את זה שאל אותי נשמותק כשכבר הייתי בדרך לנסוע הביתה.
אמרתי לו שהייתי אשת מחשבים כל השנים, ושבשנים האחרונות אני מאמנת אישית.
אני לא יודעת עד כמה הוא הבין את המקצועות האלה, אבל היות שעמדתי ללכת, הוא לא חקר לעומק, ובמקום זאת העדיף לספר לי מה הוא וחכמוד מתכננים להיות כשיהיו גדולים.
אז הוא יהיה מדען אבל גם נגן פסנתר.
וחכמוד יהיה נגן גיטרה "באותה להקה"...אבל אני בושה ונכלמת לומר שאינני זוכרת את שני המקצועות האחרים של חכמוד. אולי זה היה שוטר פרש (על סוס). זה היה ממש בחטף, רגע לפני ש-T ואני הלכנו לאוטו שלנו, והוא וחתני נכנסו לאוטו שלהם כדי להחזיר את חכמוד מחבר.
"היום קחי רק את נשמותק" אמרה לי בתי בטלפון באותו הבוקר.
"חכמוד הולך לחבר".
ואני, שמצד אחד התעצבתי שלא אהיה גם עם חכמוד, בו זמנית עלצתי על המחשבה להיות עם נשמותק לבד.
יש זמן איכות שונה ומיוחד כאשר אני עם כל אחד מהם בנפרד.
ונשמותק זוכה גם להרבה יותר חופש ורוגע כאשר חכמוד לא מכתיב לו כל הזמן מה עושים עכשיו.
בבוקר עוד נסענו לסופר לקנייה השבועית עם הורי - זו הפכה להיות המסורת החדשה: אוספים את הורי מהדיור המוגן, נוסעים יחד לסופר, כל זוג מסתובב לו עצמאית וממלא את עגלת הקניות של עצמו, ובסוף נפגשים אחרי התשלום בקופה ואנחנו מקפיצים אותם עם מצרכיהם בחזרה לאחוזה בדרך הביתה.
ואז יצאנו לכמה סידורים, יחד עם 'שותפנו' . וכמו שחשדתי, הזמן חלף ביעף, ומצאנו את עצמנו אוכלים ארוחת צהריים בתל אביב בשעה שתיים פלוס, כאשר אני כבר אמורה להיות בבית הספר של הנכדים קצת אחרי ארבע.
לפי ה-WAZE הייתי מגיעה הביתה כחמש דקות אחרי שהייתי אמורה כבר לצאת לדרך, וזה רק אם לא יהיו בלת"מים בדרך, וכמובן בלי להוריד קודם את 'שותפנו' בביתו.
אז הוחלט להוריד אותי בביתה של בתי, והם ימשיכו הביתה.
T תכנן עוד ללכת לקאנטרי אחרי הצהריים ואז לבוא לאסוף אותי כשחתני יגיע הביתה מהעבודה.
תקלונת קטנטונת התגלתה כאשר הגעתי לדירה של בתי (עוד היה מוקדם מדי לאסוף את נשמותק מבית הספר) והבנתי ששכחתי את הטלפון שלי באוטו של T - בגלל ששמתי WAZE כמובן.
לבתי וחתני אין טלפון קווי בבית, או מחשב נייח - כך שהייתי לגמרי נטולת כל אמצעי תקשורת. אבל בדרך כלשהי זה לא הלחיץ אותי בכלל. חשבתי רק שאולי כשאגיע לבית הספר, אבקש מהמורה או אחד ההורים את הטלפון כדי לבקש מ-T ליידע את חתני שאני בלי טלפון, שלא יילחץ אם הוא לא תופס אותי.
הכנתי לי ספל תה ותכננתי להשתרע למשך כחצי שעה על הספה החדשה והנוחה שלהם, עד שיגיע הזמן לצאת לאסוף את נשמותק, כאשר פתאום שמעתי דפיקה בדלת.
T שם לב שהטלפון שלי נשאר אצלו באוטו, עשה סיבוב פרסה וחזר במיוחד כדי להביא לי אותו. אלוף. באמת אלוף
הצלחתי אפילו לנמנם קמעה עד שהגיע מועד איסוף הנכד המתוק, ואז שאלתי מארון המעילים שלהם ז'קט קל של חתני, כי התחיל להיות קריר בחוץ, יצאתי ברגל לכיוון בית הספר.
שם קיבל אותי נשמותק בשמחה גדולה: "יש חדשות טובות מאד, סבתא" הוא סיפר. "ראית את התספורת החדשה של @#$? (*מנהל הצהרון שלהם), הוא מתחתן ביום רביעי הבא". שמחתי והתפלאתי על הקירבה והנינוחות שבהן מתייחס נשמותק למנהל הצהרון, ועל השמחה האותנטית שלו על כך שהוא עומד להתחתן.
הוא לא יכול היה להתאפק, ולמרות שלא אספנו את חכמוד, שהלך לחבר, עברנו דרך הכיתה שלו כדי לבשר לו ולחבריו את הבשורות המשמחות.
חכמוד שמח לשמע הבשורה, וגם שמח לקבל חיבוק מסבתא. וגם אני.
בדרך הביתה שוחחתי עם נשמותק על כל מיני נושאים שברומו של עולם. למשל - על גדר בית הספר (וכן על כל הדלתות במוסד עצמו) תלויים שלטים גדולים האוסרים על הכנסת מוצרי מזון המכילים בטנים או אגוזים כלשהם לשטח בית הספר.
השלטים האלה מוכרים לי עוד מימי הגן של נשמותק - אחד הילדים במחזור שלו כל כך אלרגי, שגם אם ייגע במשהו שבו נגע קודם ילד שאכל במבה או נוטלה, יהיה בסכנת חיים.
עכשיו האיסור הזה פלש לכל בית הספר, מן הסתם.
"אז אסור לי להביא כריך עם נוטלה" הסביר לי נשמותק בכובד ראש. "רק עם ממרח שוקולד רגיל, כמו 'השחר', שהוא פחות טעים לי".
עוד המשיך והרהר בקול "הלוואי ש*&^ יפסיק להיות אלרגי, כדי שאוכל להביא כריך עם נוטלה..... אבל זה לא נורא כל כך, את יודעת למה, סבתא?"
"למה?", שאלתי.
"כי עכשיו בכל בוקר ארוחת הבוקר שלי היא ביסקוויט עם נוט-נוט (חתני אוהב כינויי חיבה לכל מיני דברים. נוטלה=נוט-נוט, כותונת לילה= כות-כות) וזה כל כך טעים....."
עברנו בסופר לפני שעלינו הביתה, כדי לקנות לו מעדן (שבדרך כלל אני מביאה איתי מהבית, כשאני באה לאסוף אותם). ניצלתי את העובדה שחכמוד לא בבית כדי להציע קריאת ספרים ומשחקי קופסא, במקום הדלקת טלוויזיה, ונשמותק אכן נענה ברצון.
הספקנו לקרוא כארבעה ספרים, ושיחקנו משחק קופסא אחד, והוא אפילו הספיק להראות לי שהוא יודע לצייר שטרות ומטבעות ואפילו דולר (הוא צייר את סימן הדולר בכתב ראי, אבל לא טרחתי לתקן אותו כמובן).
לימדתי אותו איך נראה שטר של אירו, והוא שמח על התוספת לידע הכספי שלו.
כשחתני התקשר שהוא עוד מעט מגיע, נזכר נשמותק שבעצם לא ראינו בכלל טלוויזיה......כנראה שכאשר אבא מגיע צריך לכבות, אז הם מנצלים את הזמן שהוא איננו.........כך או אחרת בילינו בנעימים את הזמן, והטלוויזיה לא היתה חסרה לו במיוחד.
T - שבסוף עבד כל אחר הצהריים ולא הגיע בכלל לקאנטרי - וחתני הגיעו יחד, וכך הסתיים לו עוד אחר צהריים מלבב, הפעם רק עם אחד מהנכדים............
אמרתי לו שהייתי אשת מחשבים כל השנים, ושבשנים האחרונות אני מאמנת אישית.
אני לא יודעת עד כמה הוא הבין את המקצועות האלה, אבל היות שעמדתי ללכת, הוא לא חקר לעומק, ובמקום זאת העדיף לספר לי מה הוא וחכמוד מתכננים להיות כשיהיו גדולים.
אז הוא יהיה מדען אבל גם נגן פסנתר.
וחכמוד יהיה נגן גיטרה "באותה להקה"...אבל אני בושה ונכלמת לומר שאינני זוכרת את שני המקצועות האחרים של חכמוד. אולי זה היה שוטר פרש (על סוס). זה היה ממש בחטף, רגע לפני ש-T ואני הלכנו לאוטו שלנו, והוא וחתני נכנסו לאוטו שלהם כדי להחזיר את חכמוד מחבר.
"היום קחי רק את נשמותק" אמרה לי בתי בטלפון באותו הבוקר.
"חכמוד הולך לחבר".
ואני, שמצד אחד התעצבתי שלא אהיה גם עם חכמוד, בו זמנית עלצתי על המחשבה להיות עם נשמותק לבד.
יש זמן איכות שונה ומיוחד כאשר אני עם כל אחד מהם בנפרד.
ונשמותק זוכה גם להרבה יותר חופש ורוגע כאשר חכמוד לא מכתיב לו כל הזמן מה עושים עכשיו.
בבוקר עוד נסענו לסופר לקנייה השבועית עם הורי - זו הפכה להיות המסורת החדשה: אוספים את הורי מהדיור המוגן, נוסעים יחד לסופר, כל זוג מסתובב לו עצמאית וממלא את עגלת הקניות של עצמו, ובסוף נפגשים אחרי התשלום בקופה ואנחנו מקפיצים אותם עם מצרכיהם בחזרה לאחוזה בדרך הביתה.
ואז יצאנו לכמה סידורים, יחד עם 'שותפנו' . וכמו שחשדתי, הזמן חלף ביעף, ומצאנו את עצמנו אוכלים ארוחת צהריים בתל אביב בשעה שתיים פלוס, כאשר אני כבר אמורה להיות בבית הספר של הנכדים קצת אחרי ארבע.
לפי ה-WAZE הייתי מגיעה הביתה כחמש דקות אחרי שהייתי אמורה כבר לצאת לדרך, וזה רק אם לא יהיו בלת"מים בדרך, וכמובן בלי להוריד קודם את 'שותפנו' בביתו.
אז הוחלט להוריד אותי בביתה של בתי, והם ימשיכו הביתה.
T תכנן עוד ללכת לקאנטרי אחרי הצהריים ואז לבוא לאסוף אותי כשחתני יגיע הביתה מהעבודה.
תקלונת קטנטונת התגלתה כאשר הגעתי לדירה של בתי (עוד היה מוקדם מדי לאסוף את נשמותק מבית הספר) והבנתי ששכחתי את הטלפון שלי באוטו של T - בגלל ששמתי WAZE כמובן.
לבתי וחתני אין טלפון קווי בבית, או מחשב נייח - כך שהייתי לגמרי נטולת כל אמצעי תקשורת. אבל בדרך כלשהי זה לא הלחיץ אותי בכלל. חשבתי רק שאולי כשאגיע לבית הספר, אבקש מהמורה או אחד ההורים את הטלפון כדי לבקש מ-T ליידע את חתני שאני בלי טלפון, שלא יילחץ אם הוא לא תופס אותי.
הכנתי לי ספל תה ותכננתי להשתרע למשך כחצי שעה על הספה החדשה והנוחה שלהם, עד שיגיע הזמן לצאת לאסוף את נשמותק, כאשר פתאום שמעתי דפיקה בדלת.
T שם לב שהטלפון שלי נשאר אצלו באוטו, עשה סיבוב פרסה וחזר במיוחד כדי להביא לי אותו. אלוף. באמת אלוף
הצלחתי אפילו לנמנם קמעה עד שהגיע מועד איסוף הנכד המתוק, ואז שאלתי מארון המעילים שלהם ז'קט קל של חתני, כי התחיל להיות קריר בחוץ, יצאתי ברגל לכיוון בית הספר.
שם קיבל אותי נשמותק בשמחה גדולה: "יש חדשות טובות מאד, סבתא" הוא סיפר. "ראית את התספורת החדשה של @#$? (*מנהל הצהרון שלהם), הוא מתחתן ביום רביעי הבא". שמחתי והתפלאתי על הקירבה והנינוחות שבהן מתייחס נשמותק למנהל הצהרון, ועל השמחה האותנטית שלו על כך שהוא עומד להתחתן.
הוא לא יכול היה להתאפק, ולמרות שלא אספנו את חכמוד, שהלך לחבר, עברנו דרך הכיתה שלו כדי לבשר לו ולחבריו את הבשורות המשמחות.
חכמוד שמח לשמע הבשורה, וגם שמח לקבל חיבוק מסבתא. וגם אני.
בדרך הביתה שוחחתי עם נשמותק על כל מיני נושאים שברומו של עולם. למשל - על גדר בית הספר (וכן על כל הדלתות במוסד עצמו) תלויים שלטים גדולים האוסרים על הכנסת מוצרי מזון המכילים בטנים או אגוזים כלשהם לשטח בית הספר.
השלטים האלה מוכרים לי עוד מימי הגן של נשמותק - אחד הילדים במחזור שלו כל כך אלרגי, שגם אם ייגע במשהו שבו נגע קודם ילד שאכל במבה או נוטלה, יהיה בסכנת חיים.
עכשיו האיסור הזה פלש לכל בית הספר, מן הסתם.
"אז אסור לי להביא כריך עם נוטלה" הסביר לי נשמותק בכובד ראש. "רק עם ממרח שוקולד רגיל, כמו 'השחר', שהוא פחות טעים לי".
עוד המשיך והרהר בקול "הלוואי ש*&^ יפסיק להיות אלרגי, כדי שאוכל להביא כריך עם נוטלה..... אבל זה לא נורא כל כך, את יודעת למה, סבתא?"
"למה?", שאלתי.
"כי עכשיו בכל בוקר ארוחת הבוקר שלי היא ביסקוויט עם נוט-נוט (חתני אוהב כינויי חיבה לכל מיני דברים. נוטלה=נוט-נוט, כותונת לילה= כות-כות) וזה כל כך טעים....."
עברנו בסופר לפני שעלינו הביתה, כדי לקנות לו מעדן (שבדרך כלל אני מביאה איתי מהבית, כשאני באה לאסוף אותם). ניצלתי את העובדה שחכמוד לא בבית כדי להציע קריאת ספרים ומשחקי קופסא, במקום הדלקת טלוויזיה, ונשמותק אכן נענה ברצון.
הספקנו לקרוא כארבעה ספרים, ושיחקנו משחק קופסא אחד, והוא אפילו הספיק להראות לי שהוא יודע לצייר שטרות ומטבעות ואפילו דולר (הוא צייר את סימן הדולר בכתב ראי, אבל לא טרחתי לתקן אותו כמובן).
לימדתי אותו איך נראה שטר של אירו, והוא שמח על התוספת לידע הכספי שלו.
כשחתני התקשר שהוא עוד מעט מגיע, נזכר נשמותק שבעצם לא ראינו בכלל טלוויזיה......כנראה שכאשר אבא מגיע צריך לכבות, אז הם מנצלים את הזמן שהוא איננו.........כך או אחרת בילינו בנעימים את הזמן, והטלוויזיה לא היתה חסרה לו במיוחד.
T - שבסוף עבד כל אחר הצהריים ולא הגיע בכלל לקאנטרי - וחתני הגיעו יחד, וכך הסתיים לו עוד אחר צהריים מלבב, הפעם רק עם אחד מהנכדים............
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה