חלמתי הלילה שיש מחבלים ביישוב שלנו, ברחוב שלי, ו-T יוצא להילחם איתם עם תת מקלע. בחלום הנכדים היו אצלנו, אז אני ירדתי איתם לממ"ד (שהוא בעצם מקלט כי הוא במרתף).
כשסיפרתי בבוקר ל-T על החלום הוא אמר לי שדווקא זה היה הלילה הראשון שהוא לא חלם בכלל וישן היטב, מאז שהכל התחיל. כנראה שהוא העביר את זה אלי........
גם בתי מנסה להחזיק את הכל - את הסיפורים של המטופלים שלה, חלקם חיילים וחיילות, חלקם ילדים, חלקם רופאים, שברגע שמקבלים יציאה קצרה הביתה מייד מתקשרים לקבוע איתה בקליניקה. לפעמים הסיפורים שלהם כל כך משפיעים אליה שקשה לה אחר כך להתאושש מהם, ולחזור לחיי המשפחה הרגילים.....
היא מנסה להחזיק את הלו"ז המטורף של הילדים - שרי הולכת לגן למשך ארבע שעות אבל יום כן יום לא, נשמותק הולך לבית הספר פעם או פעמיים בשבוע (ההנחיות משתנות) גם כן לארבע שעות, וחכמוד הלך היום בפעם הראשונה לחטיבה אבל רק מתשע וחצי ועד 11:00.....וצריך לזכור את הכל ולראות איך אפשר לקחת ולהחזיר את מי שצריך.......לא פשוט. ולזכור להכין להם ארוחת צהריים.
היא מתקשרת לשמוע מה שלום אבא שלי (סבא שלה). מקשיבה, משתפת.
כן, זו השיגרה עכשיו.
T נכנס להילוך גבוה עם ההתנדבויות שלו ועכשיו הוא מסייע לגדוד שריון (הגדוד שלו לשעבר) להקים מטבח באזור שבו הם התמקמו כדי שלא יצטרכו לחיות על מנות קרב וחבילות מהעורף, אלא יקבלו אוכל מבושל וטרי (ובריא).
היתה לו משמרת באיזו מסעדה בתל אביב שמכינה אוכל לחיילים אבל היו שם כל כך הרבה מתנדבים שהתברר שהוא מיותר ושלחו אותו הביתה. באמת עם ישראל במיטבו. הלוואי שזה ימשיך ככה גם אחרי.
אבא שלי אושפז שוב, עדיין לא ממש ברור מה לא בסדר אבל ייתכן שצריך לכוונן את קוצב הלב וגם למנן מחדש את התרופות שלו. חלק מהתסמינים שלו (תחושה של טשטוש, רעד בתוך הראש, דיבור מסולף) העלו חשד לאירוע מוחי - אבל בדיקה ראשונית שללה את זה בינתיים. נראה. בכל מקרה נראה שהוא מבסוט בבית החולים, בעיקר מהאוכל.
נראה מה יהיה.
ביישוב שלנו תפסו יוזמה וחילקו לתושבים "תו תושב" לרכב, כדי להקל על העומס במחסומים בכניסה ליישוב. בימים אלה נסיעה שבדרך כלל אורכת 10 דקות ליישוב הסמוך הופכת בקלות לחצי שעה בגלל המחסום בכניסה. אבל עדיף ככה. כבר התלוננו קצת בצחוק מדוע יישוב אחד לידינו "קיבל" מג"בניקים במחסום הכניסה, ואצלנו יש "רק" מתנדבים של "המשמר האזרחי".
הצלחתי לסיים את הספר "THE LOST BOOKSHOP" מאת EVIE WOODS. מאד נהניתי ממנו בסך הכל. עוד לא התחלתי ספר חדש.
עוד לא יודעת אם נעשה ארוחת ששי או שבת או בכלל, אבל החלטנו שמפאת כל הפעילות ההתנדבותית של T החלטנו שאם כן - פשוט נכין פיצה או משהו פשוט כזה. גם ככה זה מאד מאד טעים.
חם נורא וממש לא מתאים לי מזג האוויר הזה.........מקווה שתוך כמה ימים נחזור לסתוויות החביבה שהתחילה ונעלמה.......
מחברת מתאוששת קמעה מהניתוח, הספקתי להיות איתה כמה שעות ולעזור לה קצת בבית לפני שאבא שלי אושפז. מקווה שהכאבים ילכו ויפחתו בכל יום שעובר.
קבלתי ידיעה עצובה שחברה טובה שלי מקורס מאמנים (קראתי לה 'אהובה' בבלוג) שנאבקה הרבה שנים במחלת הסרטן והשבוע נפטרה.
הסיפורים שממשיכים להשמע על השבעה באוקטובר והסיפורים שממשיכים להתהוות על כל ה(חוסר) טיפול בניצולים, במשפחות החטופים, באנשי העסקים, בעצמאיים....בכל המדינה - ממשיכים להעציב, להרגיז, לייאש. אבל לא אביא אותם כאן.......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה