חלף בדיוק שבוע מאז הפציעה שלי.
מכון הפיסיותרפיה מבטל כל הזמן את התורים שאני קובעת, וכרגע יש לי תור לשלישי הבא אבל לא חיכיתי להם ושלפתי מהאינטרנט תכנית שלמה של תרגילים, שהולכים ועולים בהדרגה בדרגת הקושי - ומקפידה לעשות, כי חשוב לי שכאשר סוף סוף העניין הזה יחלים, שהקרסול והרגל יהיו במצב הכי טוב שיכול להיות.
הזמן עובר די לאט.
ברביעי T היה סבא למופת ולקח את הנכדים ליום כיף בפארק, קולנוע וארוחת צהריים.
חתני הביא אותם לכאן בבוקר והספקתי לראות אותם למשך כשעה לפני שיצאו.
מצד אחד הם היו הכי מתוקים שבעולם, ודאגו לי והתעניינו בשלומי ושפעו אהבה וחיבוקים - ומצד שני נשמותק כל הזמן הסתובב קרוב מדי לרגל המורמת שלי, בלי להבין עד כמה זה כואב בכל פעם שהוא נתקל בה בטעות.
טוב ש-T יצא איתם מהבית. לא רציתי כל הזמן לומר לו "תיזהר, חמוד, תתרחק חמוד...." ובו בזמן ממש ממש לא רציתי שיפגע בי בטעות.
הרגל משתפרת, זה ברור, אבל בצעדי צב. יש תרגילים שאני מסוגלת לעשות שבהתחלה לא יכולתי.
מצד שני יש זוויות ששולחות בי כאבים כאלה שאני "רואה כוכבים" ממש, וצריכה אחר כך לשבת עם קרח שוב עד שזה נרגע.
במכתב השחרור מ"בריאותה" כתבו לי לחבוש את התחבושת האלסטית במשך שבוע (במהלך היום בלבד) אבל אני תוהה אם לא עדיף להמשיך עם זה עוד כמה ימים......
סיימתי את הספר של סייד קשוע "עקוב אחר שינויים" ואני לא יודעת לומר אם אהבתי אותו או לא.
נראה לי שבכל מקרה אהבתי אותו פחות מאשר את "גוף שני יחיד".
הרגשתי כאילו הדרמה שהוא ניסה לבנות היתה קצת מאולצת. מצאתי את עצמי מתקשה להזדהות.
תיכף מתחילה לקרוא את "לטענת גרייס" של מרגרט אטווד.
מרוב שיש לי פנאי על הספה עם הרגל למעלה, סיימתי גם את העונה השנייה של "הכתר" - סידרה מצויינת. עשויה היטב, ומאפשרת הצצה מעולה לעולמם של בני המלוכה הבריטית. אני מתקדמת גם ב"שבאבניקים" ו"החיים עצמם". הרבה יותר טלוויזיה ממה שאני רגילה...........
אני ממשיכה לאמן כרגיל, למרות שחדר האימון שלי נמצא חצי קומה מתחת לסלון והירידה/עלייה במדרגות לא פשוטה בכלל.
גם כביסות וקיפולים אני ממשיכה לעשות כרגיל, אבל כרגע T במרתף משלים גיהוצים - אני לא יכולה לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן ברצף.
אתמול שטפתי כלים לאחר שהוא בישל צהריים, והבנתי שזה קצת יותר מדי בשבילי.
האתגר הגדול יהיה הערב - הילדים יבואו לארוחה (התלבטתי אם להזמין גם את משפחתו של אחי והחלטתי שזה יהיה יותר מדי) וישאירו כאן את הנכדים לישון כי הם מוזמנים למסיבת תחפושות. שוב - מצד אחד אני מתה להיות איתם שוב, כבר ממש מתגעגעת, ומצד שני חוששת על הרגל. נראה איך נסתדר.
הורי חגגו שלשום יום נישואים 60 - הישג מכובד מאד - וכמובן התקשרנו בסקייפ לאחל להם מזל טוב. עוד פחות משלושה שבועות נהיה אצלם...............מאד מקווה שהקרסול שלי "יתנהג יפה" עד אז, ובמהלך הביקור.
'המהנדס' ו'ביוכימיה' קפצו ל"ביקור חולים" אלינו אתמול אחר הצהריים. היה נחמד איתם, ובכלל היה מאד נחמד מצידם לבוא לבקר - אבל היא חזרה כמובן לעשן במלוא הקיטור (הספיקה שתי סיגריות בזמן הביקור - בחוץ בחצר כמובן, היא יודעת שלא מעשנים כאן בבית), לצערי הרב.
זהו, מצפה לסופשבוע רגוע ונעים, והמשך החלמה..........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה