ענייני הלב הטוב

הלב הטוב - לא זה שקיבל התקף והובהל לבית החולים לצינתור, אלא זה שמתמלא ומתרחב כי טוב לו והוא מוקף באהובים ואוהבים. 

אז אם כבר הוזכר התקף הלב של אבא, הוא במצב מצוין, מחלים יפה וכבר חוזר בהדרגה לפעילות גופנית וגם חברתית. יש רשימת המתנה למכון שיקום הלב אבל בינתיים הוא מקבל הנחיות ומיישם אותן לשמחתו ולהנאתו, בכל פעם מגביר מעט את הפעילות.

כפי שהבטיחו לו בלניאדו, הפנו את תוצאות האקו שלו (עם החשש למסתם תקול) למומחה בתל השומר, שבדק אותו ואת האקו ופסק חד משמעית: אין מסתם תקול, אין צורך בהתערבות נוספת. הוא יוזמן לביקורת בעוד חצי שנה ובינתיים שיהיה בהצלחה והמשך שיקום נעים. חדשות מצוינות.

ומעניין לעניין באותו עניין - האונקולוגית הפנתה את גיסתי לסדרה של בדיקות לב (א.ק.ג, אקו במאמץ ועוד) בגלל האצות דופק (Palpitations) וחולשה, אבל גם היא וגם אני היינו משוכנעות שמדובר בכלל בתופעות לוואי של הכדור שהיא מקבלת בעקבות סרטן השד שהיה לה, וכנראה שצדקנו. כל הבדיקות שללו בעייה כלשהי בלב. הקלה גדולה.

אז משהתפנינו מענייני תחלואה ובעיות לב, אפשר להתייחס לענייני הלב הטוב.

בני, כלתי וסביבוני אצלנו כבר שבוע שלם, והאושר פשוט מציף.

שלושתם התגברו די מהר על הג'ט לאג (ייעפת), ומרגע שגם כל הביורוקרטיות כבר תמו והושלמו, התפנינו כולנו פשוט ליהנות מהביחד. 

סביבוני נפתח ונקשר אלינו די מהר ובכל יום מגלה הפתעות חדשות בעולם החדש אליו הגיע. 

בזמן האחרון הוא משוגע על טרקטורים, משאיות, מכבשים ושאר ציוד מכני כבד, ולשמחתנו יש בסביבה הרבה מאד אתרי בנייה שמספקים לו הנאה אולטימטיבית וגם מוזיאון הטרקטור בקרבת מקום.

כל יום גם הולכים לטיול ארוך (סביבוני אוהב מאד ללכת ברגל, וגם לרוץ) ולגן שעשועים (יש הרבה כאלה בסביבה שלנו). נראה לי שגם בזכות החשיפה הארוכה בכל יום לשמש סביבוני הצליח להתגבר תוך ימים ספורים על הג'ט לאג.  

באחד הימים הורי קפצו לבקר וגם איתם סביבוני מייד יצר קשר והתחיל להפעיל אותם לשחק איתו. הוא פשוט מתוק ברמות על.

עם סבא T בגן שעשועים

במוזיאון הטרקטור

בני מתארח בחדר הכושר שלנו

המפגש בין סביבוני לשרי

נהג הטרקטור נתן לבני ולסביבוני לעלות

סביבוני באוהל הכדורים

סביבוני בחוף הים

מפגש עם החתולים שלנו. החתולה ל' בורחת מפניו ומסתתרת אבל החתול ד' לגמרי מחפש את קרבתו ומשתף עם סביבוני פעולה

לסבתא אמפי לא נמאס להקריא את אותו הספר שוב ושוב

הוא חמוד והוא מאושר והוא לא נח לרגע אבל ישן לילה שלם - ובעצום הרגעים היחידים כמעט שקשה איתו, זה בזמני הארוחות. הילד פשוט לא אוכל. והדברים שהוא כן מסכים לאכול הם חסרי כל ערך תזונתי כמו פיתה או חטיף תינוקות (שעוזר ומקל בעת צמיחת השיניים). 

היה לי בדיוק אותו סיפור עם בתי (וקצת עם בני אבל לא עד כדי כך) ואני זוכרת את התסכול הגדול, שבזמני ארוחות הייתי רוצה שתהיה לה אמא אחרת.

אז פה ושם מצליחים לגרום לו לקחת כמה ביסים משניצל או פתיתים אבל אז למחרת כבר לא בא לו על זה. T חושב שאם אנחנו נאכיל אותו כאשר ההורים שלו לא בסביבה תהיה לנו יותר הצלחה, כי זה כבר הפך להיות עניין מולם. ייתכן. עם בתי לקח שנים עד שסיפור האוכל נפתר, כך שבאמת אין לי עצה טובה בשבילם. 

הוא גם לא ממש מדבר, בטח לא כמו שרי אבל באופן כללי גם לא כמו ילדים אחרים בגילו. ייתכן שבאמת יש לו איזושהי בעייה פיסיולוגית בפה שמפריעה לו גם באוכל וגם בדיבור - כאשר הם יחזרו לבוסטון מתוכנן להם תור לאבחון ובדיקה יותר מעמיקה ונראה מה יגידו להם.

אבל פרט לעניין הזה הילד פשוט קסם. הוא מבין הכל ויש לו יכולות מוטוריות (גם מוטוריקה עדינה) שלא מהעולם הזה. בן שנתיים (בעוד עשרה ימים) וכבר יותר לפתוח ולסגור מכסה של בקבוק מים, למשל. יודע להרכיב ב"דופלו". פשוש אמיתי.

בקיצור - (איזה קיצור? כתבתי פה מגילה) - אנחנו נהנים מאד מאד מהביקור.

עכשיו יש לנו כמה ימי "חופש" מהם כי נסעו להוריה של כלתי ויחזרו לקראת סוף השבוע. כבר מתגעגעים. 

בתי היתה בסוף השבוע בריטריט יוגה עם חברה בדרום, אז חתני, יחד עם שלושת ילדיהם הגיעו הבוקר לארוחה והספיקו להיפגש גם עם בני, כלתי וסביבוני לפני שיצאו להוריה של כלתי. 

אושר גדול. לא צריכה יותר בחיים.