חופשת בטן גב ורגל

לא באמת. 

"בטן" - זו עדיין ההחלמה המקרטעת של T, עם כאבים ודקירות וגירוד ודליפה מהתפרים של הניתוח, ו"גב" אלה כאבי הגב שלי שמציקים לי לסירוגין בימים האחרונים. וכמובן הרגל - הקרסול - גיד אכילס או מה שזה לא יהיה - שעדיין מחכה לאורתופד בשבוע הבא בלי הרבה תקווה. 

מה שבאמת, הוא שנמאס ל-T להיות בבית, והוא היה חייב לצאת להתאוורר קצת. ממש חייב. עכשיו עכשיו. 

מזג האוויר הבטיח להתנהג יפה בתחילת השבוע (להיום הבטיחו סערה...בינתיים כאן ביישוב יורד מידי פעם גשם שקט, ללא רוח וללא סערה). 

אז T כמו T - דבר ראשון הזמין חדש במלון. 

מדובר במלון חדש בכפר הדרוזי בוקעתה שבצפון רמת הגולן. מה זה חדש? נפתח לפני חודש. 

מה שאומר שלא הכל כבר מתפקד. אבל תיכף אגיע לזה. 

דאגתי לשמרתולית עבור מיינקוני - בסך הכל היתה צריכה להיכנס בערב הראשון ובבוקר השני. 

ארזנו טרולי קטן ויצאנו לדרך. 

במרחק רבע שעה מהבית הבנתי ששכחתי מעיל. "תסתובב" הוריתי ל-T, שראה את הפקק המשתרך דרומה במסלול הנגדי ונחרד.... "זה ייקח שעה וחצי!" הוא התבאס. 

"טוב, אז נעצור באיזה קניון בדרך לקנות לי מעיל, כי אין מצב שאני שורדת את צפון רמת הגולן - במיוחד בערב או מוקדם בבוקר - בלי מעיל". ברור. 

אז בכל זאת הוא הסתובב הביתה, לא דרך כביש 4, וראו זה פלא: זה לקח רק רבע שעה להגיע. 

אז הפסדנו חצי שעה בסך הכל מכל הסיבוב הזה. לא נורא בכלל. 

זו היתה הפעם הראשונה שנסענו עם רכב חשמלי לגמרי למרחק שהוא מעל למאה קילומטר, ולמרות שהרכב עושה על הנייר 430 ק"מ (ובפועל כנראה יותר קרוב ל-350), החלטנו לוודא שכל הזמן יש לנו יתרה משמעותית בסוללה. 

באפליקציה של EV EDGE מצאנו עמדת טעינה מהירה בראש פינה, ועצרנו שם לקפה ומאפה. 

העמדה היתה פנויה, לא הכל פעל כמו שצריך. למשל לא ניתן היה לבצע סריקה של הברקוד של העמדה מתוך אפליקציית הטעינה, אלא צריך היה לסרוק אותו באפליקציה אחרת ואז לעשות העתק הדבק לתוך האפליקציה......לא נורא. 

העיקר שהטענו את הרכב בפעם הראשונה בעמדה שאיננה זו שעומדת אצלנו בחצר. 

מראש פינה נסענו לשמורת החולה. 

היה חמים ונעים אבל מעונן לגמרי, והשילוב הזה של אפרוריות כללית, ראות לקויה, ושמורה כמעט ריקה מאד - השרה עלי מצב רוח קצת עגמומי. 

בכל זאת התאמצתי לצלם קצת. 

שמורת החולה - לא ראינו ג'מוסים בכלל וגם לא בופאלו

לוטרה או נוטריה

עופות מים שונים

                                בקושי תפסנו את לוטרה / נוטריה לפני שברחה לתוך הסבך

העיקר שהלכנו לאורך כל המסלול, עלינו למצפה, חילצנו עצמות ונשמנו אוויר צח. 

אגב במהלך הטיול שמענו פיצוץ עז לא ברור. כנראה מלבנון. הוא לא הוזכר בחדשות עד כמה שידוע לי. 

כשיצאנו מהחולה חיפשנו מקום לאכול בו צהריים. 

לצערנו, הרבה מאד מסעדות ועסקים עדיין סגורים בצפון, מסיבות מובנות. גם כשעצרנו בראש פינה, חלק ניכר מהחנויות היה ריק וסגור. עצוב. העסקים האלה גם לא עדכנו את הסטאטוס שלהם בגוגל, כך שבהתחלה הגענו למסעדת שף שכבר מזמן כנראה לא קיימת. בסוף נסענו לקריית שמונה למסעדה שהיא כנראה אושייה בעיר בשם אסתריקה. המקום היה הומה אדם והיה כיף לראות עסק מתפקד ואווירה טובה. המנה של T היתה טובה (קציצות באורז), שלי קצת פחות (שניצל עם ציפס). כנראה הם טובים יותר בתבשילים. 

משם ניסינו להכניס את שם המלון לווייז או לגוגל מאפס ללא הצלחה. 

ניסינו גם להתקשר למלון לשאול איך להגיע, אבל מספר הטלפון שהופיע בגוגל היה שגוי. 

ואז T נזכר שהוא פנה למלון דרך "בוקינג" בשאלה האם יש להם עמדת טעינה לרכב והם חזרו אליו בטלפון, אז צלצלנו למספר שממנו חזרו - ובאמת הגענו למלון. במזל. 

אז כן, אחד הדברים שהמלון לא השקיע בהם הוא לוודא שיש באינטרנט מידע עדכני ומועיל. אגב אפילו תיאור החדרים במלון לא נכון באתר שלהם. T ישר אמר שהם זקוקים לייעוץ עסקי 😂.

כשהתקשרנו הם אמרו לנו להכניס לאפליקצית הניווט את מסעדת "מור מייט" שנמצאת מעבר לרחוב. 

אז למי שמעוניין - חשוב להכניס את המילים המדוייקות : "מסעדת מור מייט, בוקעתה" ולא סתם "מור מייט, בוקעתה" כי אז שתי האפליקציות, גם ווייז וגם מאפס, יובילו לאיזה חור בבוקעתה, לא רחוק אמנם מהמלון אבל גם לא בכיוון בכלל. 

בסוף הצלחנו והגענו אל מלון אוקס Oaks בבוקעתה. בדרך עברנו ליד "רמת טראמפ". סתם קוריוז. 

המלון חדש, כאמור ויפהפה. 

השירות טוב ואדיב. כבר בצ'ק אין הציעו לנו קפה (שחור) ומאפים / פירות יבשים. אחר כך עשו לנו סיור במלון, וליוו אותנו לחדר. 

העיצוב באמת מדהים, נראה שהושקע הרבה בתכנון ובבנייה. 

לקחנו את החדר הבסיסי ביותר - אבל הוא היה יפה ומאובזר כמו שצריך וענק - הרבה יותר ממה שכתוב באתר המלון - עם מיטה גדולה ומקלחת גדולה ונוחה. 

 

הספא של המלון נהדר. 

יש בו גם סאונה יבשה וגם רטובה וגם חמאם וגם ג'אקוזי. וטיפולים כמובן. 

בקומה רביעית יש בריכה מקורה מחוממת, ואת חדר האוכל - שם אכלנו ארוחה מצויינת ומגוונת בבוקר. אמורה להיות במלון גם מסעדה לארוחות ערב אבל היא טרם נפתחה. וגם חדר הכושר טרם נפתח. 

ממילא T לא יכול היה - במצבו - לטבול בג'קוזי או בבריכה, אז סתם ישבנו בסאונה היבשה כמה דקות לפני שהתקלחנו לקראת ארוחת הערב. 

הם המליצו על מסעדה טובה בשם "תושאר בר" ביישוב 'מסעדה' שליד בוקעתה, אבל היא סגורה בימי שני בערב. אז במקום שני המליצו על ארוחת ערב במסעדת T Bone , גם היא ב-' מסעדה'. ממש על "ברכת רם". 

היינו כמעט לבד במסעדה. השירות היה בסדר, החומוס היה מן הטובים שאכלנו אי פעם, אבל על שאר המנות שהזמנו אין לנו שום דבר טוב לומר, פרט לעובדה שהמנות ענקיות. המוסיקה היתה קצת מעיקה. 

כאמור החדר היה יפה ונוח מאד וישנו טוב, בהתחשב בכל הכאבים שהבאנו איתנו מהבית. 

אחרי ארוחת בוקר מושקעת, יצאנו לכיוון שמורת גמלא.

השמיים היו בהירים והיה ממש חם, והראות היתה מעט טובה יותר מאשר ביום הקודם. 

כלוב רביית גוזלי נשרים

נשרים בשמורת גמלא

הגוגל זיהה כ"עירית גדולה"

רקפות מתחת לכל סלע בשמורת גמלא

הלכנו להנאתנו בכל המסלולים, זכינו לראות נשרים למרות שהשעה היתה מוקדמת יחסית - בדרך כלל זרמי האוויר שהם מעדיפים מתחילים מאוחר יותר ביום - וכשסיימנו, החלטנו לבקר בשמורת אירוס הביצות נוב בתקווה לראות נרקיסים - הפרח האהוב עלי ביותר. 

אופס........פספסנו

כמו רבים אחרים הגענו לשמורה וחיפשנו וחיפשנו.............ומהר מאד התאכזבנו. היו הרבה מאד נרקיסים אבל.......כבר הספיקו לנבול. אחרנו את המועד. 

אז החלטנו לצאת חזרה לכיוון הבית, תוך עצירה ביקנעם להטעין שוב את הרכב. 

באפליקציה של EV-EDGE ראינו שיש שתי תחנות טעינה בחניון של קניון G ביקנעם, אחת מהירה מאד ואחת פחות. חשבנו לאכול משהו בזמן שהרכב נטען, ואז לבקר במקום אחד אחרון - עמק השלום, ששם ידענו בוודאות שיש עדיין פריחה נהדרת, כי 'שותפנו' ו'שריתה' טיילו שם עוד באותו הבוקר. 

הגענו ליקנעם וחיברנו את הרכב לטעינה ו............כלום. שום דבר. תקלה. בעמדה המהירה היו שני מטענים, וניסינו, לשווא, את שניהם. ראיתי ש-T מתחיל כבר להיות עצבני, וגם אני הייתי קצת לחוצה - לא היתה לנו מספיק יתרה בסוללה כדי להגיע הביתה, וממש לא בא לנו להתחיל לחפש עמדות טעינה אחרות בדרך..... בסוף התקשרנו לתמיכה של EV-EDGE, ונציגת השירות אמרה מייד "אה, כן, יש תקלה. תטעינו בעמדה השנייה". נו, יופי - כמה הזענו ועברנו ממטען למטען....סתם. כאשר היה כל כך פשוט לשלוח הודעת "לא תקין" על הצג! או לשלוח מישהו שיתלה שלט. או שיתקנו את זה סוף סוף.........

בכל מקרה עברנו לעמדת הטעינה הפחות מהירה, שעבדה תקין, והלכנו לאכול משהו. בשלב הזה כבר לא היה לנו כוח לטייל ואת "עמק השלום" נשאיר לפעם אחרת.......כנראה בשנה הבאה. 

הרכב נטען מספיק כדי להגיע הביתה ולנסוע עוד יומיים עד שהיינו צריכים לטעון שוב, אז בסך הכל זה היה בסדר. גם כן חוויה. 

מיינקוני שמח מאד לקבל את פנינו, הלכנו לנוח ובילינו את שאר אחר הצהריים והערב בבית. 

היה טוב לצאת להתאוורר קצת, והחלטנו שנעשה זאת עכשיו לעיתים קרובות יותר. לא צריך אפילו לקחת לילה, לרוב המקומות בארץ אפשר לנסוע ולחזור באותו היום. 

בינתיים התחלף מזג האוויר....אבל די ברור שהגשם והרוח זמניים. אז עד הטיול הבא....