חסרת מנוחה בבוסטון

אם בימים שלפני הנסיעה ההתלבטות שלי היתה האם לטוס לבני בבוסטון או לא לטוס, בעיקר בגלל אבא, אז מאז שאנחנו בארה"ב הלבטים ממשיכים. 

עדיין קיים הצורך של בני ומשפחתו, וגם הצורך שלנו להיות איתם ולעזור להם (וכן, גם הצורך לנשום קצת אוויר נורמלי מכל הטירוף שמתרחש בארץ), אבל בד בבד קיים המצב של אבא והחשש להשאיר אותו ואת אמא, וגם מול המצב בארץ. 

ימים מספר לאחר שהגענו כבר התחלנו לחפש מה האופציות שלנו לחתוך ולחזור מוקדם יותר. בינתיים אין אף מקום פנוי על אף טיסת אל על  חזרה לישראל, לא משום מקום בארה"ב וכרגע גם לא מאתונה או לרנקה, אם נגיע לשם עם חברת תעופה זרה. כך שהתלבטות לחוד, ומציאות לחוד. 

בארץ חדשה רודפת חדשה והסלמה רודפת הסלמה, ואני ממש מרגישה את המתח בגוף. 

איזה ערב אפילו ניסיתי לאכול EDIBLE (שוקולד עם קנביס) כדי להקליל קצת את מצב הרוח, אבל זה עשה לי ממש רע. 

אצל אבא במשך כמה ימים המצב לא ממש היה ברור. 

מצד אחד דומה היה שחל שיפור. העיכול הסתדר ודלקת הריאות הלכה והשתפרה. מצד שני התברר שהוא לא מצליח לבלוע בלי להשתנק - מסתבר שזו בעייה בגיל השלישי שממש עלולה לסכן חיים, כאשר מזון יורד בקנה במקום בוושט, גם גורם לחנק וגם לדלקת ריאות. אז הכניסו לו זונדה והוא מוזן דרך הזונדה. ניסו כמה פעמים לנתק אותה ולתת לו לאכול, וזה לא ממש הלך. 

ואז בית החולים התחיל להשמיע צלילים שהם רוצים לשחרר אותו. והאמת שכבר נמאס לו מבית החולים וגם הוא רצה לצאת משם. אז אמא שלי ואחי פנו לעובדת הסוציאלית של בית החולים, והיא סידרה לו אישור לשיקום גריאטרי, ותוך יומיים אפילו הצליחה למצוא לו מקום במחלקה חדשה שהוקמה בכפר סבא, במתקן של מכבי. 

במחלקת השיקום אמורים לעבוד איתו גם פיסיותרפיסט, להתחיל שוב ללכת ולהתאושש ולחזור לעצמו, כי מעל לשבוע הוא רק שכב או ישב. בנוסף ובעיקר אמורה לעבוד איתו קלינאית תקשורת שמתמחה בבליעה, כדי לנסות ללמד אותו לבלוע כמו שצריך כדי לא להקדים קנה לוושט. לא בטוח שזה יצליח, אבל שווה ממש לנסות. אחרת הוא יצטרך להישאר עם הזונדה (וגם זה עושה בעיות עם הזמן) ובאמת איכות החיים שלו תיפגע באופן בלתי הפיך, והוא בפועל יהפוך לסיעודי. 

בכל מקרה הוא עבר לשיקום ובאמת שאין לי ברירה אלא לשחרר, לסמוך על מי שנמצא בארץ שיעשה את מה שצריך בשבילו, לאכול את הלב על כך שאני לא שם כדי לתמוך באמא ולעודד את שניהם - אבל שניהם מתעקשים שחשוב יותר שאהיה כאן. 

אז אני כאן, והנחת מהנכדים רק הולכת וגוברת. זה, והטבע המדהים מסביב ומזג האוויר המושלם, הם מה שמחזיק אותנו. כי שנינו מחוברים לגמרי לחדשות מהארץ וכמובן לוואטסאפ המשפחתי שמדווח על אבא, והפעם אי אפשר באמת להתנתק. ממש לא. 

אז חזרנו להליכות הבוקר לאורך הנהר, לטיפול בנכדים ולבישולים וכביסות ומטלות הבית עבור בני וכלתי, ובאמת בעיקר זמן איכות עם המתוקים הקטנים האלה, שככל שהם גדלים הם נקשרים אלינו יותר ואנחנו נהנים מהם יותר. 

היו כמה ערבים שבהם גם בני וגם כלתי עבדו, ושמרנו על הילדים משעות אחר הצהריים עד שהלכו לישון. והיה מדהים.

בבוקר אחד סביבוני התעורר מוקדם פתאום, כשכל השאר עדיין ישנו ו-T ואני התכוננו לצאת להליכה, ואמר שיש לו קקי. מייד הושבתי אותו על הסיר, ואחרי שניגבתי לו והוא הרים בחזרה את המכנסיים, הוא חיבק אותי פתאום ואמר (באנגלית) "סבתא, את נהדרת אלי, אני כל כך אוהב אותך". ואני הפכתי לשלולית באותו הרגע.

מתכוננים כבר להלואין (שיתקיים רק בעוד חודש!)

זה הילד שעד גיל שלוש לא דיבר בכלל. זה הילד שהיה לו קשה כשהיינו מגיעים, ודרש שנצא מכל חדר שהוא נכנס אליו. זה הילד שעכשיו בוכה כשאנחנו אומרים שאנחנו עוזבים. מדהים. 

והקטנה כבר מדברת משפטים שלמים (לא את הכל אפשר להבין), חכמה בטירוף וגם מצחיקה בטירוף. מתחילה כל משפט ב"לא"....טוב, זה הגיל. אבל הרבה פעמים זה מתחלף מהר ל"כן". 

הגדול (בן חמש) קורא (אנגלית) באופן שוטף, מבין עברית ויודע לתרגם כל דבר אבל נמנע מלדבר בעברית, יודע חשבון (חיבור, חיסור ואפילו את לוח הכפל). מצייר כל כך יפה, שר כל כך יפה. מתוקים אלה, שניהם. 

T מקריא סיפור לפני השינה

אני מקריאה סיפור לפני השינה

כלתי בתקופה קצת עצבנית, אחרי חופשת הקיץ שבה לא היו בכלל קיטנות לסביבוני והיו גם שבועיים שבהם קיקה היתה בחופש. הוריה גרים בצפת וגם זה מן הסתם מוסיף ללחץ. עכשיו הם השיגו כרטיס לכיוון אחד למינכן, שם גרה אחותה של כלתי, והם מתכוונים לשהות שם זמן בלתי מוגבל. 

מה שרואים בהליכת הבוקר

אז עכשיו יצאנו לכמה ימים צפונה לראות קצת שלכת, ונחזור לקראת סוף השבוע לבוסטון. מקווה שאבא יהיה בסדר. מקווה שאמא תחזיק מעמד. שבתי תהיה בסדר. שאחי יגלה שגם הוא מסוגל לעשות דברים בשביל ההורים ושלא חייבים תמיד לחוס עליו. שישראל תפסיק להתפרק מבפנים ושחלילה לא תפורק מבחוץ. הבנתי שהמהלך הקרקעי החל בדיוק הערב..........מה יהיה?????

Diana's Baths - New Hampshire

Eaton beach

ובנימה אחרת לגמרי, לפני שנסענו הספקנו להזמין מהמסגר שלנו שבכה חדשה לארון שמתחת לטלוויזיה. כך חתולים לא ייכנסו לשם, לשום מטרה ומשום סיבה. נראה לי שאזמין אצלו גם פתרון אלגנטי לסגירת הירידה למרתף. 

לפני שנסענו נראה היה שמיינקוני ממש מבסוט להיות שוב בן יחיד. אני מקווה שהוא לא בודד מדי עכשיו כשהקט-סיטרית מגיעה רק פעמיים ביום. 

מיינקוני המלך

מה שכן, ראינו שההורים החדשים של זיגמונד העלו תמונות שלו בפייסבוק וכתבו "מחכים כל יום לחזור אליו הביתה". בתמונות הוא נראה טוב ואני שמחה שהם אוהבים אותו.