השרביט החם - לארח, להתארח או להיפגש בחוץ?

 אני אוהבת לארח. 

אני אוהבת שבאים אלי הביתה, בין אם זה לקפה או ארוחה או אפילו לגור לזמן קצר.

זוכרת כשהייתי קטנה וגרנו בדירת שיכון של שניים וחצי חדרים בקריית יובל בירושלים, וחברים שלנו מהקיבוץ היו מגיעים לכמה ימים, ולא עשינו שום עניין מלפרוס שמיכות וכריות על ריצפת הסלון (אני אפילו לא חושבת שהיו לנו מזרונים או שקי שינה אז). 

אני לא יודעת איך הורי הרגישו עם האירוח הזה, אבל העובדה שהוא התרחש שוב ושוב מרמז לי שהם היו לגמרי בסדר עם זה. בביקור הגיעו גם הסבא וסבתא, גם ההורים (בגיל של הורי) וגם חלק מהילדים (אחת היתה בגילי). 

כשהתארחנו אצלם בקיבוץ תמיד מצאו לנו חדר של חברי קיבוץ שבדיוק לא היו בבית, או משהו כזה. פעם או פעמיים אפילו ישנתי עם בת גילי בבית הילדים. זה נראה לי אז דבר כיפי וקסום, שכל הילדים גרים יחד באותו בית, מתקלחים יחד באותה אמבטיה גדולה מרובעת, ישנים זה לצד זה במיטות קטנות, אוכלים יחד את כל הארוחות. הם היו מבקרים בחדרם של ההורים בשעות אחר הצהריים, וזה היה כיף.

אני סוטה מהנושא. 

אני אוהבת לארח. 

האירוח שלי הוא רגוע. אני רוצה שהאורחים שלי ירגישו בבית, וחלק מהעניין הוא שהם גם יסתדרו לבד. אני לא מאלה שמרחפת סביבם כל הזמן, דואגת לשלוש ארוחות ביום, דואגת לפעילות ולתכנים. זה התפקיד של T. הוא זה שמבשל, הוא זה שחושב על תכניות טיול (לאורחים שבאים לכמה ימים). והוא גם זה שמתחיל להתעצבן אחרי כמה ימים, כי הוא מרגיש מותש. אותי זה לא מעייף לארח, כי אני לא מתאמצת בשביל זה. 

הנה המקרר, המיקרו, התנור, המדיח. ככה מפעילים את מכונת הכביסה. מעבר לפינה יש סופר אם אתם צריכים משהו. תרגישו חופשי לדאוג לעצמכם. 

יש לנו הרבה קרובים שגרים בחו"ל, ולכן לאורך כל השנים יצא לנו לארח הרבה. ילדים של בני דודים הגיעו לישראל לתכניות קיץ או לתכניות של כמה חודשים, ותמיד תמיד אירחנו אותם בסופי שבוע אצלנו. כולם כבר נשואים פלוס ילדים בעצמם, וכולם זוכרים את ההתארחות אצלנו כאחת מהתקופות היפות בחייהם. כולם מחשיבים אותנו להורים השניים שלהם. 

בני דודים ודודים שמגיעים לביקור יודעים שאצלנו נוח ונעים, וגם טעים. 

אני גם אוהבת להתארח אצל אחרים, אני לא מרגישה "שאני מפריעה" (זה ביטוי של אמא שלי). אני לא אתארח אצל מי שאני לא מרגישה אצלו בנוח, ואני תמיד אתנדב לשטוף כלים אחרי הארוחות או לקפוץ איתם לסופר. T תמיד יתנדב לבשל איתם או בשבילם, כשאנחנו מתארחים. אני חושבת שכיף לארח אותנו. אנחנו לא עושים בלגן, מסדרים אחרי עצמנו, מסתדרים לבד מבחינת נסיעות. 

אני גם אוהבת להיפגש בחוץ - בבית קפה או במסעדה, אבל רק כאשר מדובר במספר מועט של אנשים. ארבעה או מקסימום שישה. יותר מזה השולחן מתחיל להיות גדול מדי, המרחק בין האנשים מתחיל להיות גדול מדי, ואי אפשר באמת לדבר עם כולם - כי מסעדה ויש עוד אנשים מסביב ולפעמים מוסיקה. כאשר יש מספר גדול של אנשים אני מעדיפה לארח בבית. 

ל-T אין בעייה לבשל ולי אין בעייה לערוך שולחן ולשטוף אחר כך כלים. אין בעייה של שירות או של טיב האוכל. כולם תמיד מרוצים. 

עכשיו בני וכלתי ו'סביבוני' אצלנו, וביומיים האחרונים היו כאן חלק מהזמן גם הוריה של כלתי. לקראת הביקור דיברתי עם T והזכרתי לו איך הוא תמיד מתחיל בשיא האנרגיות ומבשל ומפנק ונותן את השירות הכי טוב - ואז הוא מתחיל להתעייף ומתעצבן מזה שהוא כל הזמן עובד וכל הזמן במטבח. ביקשתי שהפעם ירפה מעט, לא יתאמץ. זה בסדר לבשל כל יום אבל לא חייבים כל היום, וזה בסדר לתת להם להסתדר לבד, או להכניס/לרוקן מדיח, או אפילו להכין לנו קפה או ארוחה מידי פעם. ובינתיים זה זורם יפה. נראה איך זה ימשיך.