דווקא דלקת הגרון שככה לה די מהר - בשני כבר הרגשתי הרבה יותר טוב ובשלישי שכחתי מכאב הגרון לגמרי.
הרבה מרץ עדיין אין לי, ולא חזרתי לפעילות הגופנית - אבל אני מקשיבה לגוף ולא מכריחה אותו לעשות שום דבר שאין לו נטייה טבעית לעשות. מקווה שביום ראשון אחזור לחדר הכושר. כמובן, אם לא יסגרו אותו בינתיים.
נראה שיש הליכה אחורה מבחינת החזרה לשיגרה - לצערי, בדיוק כפי שצפיתי שיקרה. זהו בהחלט אחד המקרים שבהם אני מצטערת שצדקתי.
אז אנחנו יוצאים רק לאן שצריך ונשארים רק כמה שצריך וכאשר אנחנו לא עם הילדים/נכדים אנחנו עם מסיכות. ונקווה שהן באמת עושות את עבודתן.
לגבי מסיכות - אני היחידה שמרגישה גועל כשאני רואה "מסיכת סנטר" או "מסיכה-מתחת-לאף"? מבחינתי אל תלך עם מסיכה כלל אם אתה מתכוון לעטות אותה ככה!
אני מתקדמת יפה בסידרת ספרי אן מאבונלי, ולהפתעתי הרבה יש עוד ספרים אחרי "אן שרלי". אז את "Anne of windy poplars" אני קוראת עכשיו - בפעם הראשונה.
ככל שאני קוראת עוד ועוד אני תוהה איך קראתי את שלושת הספרים הראשונים כשהייתי ילדה. הספרים מלאים בתיאורים של טבע ופרחים ודימיונות שלפעמים מרגישים לי קצת מוגזמים, אז איך הגבתי אליהם בגילאי תשע, עשר, אחת עשרה כשקראתי אותם? לא ברור. אבל אהבתי אותם, עובדה שזכרתי אותם ואפילו זכרתי ציטוטים שלמים (בעוד קטעי עלילה מסוימים פרחו מזכרוני לחלוטין).
כאשר אסיים את הספר/ים הזה/האלה (בנייד) מחכה לי (בגירסת נייר) ספר מתח קליל שאמא שלי השאילה לי - אחת ממתנות יום ההולדת שגיסתי קנתה בשם כולנו לאבא שלי באפריל.
אתמול קיבלנו בצהריים את הנכדים מבית הספר של החופש הגדול. לשאלתנו איך זה, ענה חכמוד שקייטנה זה כמו לחזור לגן, וזה משמח אותו מאד. איזו הגדרה נהדרת! יוצרים, משחקים, אין מתח ואין מבחנים.
הדבר היחיד שגורע משמחתו הוא שלא כל החברים שלו איתו. האחד - לא ברור מדוע הוריו בחרו לא לשלוח אותו, וזה חבל כי הוא החבר הכי טוב של חכמוד. שניים אחרים נמצאים בבידוד אחרי שהגנים של אחיהם/אחיותיהם הקטנים/ות נסגרו בעקבות חולה קורונה מאומת שנדד ביניהם וקיים חוגים בגן. לא שמעתי על זה בחדשות, על כמה גנים שנסגרו בהרצליה עקב מורה לחוג שהתגלה כחולה קורונה.
הנכדים היו מתוקים כתמיד, וכשחתני החזיר את נוקת מהגן היא שמחה וצהלה לקראתנו. היא אפילו הצליחה לצעוד אלי כמה צעדים באופן עצמאי. או טו טו הולכת לבד. וכמובן על כל הישג כזה מצפה למחיאות כפיים.
בבוסטון בני וכלתי ותינוקי מסתדרים כמיטב יכולתם, יוצאים החוצה לפארקים ומחלקים את יומם בין שיעורי מוסיקה פרטיים בזום, הופעות מוקלטות בפייסבוק וביוטיוב, והרבה מאד זמן איכות עם תינוקי. הקטן כמובן בעננים מהנוכחות ותשומת הלב העצומה של הוריו, אבל אני דואגת שהם לא יתחילו להשתגע שם מבדידות ושעמום.
כלתי צריכה לחדש עוד מעט את ויזת העבודה שלה (מה שנקרה "ויזת אמן") ובין תקופת הקורונה - ללא הופעות - לתקופת הלידה (בלי הרבה הופעות) - אין לי מושג אם יש לה מה להגיש בכלל. נראה לי שזה הדבר שהכי מדאיג אותם (ואותנו) בעת הזאת.
ולא רק שאין שיפור במצב הקורונה, יש הרעה - גם אצלנו וגם בארה"ב.
מה יהיה?
בחזרה לנושא הבריאות שלי - בהגיע מים עד נפש קבעתי עם 'שנטי' כמה טיפולים לאבחון וטיפול סיני. כבר אחרי שיחת הטלפון שלנו היא שלחה אותי לקחת כורכומין ולשתות מי כרוב (שזו, אגב גזירה שהציבור - כלומר אני - לא יכול לעמוד בה, זה מגעיל ומבחיל מדי). היא אמרה להפסיק עם ויטמין C כי נשמע מכל מה שעבר עליו בחודשים האחרונים שיש לי בגוף חום שלא מצליח לצאת, וויטמין C מכניס עוד חום. כמובן שכל זה בסינית (באמת!) מבחינתי. אגיע אליה ביום שני ונראה מה היא תראה (בדופק ובלשון).
חברתי 'מחברת' עוברת דירה השבוע לאחר שהצליחה למכור את הבית המשותף לה ולגרוש שלה. לא קל לעשות את כל זה לבד, ואני מנסה לפחות להיות כאן להקשיב ולעודד בכל פעם שהיא חווה ממש נפילה באנרגיות ובמצב הרוח (וזה קורה לא מעט).
בנוסף אחת הבנות שלה, שהיתה אמורה להתחתן במאי ודחתה לאוגוסט עכשיו כנראה שוב תצטרך לדחות/לבטל עם הגזירות החדשות. כל כך מבאס........
הערב בתי ומשפחה לא יגיעו לארוחה, יש להם יום הולדת בצד של חתני, אז T הזמין את משפחת 'שותפנו' ו'שריתה'. מקווה שיהיה נחמד......די בטוחה שיהיה נחמד.
יאללה רק בריאות!
הרבה מרץ עדיין אין לי, ולא חזרתי לפעילות הגופנית - אבל אני מקשיבה לגוף ולא מכריחה אותו לעשות שום דבר שאין לו נטייה טבעית לעשות. מקווה שביום ראשון אחזור לחדר הכושר. כמובן, אם לא יסגרו אותו בינתיים.
נראה שיש הליכה אחורה מבחינת החזרה לשיגרה - לצערי, בדיוק כפי שצפיתי שיקרה. זהו בהחלט אחד המקרים שבהם אני מצטערת שצדקתי.
אז אנחנו יוצאים רק לאן שצריך ונשארים רק כמה שצריך וכאשר אנחנו לא עם הילדים/נכדים אנחנו עם מסיכות. ונקווה שהן באמת עושות את עבודתן.
לגבי מסיכות - אני היחידה שמרגישה גועל כשאני רואה "מסיכת סנטר" או "מסיכה-מתחת-לאף"? מבחינתי אל תלך עם מסיכה כלל אם אתה מתכוון לעטות אותה ככה!
אני מתקדמת יפה בסידרת ספרי אן מאבונלי, ולהפתעתי הרבה יש עוד ספרים אחרי "אן שרלי". אז את "Anne of windy poplars" אני קוראת עכשיו - בפעם הראשונה.
ככל שאני קוראת עוד ועוד אני תוהה איך קראתי את שלושת הספרים הראשונים כשהייתי ילדה. הספרים מלאים בתיאורים של טבע ופרחים ודימיונות שלפעמים מרגישים לי קצת מוגזמים, אז איך הגבתי אליהם בגילאי תשע, עשר, אחת עשרה כשקראתי אותם? לא ברור. אבל אהבתי אותם, עובדה שזכרתי אותם ואפילו זכרתי ציטוטים שלמים (בעוד קטעי עלילה מסוימים פרחו מזכרוני לחלוטין).
כאשר אסיים את הספר/ים הזה/האלה (בנייד) מחכה לי (בגירסת נייר) ספר מתח קליל שאמא שלי השאילה לי - אחת ממתנות יום ההולדת שגיסתי קנתה בשם כולנו לאבא שלי באפריל.
אתמול קיבלנו בצהריים את הנכדים מבית הספר של החופש הגדול. לשאלתנו איך זה, ענה חכמוד שקייטנה זה כמו לחזור לגן, וזה משמח אותו מאד. איזו הגדרה נהדרת! יוצרים, משחקים, אין מתח ואין מבחנים.
הדבר היחיד שגורע משמחתו הוא שלא כל החברים שלו איתו. האחד - לא ברור מדוע הוריו בחרו לא לשלוח אותו, וזה חבל כי הוא החבר הכי טוב של חכמוד. שניים אחרים נמצאים בבידוד אחרי שהגנים של אחיהם/אחיותיהם הקטנים/ות נסגרו בעקבות חולה קורונה מאומת שנדד ביניהם וקיים חוגים בגן. לא שמעתי על זה בחדשות, על כמה גנים שנסגרו בהרצליה עקב מורה לחוג שהתגלה כחולה קורונה.
הנכדים היו מתוקים כתמיד, וכשחתני החזיר את נוקת מהגן היא שמחה וצהלה לקראתנו. היא אפילו הצליחה לצעוד אלי כמה צעדים באופן עצמאי. או טו טו הולכת לבד. וכמובן על כל הישג כזה מצפה למחיאות כפיים.
בבוסטון בני וכלתי ותינוקי מסתדרים כמיטב יכולתם, יוצאים החוצה לפארקים ומחלקים את יומם בין שיעורי מוסיקה פרטיים בזום, הופעות מוקלטות בפייסבוק וביוטיוב, והרבה מאד זמן איכות עם תינוקי. הקטן כמובן בעננים מהנוכחות ותשומת הלב העצומה של הוריו, אבל אני דואגת שהם לא יתחילו להשתגע שם מבדידות ושעמום.
כלתי צריכה לחדש עוד מעט את ויזת העבודה שלה (מה שנקרה "ויזת אמן") ובין תקופת הקורונה - ללא הופעות - לתקופת הלידה (בלי הרבה הופעות) - אין לי מושג אם יש לה מה להגיש בכלל. נראה לי שזה הדבר שהכי מדאיג אותם (ואותנו) בעת הזאת.
ולא רק שאין שיפור במצב הקורונה, יש הרעה - גם אצלנו וגם בארה"ב.
מה יהיה?
בחזרה לנושא הבריאות שלי - בהגיע מים עד נפש קבעתי עם 'שנטי' כמה טיפולים לאבחון וטיפול סיני. כבר אחרי שיחת הטלפון שלנו היא שלחה אותי לקחת כורכומין ולשתות מי כרוב (שזו, אגב גזירה שהציבור - כלומר אני - לא יכול לעמוד בה, זה מגעיל ומבחיל מדי). היא אמרה להפסיק עם ויטמין C כי נשמע מכל מה שעבר עליו בחודשים האחרונים שיש לי בגוף חום שלא מצליח לצאת, וויטמין C מכניס עוד חום. כמובן שכל זה בסינית (באמת!) מבחינתי. אגיע אליה ביום שני ונראה מה היא תראה (בדופק ובלשון).
חברתי 'מחברת' עוברת דירה השבוע לאחר שהצליחה למכור את הבית המשותף לה ולגרוש שלה. לא קל לעשות את כל זה לבד, ואני מנסה לפחות להיות כאן להקשיב ולעודד בכל פעם שהיא חווה ממש נפילה באנרגיות ובמצב הרוח (וזה קורה לא מעט).
בנוסף אחת הבנות שלה, שהיתה אמורה להתחתן במאי ודחתה לאוגוסט עכשיו כנראה שוב תצטרך לדחות/לבטל עם הגזירות החדשות. כל כך מבאס........
הערב בתי ומשפחה לא יגיעו לארוחה, יש להם יום הולדת בצד של חתני, אז T הזמין את משפחת 'שותפנו' ו'שריתה'. מקווה שיהיה נחמד......די בטוחה שיהיה נחמד.
יאללה רק בריאות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה