.
בשלב הזה כבר כמעט כל כיוון שניסינו לנסוע בו היה חסום ו/או פקוק, ולמרות שהיינו על אופנוע, שלכאורה יכול לעבור בין טורי המכוניות, לא באמת היו "טורי מכוניות" - זה דמה יותר לעדר צפוף שפשוט לא ניתן היה להשתחל או לתמרן דרכו.
בנוסף היה חם מאד - היינו עם הז'קטים הממוגנים של האופנוע - והרגשתי את הזיעה מטפטפת לי מתחת לחולצה.
באותו היום גיליתי שלא פחות קשה מלנסוע במהירות מטורפת על אופנוע, זה לשבת על אופנוע שעומד בפקק. כמה ימים אחרי כן עדיין כואבות לי עצמות האגן. אבל היי, לפחות T התנהג למופת. ולמרות כל הפקקים וכל החסימות הצלחנו להגיע הביתה ממש מהר. כל הסיבוב מרגע שיצאנו מהבית ועד שחזרנו אליו ארך פחות משעתיים. מרשים ביותר.
בחמישי בבוקר התקשרה בתי עוד לפני שאכלנו את ארוחת הבוקר, אחרי חדר הכושר. היא שאלה אם יש ארוחה השבוע. צחקנו קצת על חשבונה (אחרי שסיימנו את השיחה), כי בדרך כלל אנחנו שואלים אותם כבר ביום רביעי אם הם באים בששי, כדי לדעת מה לקנות בסופר. בדרך כלל אנחנו צריכים לשאול כמה פעמים עד שאנחנו מקבלים תשובה. הפעם שכחנו לשאול ובפעם הראשונה בחייה, הילדה התקשרה. זה היה נחמד אבל זה גם הצחיק אותנו. אז כן, אמרנו לה, ברור שיש ארוחה.
T התעלה על עצמו (אם זה בכלל אפשרי) והכין גם דגי לברק שלמים (יותר גדולים מזה שקיבלתי שבוע קודם במסעדה), גם כבד עוף מטוגן, גם עוף בתנור עם תפוחי אדמה ובטטות, גם ניוקי בולונייז וגם כל מיני סלטים. והייתה גם פסטה "רגילה" עבור הילדים שלא אוכלים ניוקי.
למותר לציין שהניוקי חוסל, אמנם, אבל מכל השאר הדברים נשארו שאריות, ואני בספק אם נספיק - T ואני - לאכול את הכל עד סוף השבוע. אני אכלתי רק מהדגים, הסלטים וטיפה מהניוקי - אז מצפה לטעום היום קצת מהמאכלים האחרים.
הנכדים לא נשארו לישון כי חכמוד לא הרגיש טוב. לא ברור מה יש לו, אבל זה התחיל במהלך החמסינים הקשים של השבוע - והתופעות היו כמו אלרגיה - גירוד ועקצוץ באף ובגרון - וגם עייפות גדולה. זה גם קרה אחרי שהוא היה במבדקים בחטיבת הביניים - הוא מנסה להתקבל לכיתה מיוחדת (נדמה לי שקוראים לזה "נחשון"). ובאותו הערב גם יצא למסיבת בת מצווה שהסתיימה מאוחר. כן, הוא כבר בגיל הזה שיש מסיבות בת מצווה לבנות הכיתה. בקיצור הילד שפוך, אכל אמנם יפה בארוחה אבל נרדם אחרי כן על הספה עד שהם נסעו הביתה.
השבוע פורים והם יוצאים לחופשה ברמת הגולן. מקווה שמזג האוויר יאיר להם פנים. ושחכמוד ירגיש טוב.
בשבוע הבא היא תחגוג יום הולדת ואני כבר חושבת איך ומה לחגוג לה......אחרי שיום הולדתה ה-40 השתבש במיליון דרכים שונות, הייתי רוצה שהשנה - למרות שזה לא עגול - זה יהיה יום הולדת קצת יותר מוצלח.
בינתיים קרה הלא ייאמן ואמא הסכימה לנסות לקרוא ספר בטאבלט. בהנחייתי אבא הוריד לה אפליקציה ונתתי לה בינתיים את המשתמש שלי, והמלצה על ספר, והולך לה לא רע. היא אפילו מציינת את היתרונות של קריאה בטאבלט על פני קריאה על ספר מנייר, שהיא כל כך רגילה ואוהבת. אני שמחה כי כך נפתחת לה אפשרות גישה להרבה מאד ספרים בלי שנצטרך לקנות לה או להשאיל לה.
הורי נכנסו קצת ללחץ כי קיבלו הודעה מאחד הבנקים (האמריקאים) שבו הם מחזיקים את החסכונות שלהם, שהוא עומד להיסגר ועליהם להעביר את כספם לבנק אחר. זה באמת מעצבן ומלחיץ כשדבר כזה קורה אבל בסך הכל יש להם זמן לעשות את כל ההעברות ולהודיע לכל מי שצריך לגבי החשבון החדש, ומזל שאבא מיומן גם במחשב ובביורוקרטיות השונות וגם בכל העניינים הפיננסיים שלהם, ונראה כרגע שהם מסתדרים עם זה יפה בכוחות עצמם. אני כמובן התנדבתי לעזור כפי יכולתי, וכרגע העזרה שלי מצטמצמת להדפסות וסריקות של מסמכים עבורם.
אבא תמיד שיבח את הבנק הזה שהוא נותן את הריבית הטובה ביותר, אבל עכשיו חשבתי לעצמי שאולי הבנק הזה נתן ללקוחותיו תנאים כל כך טובים ש....בסוף הוא נאלץ להיסגר? מה שמחזיר תמיד את השאלה עד כמה הבנקים צריכים להרוויח כדי שכספינו יהיה בטוח.
אני מניחה שהערב נצא שוב להפגנה, אבל לא בטוחה אם נסע שוב לקפלן (ואז זה יצטרך להיות על האופנוע) או לאחת הערים הקרובות יותר לכאן. וזה כל מה שאני מתכוונת לכתוב על המצב הפעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה