מפה לשם

מפה לשם חלף לו עוד שבוע. 

עוד שבוע שבו 59 חטופים, כנראה 24 מהם עדיין בחיים - לא בטוח - ובכל יום קורה משהו או נאמר משהו שגורם למצבם ולמצבנו להתדרדר עוד ועוד. 

להצהרות של טראמפ אני כבר לא יודעת כיצד להתייחס, וכרגע בכלל נראה שהראש שלו במקום אחר (פוטין, אוקראינה, אולי איראן) ואם הוא עדיין עוסק בנו - זה כדי לחלץ את האזרח האמריקאי האחרון (כנראה) שעדיין חי מבין החטופים בעזה. מקווה שאתבדה. 

בששי שעבר חגגנו להורי יום נישואים 67 - לא מובן מאליו בכלל, בוודאי לא לאור כל מה שעבר על אבא שלי בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה. ממש עוף החול האיש הזה. 

הזמנו גם את כל המשפחה של אחי - שזה כולל את אחי ואת גיסתי, את אחיינית1 עם בעלה ונכדנית1 - שלגמרי גנבה את ההצגה, זוחלת בכל הסלון ומשחקת עם מיינקוני, שהתעניין בה לא פחות משהיא התעניינה בו - את אחיינית2 ובן זוגה, את הורי וכמובן את משפחתה שלי בתי - שהיתה חסרה את חתני ואת שרי, כי ממש לפני שהם יצאו אלינו שרי חטפה כאב אוזניים מהגיהנום והוא נשאר איתה בבית. זה היה מבאס אבל ככה זה לפעמים, אין מה לעשות. 

היה מאד כיף להיות כולנו יחד, וראיתי שכולם נהנו. אני זוכרת שהחלטתי להזמין את המשפחה של אחי לעיתים הרבה יותר קרובות, אבל בפועל בשנה האחרונה זה קרה אולי פעמיים, אולי מקסימום שלוש פעמים. בין המחלות והאשפוזים של אבא שלי לבין העניינים של T והמחלה שלי בדצמבר והניתוח שלו והנסיעות שלנו.......זה פשוט לא יצא. וזה לא רק בגללנו. אני זוכרת שבקיץ הזמנתי אותם איזה שלוש פעמים והם לא יכלו. אז לא. טוב שהצלחנו הפעם. היה מאד נחמד. 

אני ממשיכה לקרוא בספר מלון הזכוכית והוא מאד זורם לי. ובאופן כללי אפשר לדעתי להגדיר את סגנון הכתיבה של הספר הזה כ"זורם". קצת אסוציאטיבי. קצת כמו בסרט....המצלמה מתמקדת בדמות מסוימת או בהתרחשות סביב אירוע מסוים וככה באלגנטיות עוברת לדמות אחרת או לאירוע אחר........וזה עובד לא רע. עכשיו אני סקרנית כמובן איך היא תסיים את הספר. כידוע, סיומים של ספרים הם עניין גדול אצלי. אני אוהבת סיום משובח. 

בראשון היה לי שוב תור לפיסיותרפיה, והאמת שאני מרגישה שזה עוזר. מצבי משתפר. אני מקווה שזו מגמה ושבקרוב אשכח מהדלקת הזאת. 

במקביל T היה שוב בדיקור (הוא הולך כל שבוע עכשיו) והמדקרת ערכה כמה שינויים בתכנית הטיפול, בתקווה לטפל בהתקפים עצמם. נראה אם זה יעזור. בינתיים התחיל לו איזה כאב מוזר במפשעה, ואני חוששת שמדובר בעוד בקע......וזה יהיה מאד מבאס אם כן......

מייד אחרי הפיסיותרפיה נסעתי אל בתי כדי לשמור על שרי בזמן שהיא היתה צריכה ללכת לקליניקה. היא הוציאה את שרי מוקדם מהצהרון כי היה לה תור לרופא אף אוזן גרון, בתקווה שיקבעו לה ניתוח "כפתורים" סוף סוף. אבל גם הרופא הזה (בדומה לקודם) טען שלא בטוח יש צורך, ושבטח אין מה לעשות עם זה עכשיו עם הדלקת, ושצריך לתת אנטיביוטיקה ולראות אם זה חוזר (ברור שזה יחזור, בכל פעם שהיא מצטננת זה חוזר) ושהן תחזורנה אליו בספטמבר, לפני החורף ועונת המחלות הבאה. זה היה מאד מאכזב ומתסכל. במקביל היא התחילה לקחת את שרי לרופא סיני שמאד המליצו עליו (רופאים, דווקא) שאולי הוא יוכל לעזור לקטנטונת הסובלת. נחכה ונראה. 

היה מאד נחמד לבלות עם שרי, שמאד שמחה שהגעתי והכינה רשימת פעילויות עבורנו. 

שרי מכינה לנו רשימת פעילויות - בליווי של "כלבלבי" ו"חמודי" שהולכים איתה לכל מקום

רשימת הפעילויות ששרי הכינה לנו

א. פיקניק. כלומר עריכת ריצפת הסלון לפיקניק. היא ערכה את הפיקניק, בלי אוכל כמובן, ומייד נשכבה על השמיכה...

ב. משחקים וצעצועים. שיחקנו גם קלפים וגם כמה משחקי קופסא.

ג. סרט. בתכנית היה לבחור סרט, להכין פופקורן וגם "צלחת הפתעות" (כלומר, ממתקים). היא צירפה לרשימה איורים של טלוויזיה, שלט, פופקורן וצלחת הפתעות. 

ד. התחפחפות. זו מילה שחתני המציא, או שאולי אמא שלו המציאה אותה, המשפחה שלהם אלופה בלהמציא מילים ומושגים לכל מיני דברים. למשל לדגני בוקר הם קוראים "חיצ'חיצקים". אז "להתחפחפ" זה להסטלבט, להתכרבל...ליהנות במיטה או על הספה עם שמיכה...משהו כזה. 

אז בזמן שהיה לי עד שנסעתי הביתה הספקנו עד ההתחלה של הסרט (כולל ההכנה של הפופקורן) אבל את השאר לא השלמנו. אולי בפעם הבאה. 

אני יודעת שהיא מאד נהנתה כי כאשר בתי אמרה לה שבשלישי כשהיא נוסעת ללימודים תגיע הסבתא השנייה לאסוף אותה מהגן, היא שאלה למה לא אני דווקא..........הוחמאתי מאד. 

הבדיחה היתה שהמטופלת של בתי הבריזה ברגע האחרון והיא כלל לא היתה צריכה לצאת לקליניקה. אז במקום זאת שלחתי אותה לישון קצת......לפני עבודת הקליניקה של הערב. היא הודתה לי על זה בלי סוף. 

עוד השבוע T התחיל סדנת אפוקסי - שזו נגרות שמשתמשת באפוקסי. 

מאד שמחתי שהוא מחפש לעצמו תחביבים ועיסוקים, כי בתחילת השבוע התחלתי לזהות אצלו סימנים של מרה שחורה, עם כל ההתקפים שהוא עבר וכל מה שקורה מסביב. 

בינתיים (טפו, חמסה, עיגולים) כבר כמה ימים שלא היה שום התקף אבל באמת זה עוד מוקדם לדעת. 

בראשון הקרוב בתי חוגגת יום הולדת 43, והערב הם באים יחד עם הורי. 

הכנתי את עוגת התותים הקבועה שלי ויש גם כמה טעמים של גלידות של T. 

לראשון הזמנתי שיגיע לה זר צבעוניים צבעוניים, וברביעי (שזה היום הכי פנוי שלה) הזמנתי לנו חבילת ספא (הפעם הספא הנכון) ואני מאד מקווה שהיא תהנה, ששתינו נהנה. 

אין לי מושג אם (ומה) חתני תכנן לה ליום הולדת. היא טוענת שעם כל הלחץ שיש לו בעבודה, יש סיכוי שהוא לא חשב על זה בכלל.........

בשנה שעברה הוא הגדיל לעשות וקנה לה מתנה שלושה צמידי זהב (אחד עבור כל ילד, הוא אמר) וזו היתה הפתעה ממש ממש משמחת עבורה. 

אז עכשיו אנחנו מבשלים להערב (כלומר T מבשל ואני בהיכון לעזור ולשטוף כלים).......בחוץ גשום (מזל שחדר הכושר היה פתוח הבוקר והצלחנו להתאמן שם במקום ההליכה בחוץ). 

ולגבי המצב..........אולי שלא יהיה יותר גרוע? אפשר לבקש?