אז מה היה לנו השבוע?
בתחילת השבוע קיבלתי מסאז' שהאמת הותיר אותי די כאובה. מזכירה לעצמי לבקש ממנו לעשות מעט פחות חזק בפעם הבאה....
היה מפגש נחמד בבית קפה בליקר בקניון החדש של כפר יונה עם 'מחברת' לאחר שהחלימה מקורונה.
לקחנו את נשמותק לשיעור שחייה שלישי - הפעם עם מדריכה שונה שהיתה אפילו מוצלחת יותר מהמדריך הקודם - ואחרי שהחזרנו אותו הביתה נסענו לפגוש את 'שותפנו' ו'שריתה' במסעדת "נומי" בכפר מונש, לכבוד יום הולדתו של T שחל השבוע. אציין שזו מסעדה לגמרי פלצנית עם מחירים גבוהים ומנות קטנות (לא כולן) ושהייתי זקוקה להסבר ופירוש התפריט על ידי המלצרית - ובכל זאת היה מאד מוצלח ומאד טעים, וכתמיד היה ממש כיף לבלות ערב איתם. ישבנו בחוץ והגענו מוקדם אז זכינו ליהנות מהשקיעה בנוף הכפרי שהיה שם, וזה היה שווה.
ביום ההולדת של T עצמו לא ממש חגגנו - זה היה יום של עוזרת, ויום שבו לקחתי את החתולה ל' לחיסון ואת מיינקוני לסירוס. הכל עבר בשלום, ולמרות שאני עדיין מצטערת שבסוף לא יעקרו לו את הציפורניים, אני מבינה שככה זה וניאלץ לגזוז לו מידי פעם ולחיות עם זה.
הווטרינר שלי (בעל הבית) לא נכח, ובדיעבד אני מצטערת שלא התעקשתי לוודא שהוא יהיה שם ושהוא יהיה זה שינתח. בפועל היתה וטרינרית שאני לא מכירה שניסתה (כמו כל הווטרינרים) להעמיס עלי עוד ועוד בדיקות (דם וכו) לפני ההרדמה. הבאתי גם את ל' לחיסון וביקשתי שיזריקו לה את החומר נגד פרעושים שהווטרינר מביא במיוחד מחו"ל כי אין אותו בארץ. בהתחלה לא מצאו היכן הוא מאוחסן, וכשמצאו התברר שהוא כבר שנה לא בתוקף. והרי ביררתי במיוחד אם יש אותו ולכן הבאתי את ל' לשם לחיסון ולא חיסנתי אותה כאן ביישוב. מעצבן.
גם עם מיינקוני התעצבנתי. הבאתי את החתול בשמונה וחצי בבוקר ובאחת עשרה הווטרינרית התקשרה לומר שהיא גילתה אצלו איוושה בלב ואולי לא כדאי להרדים אותו לסירוס לפני שייבדק על ידי קרדיולוג. כמובן שלוקח חודשים לקבוע תור אצל קרדיולוג חתולים או שצריך לקחת אותו לבין דגן. T התעצבן בשלב הזה ושאל מה קורה אם נוותר על הקרדיולוג (ומה בעצם קרדיולוג יעשה). היא אמרה שכדאי לעשות אקו לב ובדרך כלל הטיפול הוא תרופתי (ולא "בדרך כלל" - יציעו צינתור? ניתוח? יש גבול למה שאנחנו מוכנים לעשות עם חיות המחמד שלנו!). T שאל אם אפשר לדלג על זה והיא ענתה שהיא יכולה לתת חומרי הרדמה "אחרים" שפחות עלולים לפגוע בלב (!?) וזה מה שהורינו לה לעשות. הווטרינר שלנו בדק אותו יסודית כשרק הבאנו אותו בגיל חודשיים, איך הוא לא שמע אז את האיוושה?
ואז לא שמענו מהם המון זמן (כמה זמן לוקח סירוס???), וכשהתקשרתי בשלוש ענו לי שעדיין לא סירסו אותו כי הגיע מקרה חירום של כלבה שהורעלה (בסוף היא מתה) וכולם היו עסוקים רק בניסיונות להציל אותה.
כשהתקשרתי בחמש אמרו שעכשיו התעורר ושאפשר לבוא לקחת. מעצבנים. לפחות גזזו לו את הציפורניים כך שיש לנו שקט לשבוע/שבועיים.
בסוף בכל מקרה הכל עבר בשלום.
החתלתול הרי היה בצום מהלילה לפני הסירוס, וכשחזר הביתה היה מורעב. הזהירו אותי לא לתת לו הרבה אוכל בבת אחת כדי שלא יקיא (בכל זאת רק התעורר מהרדמה) אז נתתי לו טיפה כל שעה עד שהלכנו לישון. גם למחרת הוא עדיין היה מורעב וטרף תוך דקה כל מה שנתנו לו.
הוא כבר שוקל 4.3 קילו בגיל שבעה וחצי חודשים, אבל כיון שהוא מיין קון הוא צפוי לגדול עוד הרבה יותר. מה שכן, כנראה בזכות נוכחותו בבית, גם החתולה ל' עלתה קצת במשקל לאחרונה. היא תמיד היתה אכלנית גרועה ומפונקת, אז אולי בזכות ה"תחרות" על האוכל היא סוף סוף אוכלת טוב יותר. עדיין, היא שוקלת בסך הכל 4 ק"ג. היא חתולה "רגילה".
על הנחיות ברשת, התחלתי לנהל טבלה כדי לנטר את הגדילה שלו ולדעת כמה להאכיל אותו על פי משקלו. פחות מדי זה לא טוב אבל גם יותר מדי זה לא טוב. בקיצור - לגדל מיין קון זה לא כמו לגדל כל חתול אחר. ועכשיו עוד יש את ה"איוושה בלב" הזאת....אבל החלטנו בשלב זה להתעלם ממנה.
אז ביום ההולדת של T לא ממש חגגנו אבל בששי בערב הזמנו מקומות במסעדה לנו ולהורי, לחגוג איתם ולקחת לעצמנו ששי אחד חופשי מהמטבח. בתי והמשפחה הוזמנו לארוחה אצל אמא של חתני. הם יבואו שבוע אחרי כן להיפרד מאיתנו לפני שנטוס אל בני לארה"ב.
עם הורי היינו במסעדת פראטלי בנתניה. הזמנו לשש ורבע - שעה שמתאימה להורי שאוהבים לאכול מוקדם ולישון מוקדם וגם מקדימה את הבלגן של ששי בערב במסעדות. מודה ש-T טעה וחשב שהמסעדה נמצאת במיקום אחר בנתניה, ולכן חשב שמדובר במסעדה אחרת שפעם היינו בה והיה טובה - אבל בסוף לא נפלנו גם שם. לפחות בשש ורבע השירות היה טוב ומהיר, המנות היו טעימות ולא יקרות. נכון שבפסטה עם שרימפס לא היו מספיק שרימפס והם גם היו מסוג נחות ומהקפאה כנראה, ובפסטה עם בשר מפורק לא היה כמעט בשר - אבל הלזניה תרד היתה מצוינת וגם השניצל הנפוליטני (הענק) שאבא שלי לא הצליח לסיים. לקינוחים כבר לא היה לנו מקום וממילא T ואני לא אוכלים קינוחים. היה נחמד, בקיצור.
בני וכלתי וכנראה גם הקטנטנים שלהם חולים בקורונה. בני כבר בסיום המחלה וגם על כלתי נראה שהיא עוברת בקלות יחסית. ארבעתם היו מקוררים מאד מזה כמה שבועות וקיקה גם פיתחה שיעול קשה ובסוף קיבלה אנטיביוטיקה, אבל הרבה מאד זמן הם כולם עוד יצאו שליליים בבדיקות הקורונה. בני יצא חיובי ראשון ובהתחלה בודד את עצמו משאר המשפחה, אבל אחרי כמה ימים, כאשר גם כלתי יצאה חיובית (עם פס שני חלש) הם ביטלו את הבידוד התוך משפחתי ומתמודדים עם הנגיף כולם ביחד. בששי הם אמורים לעשות בדיקה כדי לבדוק האם סביבוני וגם בני יכולים לחזור לעבודה / גן בשני בבוקר.
בשלב כלשהו בני קבע תור טלפוני עם רופא בגלל השיעול הבלתי נסבל שלו, וההוא רשם לו תרופה בשם BENZONATATE שהגיעה במשלוח. צחקנו כמובן על השם (ואמרתי שכדאי שהתרופה תעבוד "משהו בן זונה") אבל היא עשתה את העבודה. לגמרי.
עכשיו נותר לקוות שהם כולם יבריאו לפני שנגיע לשם, ושאנחנו לא נחטוף בינתיים, כי כדי להיכנס לארה"ב עדיין נדרשת בדיקה שלילית.
הבוקר סוף סוף חזרתי לרוץ (לסירוגין) בהליכת הבוקר, משהו שמאז שהייתי מקוררת עדיין לא חזרתי אליו עד עכשיו. גם T רץ לסירוגין בזמן האחרון אבל הבוקר באמצע ההליכה חטף התקף אלרגי שדי השבית אותו. מזג האוויר הזה..........
עוד מעט אתקשר אל בתי ונשמע מה שלומם ואיך עובר עליהם סוף השבוע.
המשך שבת שקטה.
(ואף מילה על המצב הפוליטי - מתייאשת מרגע לרגע).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה