חזרתי הביתה וחיש מהר חזרתי לשיגרה.
לא סבלתי כמעט מג'ט לג (לא בבוסטון ולא בחזרה בארץ), פרט לשני הלילות הראשונים בהם התעוררתי באמצע הלילה ולקח לי שעה להירדם שוב. בקטנה.
מיינקוני ול' קיבלו אותי בשמחה וברוגע, ודי מהר זה היה כאילו לא נסעתי מעולם.
מצאתי את T במצב טוב - גם פיזי וגם נפשי. נכון שידעתי שהוא בסדר כי דיברנו לפחות פעמיים ביום בזמן שהייתי בחו"ל, אבל עדיין לראות אותו כאן ביום יום ולהבין שהוא באמת בסדר - הרגיע אותי ועשה לי ממש טוב.
הטיפול הפסיכולוגי טוב לו, ולמרות שהוא כבר מדבר על סיום, בינתיים הוא ממשיך להיפגש עם הפסיכולוגית ומרוצה ממנה. עם או בלי קשר לטיפול הוא יצא מהדכדוך שאחז בו בשבועות האחרונים, וגם פיזית כבר מרגיש מצוין - פרט לגירוד מעצבן בצלקת של הניתוח.
בדיקות הדם שהוא עשה לפני הביקור אצל הפרופסור באיכילוב השבוע יצאו מצוינות, ופרט לברזל (שהוא מתחיל לקחת עכשיו) אין שינוי בהנחיות שלו לחצי השנה הקרובה.
חזרתי להליכות בחוץ ולחדר הכושר, לבלוג ולחתולים.
עדיין לא נפגשתי עם אף אחד - בתחילת השבוע כי חתני חלה בקורונה וגם שרי חולה כל השבוע - דלקת באוזן וגרון מלא אבל בדיקות אנטיגן שליליות - והם כמובן כולם מבודדים את עצמם. ועכשיו גם בתי חלתה ובסוף אישרו גם לשרי בדיקת PCR ושתיהן עשו ויצאו שליליות. אז וירוס. אחר. לא קורונה. אבל לא פחות כואב, משבית ומרחיק את אהובי ממני.
גם בנו של שותפנו חלה בקורונה - קיבל אנטיגן חיובי בדיוק ביום הולדתו ה-17! אגב מאז אותה בדיקה ראשונה כל שאר הבדיקות יוצאות שליליות, כולל האנטיגן המוסדי. אישרו לו בדיקת PCR אבל הוריו מפחדים להסיע אותו לבדיקה מחשש להידבק. מצב הזוי. בינתיים הוא לא מרגיש טוב כך שברור שהוא חולה.
חשבתי להיפגש היום עם הורי אבל לא בא להם לצאת ואי אפשר לבוא אליהם ביחד - אז מקסימום אולי אקפוץ אליהם בשבת לבד. לא ראיתי אותם מאז לפני הטיסה.
'מחברת' היתה השבוע בטיול בחו"ל עם החבר שלה, אז גם אותה עוד לא ראיתי. עם 'ביוכימיה' ו'המהנדס' בעיקר דיברתי בטלפון.
וגם עם 'החתולה' (שבעצמה היתה חולה בקורונה לפני שטסתי) ועם 'במבה' רק דיברתי בטלפון.
אז נראה שיהיה לנו סוף שבוע שקט וכנראה ללא מפגשים משפחתיים. וגשם.
אתמול והיום התעמלנו בחדר כושר ודווקא היה מצוין. הצלחתי לעשות גם אליפטיקל וגם אימון ריצה על המסילה וגם מכשירים וגם כמה תרגילי חיזוק וגם מזרון........מחר הוא סגור כך שאם יירד גשם נהיה מושבתים.
T כאמור הקדים והזמין כרטיסי טיסה לסוף מאי לביקור של שנינו בבוסטון, וכמו שעשינו בספטמבר - נהיה עם בני וכלתי והילדים שבוע, נסע לטיול בן שבוע ונחזור אליהם לעוד שבוע. זה פורמט שעבר מצוין לכולם - להיות ביחד אבל לא יותר מדי זמן ברצף - כך זה גם פחות מכביד עליהם וגם T לא ישתגע מלהיות יותר מדי זמן בבית.
מחשש שהמחירים עומדים לעלות באופן קיצוני, הוא כבר הזמין גם טיסות - להרי הרוקי'ס של קנדה - גם רכב שכור וגם מלונות לאורך המסלול. וכמובן שאנחנו יודעים שתכנון לחוד, ומציאות לחוד - בכל הקשור לקורונה (ועכשיו גם אולי מלחמת עולם בגלל פוטין ואוקראינה?????) - אבל אין לנו מה לשבת ולחכות שהכל ייגמר. מנסים לחיות בכאן ועכשיו. ומה שיהיה יהיה. אם השנה האחרונה לימדה אותנו משהו, זה שהזמן העובר לא מיטיב עמנו, אנחנו לא נהיים צעירים יותר או בריאים יותר - ואם בא לנו לעשות משהו, אז יאללה - לקום ולעשות. כי מי יודע מה יהיה.........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה