שלישי בבוקר.
"מה יש לך היום?" אני שואלת את T כבדרך אגב.
הימים האחרונים עמוסים ולחוצים, שניים מלקוחות הייעוץ שלו בשלבי פתיחת מסעדות חדשות, ויש עוד שני פרוייקטים בשלבי בדיקה.
חלק מהימים שלו ארוכים כל כך שזה מרגיש כאילו חזר לעבוד במשרה מלאה.
"האמת? אין לי כלום היום" הוא אומר, בעצמו מופתע. "מה איתך?"
ובאותו יום באמת שלא היה לי שום דבר מתוכנן.
"בא לך אולי לנסוע לטייל קצת?" הוא שואל.
אני מרימה את ראשי מהקריאת בלוג כלשהו, "לטייל? כן, בטח, לאן?" אני שואלת.
"אולי לאגמון החולה?" הוא מציע, זו תקופה נהדרת לצפות בעשרות אלפי עגורים שהגיעו ארצה לקראת החורף......
הוא הולך לארגן את המצלמה, ותוך כדי כך מתקשר להורי.
"בא לכם לנסוע איתנו לאגמון החולה?" הוא שואל את אמא שלי, אחרי שבטלפון של אבא שלי לא היה מענה (כנראה היה עדיין על "שקט").
"כן, בטח" הם מגלים שוב ספונטניות בלתי צפויה. "הזדמנות להיות איתכם" היא מוסיפה.
"כמה זמן אתם צריכים כדי להתארגן?" אני שואלת
"חמש דקות" מתקבלת התשובה.
אנחנו יוצאים לכיוון שלהם והם כבר מחכים לנו בשער של הדיור המוגן.........
היה מקסים............................
בדרך עצרנו לאכול ארוחת בהריים בראש פינה.
באגמון בחרנו כרגיל את הסיור בעגלת מסתור, שהיא היחידה שמורשית להיכנס לשטח הבאמת שווה של השמורה.
הורי התרגשו עד דמעות מהיופי של הארץ שלהם, אליה חזרו אחרי כל כך הרבה שנים............
היה טוב לחוות את זה שוב יחד איתם.
"מה יש לך היום?" אני שואלת את T כבדרך אגב.
הימים האחרונים עמוסים ולחוצים, שניים מלקוחות הייעוץ שלו בשלבי פתיחת מסעדות חדשות, ויש עוד שני פרוייקטים בשלבי בדיקה.
חלק מהימים שלו ארוכים כל כך שזה מרגיש כאילו חזר לעבוד במשרה מלאה.
"האמת? אין לי כלום היום" הוא אומר, בעצמו מופתע. "מה איתך?"
ובאותו יום באמת שלא היה לי שום דבר מתוכנן.
"בא לך אולי לנסוע לטייל קצת?" הוא שואל.
אני מרימה את ראשי מהקריאת בלוג כלשהו, "לטייל? כן, בטח, לאן?" אני שואלת.
"אולי לאגמון החולה?" הוא מציע, זו תקופה נהדרת לצפות בעשרות אלפי עגורים שהגיעו ארצה לקראת החורף......
הוא הולך לארגן את המצלמה, ותוך כדי כך מתקשר להורי.
"בא לכם לנסוע איתנו לאגמון החולה?" הוא שואל את אמא שלי, אחרי שבטלפון של אבא שלי לא היה מענה (כנראה היה עדיין על "שקט").
"כן, בטח" הם מגלים שוב ספונטניות בלתי צפויה. "הזדמנות להיות איתכם" היא מוסיפה.
"כמה זמן אתם צריכים כדי להתארגן?" אני שואלת
"חמש דקות" מתקבלת התשובה.
אנחנו יוצאים לכיוון שלהם והם כבר מחכים לנו בשער של הדיור המוגן.........
היה מקסים............................
בדרך עצרנו לאכול ארוחת בהריים בראש פינה.
באגמון בחרנו כרגיל את הסיור בעגלת מסתור, שהיא היחידה שמורשית להיכנס לשטח הבאמת שווה של השמורה.
הורי התרגשו עד דמעות מהיופי של הארץ שלהם, אליה חזרו אחרי כל כך הרבה שנים............
היה טוב לחוות את זה שוב יחד איתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה