שוב הגבלות ושוב הפלת הגזירות על האזרחים כי הממשלה לא השכילה להיערך למרות שהיה לה את הזמן, את הידע, את המוטיבציה.
טוב, ברור שמוטיבציה לא באמת היתה. הם היו עסוקים בשלהם.
עוד לפני שהודיעו שסוגרים את חדרי הכושר, לי נמאס מההתנהלות במועדון הספורט של 'האחוזה' והחלטתי להפסיק ללכת ולא לחדש את המנוי (שמסתיים רשמית בסוף החודש הזה אבל הם חייבים לנו על החודשים בהם היו סגורים).
היה אוסף של דברים שעצבנו אותי (אותנו) - הם הכניסו יותר אנשים ממה שצריך, הם ניטרלו חלק מהמכשירים (כדי לשמור מרחק) ודווקא ניטרלו מכשירים משובחים והשאירו מכשירים מצ'וקמקים פעילים - ולמרות בקשות חוזרות לא החליפו פשוט ביניהם (נכון, זה כבד, תביאו פועל שיעזור!).
השיא היה שהם לא הפעילו מזגן - לא בשבת ולא בראשון. אולי היתה תקלה, אבל יש להם גם מצננים - והתעצלו להכניס אותם ולהפעיל אותם.
בקיצור - נמאס לי והחלטתי שלמרות החום והלחות אחזור להליכות ביישוב בחוץ, עלייה במדרגות בבית ומתיחות ממילא אני עושה עם הגומיות שלי וה-TRX של T.
השבוע השלמנו את ביטול כל הטיסות המתוכננות - תוך שהכרטיסים עצמם שמורים לנו לשימוש עתידי. את החופשה בכפר הנופש בהולנד דחינו בשנה. אולי היינו אופטימיים, אבל נחכה ונראה.
אפליקציית "המגן" הודיעה לי השבוע, שבשבוע שעבר אולי הייתי בקרבת חולה קורונה מאומת. בדקתי ב-timeline שלי (איזה כיף שהגוגל עוקב אחרי) והבנתי שבקניון דרורים הסתובב מישהו שאחר כך התברר שהוא חולה מאומת באותו הזמן שקפצתי ל-BOXIT שבתחנת הדלק שסמוכה לקניון לאסוף את אלבום התמונות שערכתי ל'נוקת'.
אין מה לעשות, האפליקציות האלה לא מספיק מדויקות. כתבתי שלא הייתי בקניון, וזה נמחק מרשימת ה"חפיפות האפשריות" של באפליקציה.
לפחות כן הייתי איכשהו בקרבת מקום, שלא כמו אנשים רבים שקיבלו הוראות כניסה מיידית לבידוד למרות שכלל לא היו היכן שאיכון השב"כ טען שהם היו. שערוריה ממש.
הייתי בטיפול סיני ראשון אצל 'שנטי', שאמרה שמצבי לא כזה גרוע אבל באמת רואים (בלשון, בדופק) שיש בגוף חום כלוא - והתחילה לטפל בזה. בשבוע הבא היא תטפל גם בחיזוק המערכת החיסונית. היא אמרה שבגלל שאני במצב טוב יחסית, הטיפולים עדינים ולא צפויה להיות ריאקציה כלשהי.
בינתיים (טפו חמסה עיגולים) חלף שבוע מאז הפעם האחרונה שהרגשתי לא טוב באופן כלשהו. so far so good.
המצב במדינה - קורונה והשלכותיה, או יותר נכון השלכות הניהול הכושל של המדינה - הולך מדחי אל דחי. וכמו שצפיתי (לצערי) יהיה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב. וזה ישפיע על כולנו. גם כלכלית וגם בריאותית. ובעיקר נפשית.
נמאס כבר לשמוע את ההצהרות ויותר גרוע - ההבטחות שלעולם לא תתממשנה. גועל.
אצל בתי בינתיים הכל בסדר, מבחינת עבודה וילדים ובתי ספר של החופש הגדול והגן - נראה כמה זה ימשיך.
בבוסטון מתחילים עם עוד כמה הקלות - המצב שם טוב יחסית, אולי הכי טוב מכל ארה"ב - אבל עדיין אין מה לדבר על הופעות, אירועים, וכל שאר הדרכים שיש לבני ולכלתי להתפרנס. מזל שהם מצליחים לשמור על התלמידים שלהם דרך זום. אפילו יש פניות חדשות. זה מעודד. הם באמת מסתדרים עם מעט מאד, הזוג הזה. כל הכבוד להם. ו'תינוקי' הוא באמת בונבון של תינוק, מעסיק אותם ומשמח אותם מאד.
הסוגיה המלחיצה שעל הפרק היא עדיין חידוש הויזה של כלתי - ויזת "אמן" שדורשת הוכחות על הופעות, פרוייקטים, כל דבר שמראה שהיא אמנים מבוקשת - ובתקופה הנוכחית אין כלום. האם יתחשבו בזה או שינצלו את זה כדי לסרב? מי יודע?
מחר יש לי בדיקות עיניים באסותא - ממש לא מתחשק לי לנסוע לתל אביב (ואולי להתקע בחסימות כבישים של קבוצה כזו או אחרת - למרות שלבי עם כל המפגינים) אבל אין ברירה. חייבים לעקוב אחר סוגיית הלחץ התוך עיני שלא ברור אם יש לי או אין לי.
ממשיכה עם הכרך הרביעי של 'אן מאבונלי' - זה שעדיין לא קראתי מעולם - והוא לא פחות טוב מהקודמים. מפתיע.
וזהו. זה מה שיש כרגע. בתקווה בכל זאת לקצת אופטימיות בהמשך.
טוב, ברור שמוטיבציה לא באמת היתה. הם היו עסוקים בשלהם.
עוד לפני שהודיעו שסוגרים את חדרי הכושר, לי נמאס מההתנהלות במועדון הספורט של 'האחוזה' והחלטתי להפסיק ללכת ולא לחדש את המנוי (שמסתיים רשמית בסוף החודש הזה אבל הם חייבים לנו על החודשים בהם היו סגורים).
היה אוסף של דברים שעצבנו אותי (אותנו) - הם הכניסו יותר אנשים ממה שצריך, הם ניטרלו חלק מהמכשירים (כדי לשמור מרחק) ודווקא ניטרלו מכשירים משובחים והשאירו מכשירים מצ'וקמקים פעילים - ולמרות בקשות חוזרות לא החליפו פשוט ביניהם (נכון, זה כבד, תביאו פועל שיעזור!).
השיא היה שהם לא הפעילו מזגן - לא בשבת ולא בראשון. אולי היתה תקלה, אבל יש להם גם מצננים - והתעצלו להכניס אותם ולהפעיל אותם.
בקיצור - נמאס לי והחלטתי שלמרות החום והלחות אחזור להליכות ביישוב בחוץ, עלייה במדרגות בבית ומתיחות ממילא אני עושה עם הגומיות שלי וה-TRX של T.
השבוע השלמנו את ביטול כל הטיסות המתוכננות - תוך שהכרטיסים עצמם שמורים לנו לשימוש עתידי. את החופשה בכפר הנופש בהולנד דחינו בשנה. אולי היינו אופטימיים, אבל נחכה ונראה.
אפליקציית "המגן" הודיעה לי השבוע, שבשבוע שעבר אולי הייתי בקרבת חולה קורונה מאומת. בדקתי ב-timeline שלי (איזה כיף שהגוגל עוקב אחרי) והבנתי שבקניון דרורים הסתובב מישהו שאחר כך התברר שהוא חולה מאומת באותו הזמן שקפצתי ל-BOXIT שבתחנת הדלק שסמוכה לקניון לאסוף את אלבום התמונות שערכתי ל'נוקת'.
אין מה לעשות, האפליקציות האלה לא מספיק מדויקות. כתבתי שלא הייתי בקניון, וזה נמחק מרשימת ה"חפיפות האפשריות" של באפליקציה.
לפחות כן הייתי איכשהו בקרבת מקום, שלא כמו אנשים רבים שקיבלו הוראות כניסה מיידית לבידוד למרות שכלל לא היו היכן שאיכון השב"כ טען שהם היו. שערוריה ממש.
הייתי בטיפול סיני ראשון אצל 'שנטי', שאמרה שמצבי לא כזה גרוע אבל באמת רואים (בלשון, בדופק) שיש בגוף חום כלוא - והתחילה לטפל בזה. בשבוע הבא היא תטפל גם בחיזוק המערכת החיסונית. היא אמרה שבגלל שאני במצב טוב יחסית, הטיפולים עדינים ולא צפויה להיות ריאקציה כלשהי.
בינתיים (טפו חמסה עיגולים) חלף שבוע מאז הפעם האחרונה שהרגשתי לא טוב באופן כלשהו. so far so good.
המצב במדינה - קורונה והשלכותיה, או יותר נכון השלכות הניהול הכושל של המדינה - הולך מדחי אל דחי. וכמו שצפיתי (לצערי) יהיה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה יותר טוב. וזה ישפיע על כולנו. גם כלכלית וגם בריאותית. ובעיקר נפשית.
נמאס כבר לשמוע את ההצהרות ויותר גרוע - ההבטחות שלעולם לא תתממשנה. גועל.
אצל בתי בינתיים הכל בסדר, מבחינת עבודה וילדים ובתי ספר של החופש הגדול והגן - נראה כמה זה ימשיך.
בבוסטון מתחילים עם עוד כמה הקלות - המצב שם טוב יחסית, אולי הכי טוב מכל ארה"ב - אבל עדיין אין מה לדבר על הופעות, אירועים, וכל שאר הדרכים שיש לבני ולכלתי להתפרנס. מזל שהם מצליחים לשמור על התלמידים שלהם דרך זום. אפילו יש פניות חדשות. זה מעודד. הם באמת מסתדרים עם מעט מאד, הזוג הזה. כל הכבוד להם. ו'תינוקי' הוא באמת בונבון של תינוק, מעסיק אותם ומשמח אותם מאד.
הסוגיה המלחיצה שעל הפרק היא עדיין חידוש הויזה של כלתי - ויזת "אמן" שדורשת הוכחות על הופעות, פרוייקטים, כל דבר שמראה שהיא אמנים מבוקשת - ובתקופה הנוכחית אין כלום. האם יתחשבו בזה או שינצלו את זה כדי לסרב? מי יודע?
מחר יש לי בדיקות עיניים באסותא - ממש לא מתחשק לי לנסוע לתל אביב (ואולי להתקע בחסימות כבישים של קבוצה כזו או אחרת - למרות שלבי עם כל המפגינים) אבל אין ברירה. חייבים לעקוב אחר סוגיית הלחץ התוך עיני שלא ברור אם יש לי או אין לי.
ממשיכה עם הכרך הרביעי של 'אן מאבונלי' - זה שעדיין לא קראתי מעולם - והוא לא פחות טוב מהקודמים. מפתיע.
וזהו. זה מה שיש כרגע. בתקווה בכל זאת לקצת אופטימיות בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה