יום כמו היום באמת מרגיש כמו חזרה מלאה לשיגרה.
T הרגיש מעט טוב יותר עם האלרגיה ויצא להליכה בבוקר, ואחר כך נסע עם 'שותפנו' לפגישה עם לקוחות.
אני הלכתי מעט פחות מהרגיל (כשישה ק"מ במקום כשמונה בדרך כלל) כי היתה לי פחות אנרגיה על הבוקר. אחר כך היו לי בזה אחר זה תור אצל הקוסמטיקאית ותור לעיסוי - שניהם נדחו למועד זה לאחר שהיו אמורים להתקיים כאשר הייתי בדובאי. בהתחלה התלבטתי אם להסכים למועד החלופי - שני תורים טיפוליים בבוקר אחד - ואחר כך החלטתי שזה כבר יהיה מן בוקר "טיפולי" שכזה ומה אכפת לי להתפנק כפליים?
במקום לנוח בצהריים נסענו אחרי הארוחה לבתי לאסוף את נשמותק לשיעור שחייה פרטי. בתי מנסה לארגן את זה כבר כמה חודשים (את מבחן ההתאמה הוא עשה עוד בחורף) אבל בין הסטרפטוקוקוס ואחריו הקורונה ואז כל מיני חגים וגם בעיות בתיאום מול שעות העבודה שלה, רק עכשיו זה התאפשר, וגם אז - בעזרתנו האדיבה.
נשמותק למד לשחות כבר כמה וכמה פעמים אבל משום מה זה לא "תפס" אצלו. אם בגלל פחד ואם בגלל סיבות אחרות, הילד פשוט לא שוחה. והוא מאד רוצה לשחות. הוא מאד אוהב להיות בבריכה. אז לקחנו אותו לשיעור הראשון והמדריך החביב התבונן וביקש ממנו לעשות כל מיני דברים ובנה לו תכנית למידה והתחיל עם סגנון חזה - בשלב זה רק עם הרגליים - וציפה על הגב. זה הספיק לשיעור הראשון. נשמותק התאמץ מאד וגם נהנה מאד.
גם בשבוע הבא השיעור באותו יום באותה השעה אז אמרתי שניקח אותו שוב. אחרי כן זה כבר יהיה בשעות שחתני יוכל לקחת אותו.
כשהחזרנו אותו הביתה הגיעו בתי ושרי (מהעבודה והגן) והתמוגגנו מהחיבוקים החמים והארוכים שקיבלנו ממנה. גם מחכמוד - שרוב הזמן היה במחשב מול חברים שלו ספק משחקים ספק מכינים איזו עבודה לבית הספר - קיבלנו חיבוקים חמים.
שרי שאלה אותי אם אני רוצה להתאפר (!?) וכשבתי אמרה לה שאני לא אוהבת להתאפר החלטנו שנאפר ביחד את הבובה שלה - מואנה, שקנינו לה ב"פיראט האדום" בפעם האחרונה שהלכנו עם הגדולים. בעצם במהלך כל שאר הביקור שלנו אצלם שוחחנו עם בתי תוך כדי ששרי ואני מאפרות את מואנה.
זה היה זמן איכות אמיתי שעשה לי טוב והזכיר לי כמה אני אוהבת להיות עם הילדים האלה.
אה, וחמש דקות לפני שיצאנו מהבית לאסוף את נשמותק לחוג, התקשרו בני וכלתי (על הבוקר אצלם) עם קיקה שהיתה מאד ערנית ופטפטנית על הבוקר ומאד התעניינה בסבתא ובסבא בתוך המכשיר הקטן של הטלפון. היא עשתה קולות והבעות פנים וממש תיקשרה איתנו, זה היה ממוגג ממש.
בדיוק היום הגיעו הספרים שהזמנתי עבורה - ספרי "אמבטיה" - הצלחתי להשיג גם את "מעשה בחמישה בלונים" לאמבטיה, גם את "האריה שאהב תות" וגם את "איה פלוטו". נראה לי שחצי מהמשקל של המזוודה שלי בטיסה הקרובה לבוסטון תהיה בגלל ספרים (של סביבוני בעיקר).
כשחזרנו מהנכדים אחר הצהריים תלינו את הדגלים לכבוד יום העצמאות ויצאנו להליכת הערב שלנו ביחד (ארבעה ק"מ). זהו, נגמר היום. אפשר להתקלח, לאכול משהו וללכת לישון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה