ניסיתי לדפדף אחורנית בבלוג ולראות מתי ואם כתבתי על שתי החברות המדהימות האלה, והאמת שכבר הזכרתי אותן במעומם אבל נדמה לי שעשיתי זאת "על הדרך" ולא חושבת שהדגשתי כמה אני אוהבת אותן וכמה הן חשובות לי.
כיון שפצחתי במתן כינויים לאנשים בחיי שמופיעים בבלוג, אקרא לאחת 'קלי' ולשניה 'שני' - נדמה לי שכל אחת מהן (אם תקרא כאן) תוכל להבין איך הגעתי לכינויים האלה 🙂
וזה העניין - לפחות אחת מהן קראה כאן בעבר, ואני כידוע לא אוהבת לכתוב בבלוג על אותם אנשים בודדים שגם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי ה"אמיתיים" וגם מסיבה כזו או אחרת קוראים כאן.
והיום משום מה החלטתי להתגבר על העניין הזה. ואגב, ייתכן שכבר כתבתי עליהן - אבל אני מתעצלת לחפש את הפוסט ההוא, אם קיים.
את 'קלי' ו'שני' הכרתי בתקופת השירות הצבאי שלי.
משום מה עם קלי שמרתי על קשר כל השנים - עם הפסקות פה ושם אבל בסך הכל היינו תמיד באיזשהו קשר, והיו גם תקופות שדיברנו הרבה וגם בילינו הרבה ביחד.
עם שני ניתק הקשר כשהשתחררנו, והוא נוצר מחדש לפני כעשר שנים אולי, כאשר שני חיפשה באינטרנט משהו שקשור לעבודה ומצאה שם מאמר שכתבה קלי.
היא לא היתה בטוחה שאכן מדובר באותה חברה, ופנתה אליה בזהירות ובהססנות - האם זו את?
קלי מיד סיפרה לי בהתלהבות ששני יצרה איתה קשר, ושלושתנו לא הססנו לרגע - רצינו להיפגש.
כל אחת מאיתנו גרה בעיר אחרת, ובאותה תקופה שלושתנו עבדנו בטירוף (כיום הן ממשיכות לעבוד בטירוף, רק אני בסבבה שלי פניתי לדרך חדשה) - ועדיין פצחנו במסורת חדשה, בה מאז ועד היום כל כמה חודשים אנחנו נפגשות.
מההתחלה היה מדהים לראות איך, למרות שכל אחת מאיתנו התבגרה והתפתחה בדרכים משלה, כמה יש לנו במשותף. וכמה הקשר בינינו רלוונטי. וכמה החברות הזאת נותנת לכל אחת מאיתנו כל כך הרבה.
נכון, אנחנו לא נפגשות הרבה, ואנחנו (משום מה) לא מדברות בטלפון בין המפגשים.
אבל כל מפגש כזה ממלא איזה מצברים ומעשיר (אותי, לפחות, ונראה לי שגם אותן) וכבר ממתינה למפגש הבא.
נפגשתי עם קלי ושני השבוע, וזה היה תענוג. פשוט תענוג. והשיחה זרמה מנושא לנושא, והרגשתי נוכחת.
אני מרגישה איתן כל כך נינוחה, והכל פשוט ומותר להגיד הכל, ולא צריך להיזהר או להתיפייף או להצטנע....אין שיפוט ואין לגלוג ואין ציניות........יש אהבה חברית אמיתית. ואני מברכת על כך שיש לי חברות כאלה. שיש לי אותן.
כיון שפצחתי במתן כינויים לאנשים בחיי שמופיעים בבלוג, אקרא לאחת 'קלי' ולשניה 'שני' - נדמה לי שכל אחת מהן (אם תקרא כאן) תוכל להבין איך הגעתי לכינויים האלה 🙂
וזה העניין - לפחות אחת מהן קראה כאן בעבר, ואני כידוע לא אוהבת לכתוב בבלוג על אותם אנשים בודדים שגם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי ה"אמיתיים" וגם מסיבה כזו או אחרת קוראים כאן.
והיום משום מה החלטתי להתגבר על העניין הזה. ואגב, ייתכן שכבר כתבתי עליהן - אבל אני מתעצלת לחפש את הפוסט ההוא, אם קיים.
את 'קלי' ו'שני' הכרתי בתקופת השירות הצבאי שלי.
משום מה עם קלי שמרתי על קשר כל השנים - עם הפסקות פה ושם אבל בסך הכל היינו תמיד באיזשהו קשר, והיו גם תקופות שדיברנו הרבה וגם בילינו הרבה ביחד.
עם שני ניתק הקשר כשהשתחררנו, והוא נוצר מחדש לפני כעשר שנים אולי, כאשר שני חיפשה באינטרנט משהו שקשור לעבודה ומצאה שם מאמר שכתבה קלי.
היא לא היתה בטוחה שאכן מדובר באותה חברה, ופנתה אליה בזהירות ובהססנות - האם זו את?
קלי מיד סיפרה לי בהתלהבות ששני יצרה איתה קשר, ושלושתנו לא הססנו לרגע - רצינו להיפגש.
כל אחת מאיתנו גרה בעיר אחרת, ובאותה תקופה שלושתנו עבדנו בטירוף (כיום הן ממשיכות לעבוד בטירוף, רק אני בסבבה שלי פניתי לדרך חדשה) - ועדיין פצחנו במסורת חדשה, בה מאז ועד היום כל כמה חודשים אנחנו נפגשות.
מההתחלה היה מדהים לראות איך, למרות שכל אחת מאיתנו התבגרה והתפתחה בדרכים משלה, כמה יש לנו במשותף. וכמה הקשר בינינו רלוונטי. וכמה החברות הזאת נותנת לכל אחת מאיתנו כל כך הרבה.
נכון, אנחנו לא נפגשות הרבה, ואנחנו (משום מה) לא מדברות בטלפון בין המפגשים.
אבל כל מפגש כזה ממלא איזה מצברים ומעשיר (אותי, לפחות, ונראה לי שגם אותן) וכבר ממתינה למפגש הבא.
נפגשתי עם קלי ושני השבוע, וזה היה תענוג. פשוט תענוג. והשיחה זרמה מנושא לנושא, והרגשתי נוכחת.
אני מרגישה איתן כל כך נינוחה, והכל פשוט ומותר להגיד הכל, ולא צריך להיזהר או להתיפייף או להצטנע....אין שיפוט ואין לגלוג ואין ציניות........יש אהבה חברית אמיתית. ואני מברכת על כך שיש לי חברות כאלה. שיש לי אותן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה