יום שבת, 3 באוגוסט 2024

תאילנד - בנגקוק (חלק ראשון) וקו סאמוי (היום הראשון)

 כפי שכתבתי במענה לתגובה של 'צנצנת', אנחנו נהנים מאד ובמקביל צמודים למבזקי החדשות מן הארץ. כלומר, אני קוראת מבזקים, ו-T ממש שומע מהדורות חדשות כשמזדמן לו.

יש גם מבזקים שמחים, כמו עוד מדליה ועוד מדליה באולימפיאדה, ועכשיו יש גם זהב. נחת. 

וגם המשלחת יצאה לקהיר להמשך שיחות שחרור החטופים. אז לא הכל שחור. 

והנייה בכל רגע נהרג ממשהו אחר - רגע טיל, רגע כתב"מ, רגע מטען שחיכה לו שבועות בחדר ועכשיו שוב טיל. מילא. 

יום וחצי בבנגקוק נועד לתת לכולנו להתאושש מהטיסה הארוכה (שבסוף התארכה עוד יותר מהמתוכנן) ולא תכננו להעמיס על עצמנו יותר מדי פעילויות, בילויים ואטרקציות. 

חכמוד מאד רצה לעשות קניות, נשמותק רצה לבקר בארמון המלך, כולנו חשבנו לראות לפחות מקדש אחד או שניים וגם לבקר באחד מהשווקים הצפים.

בסוף הספקנו שוק צף אחד - כולל שייט שהיה מהנה מאד וגם איפשר לנו הצצה בלא מעט מקדשים מבחוץ וקצת מבפנים - וקניות במרכז המזוייפים הגדול של בנגקוק: MBK. 


משפחת צבים

לטאת כח




אבל לא נורא, כי מתוכנן לנו עוד יום וחצי בבנגקוק בסוף החופשה - בתקווה שרק יום וחצי ולא נתקע בתאילנד בגלל המלחמה. 

כשסיפרו לנו על העומס בכבישים בבנגקוק דמיינתי את זה אבל כנראה אי אפשר באמת לדמיין את זה. בסוף ל-MBK נסענו ברכבת העילית וזו היתה חוויה נהדרת. 

כיון שאנחנו שבעה אנשים נסענו לכל מקום בשתי מוניות. הורדנו אפליקציה בשם BOLT שהיא המקבילה התאילנדית של UBER - בערך. זה עובד לא רע. אם מזמינים נסיעה מראש (כמו שהזמנו הבוקר לשדה התעופה) משלמים באשראי, אבל אם מזמינים במיידי אז זה הצליח לנו רק במזומן. בכלל, ברוב המקומות משתמשים רק במזומן. 

אז הבוקר טסנו לאי קו סאמוי, במטוס קטן עם מדחסים (חששנו מטיסה מטלטלת אבל היא דווקא היתה חלקה למדי). 

הגענו למלון מקסים בחוף CHAWENG.

הסעת המלון חיכתה לנו בשדה התעופה עם רכב גדול שהכיל את כולנו ואת כל המזוודות. בקבלה קיבלו את פנינו בחום, הושיבו אותנו עם שתייה ומגבות לחות עד שלקחו אותנו אחר כבוד לחדרים, ובחדר של חכמוד ונשמותק זה חיכה לנו: 


חכמוד מאד התרגש. 

המנה של T בארוחת ערב במסעדה מצוינת חמש דקות מהמלון

המנה שלי: אורז מטוגן עם אננס ועוף, מוגש בתוך האננס עצמו

גם בתוך המלון, כמו בכל פינה בתאילנד, יש פינת מקדש קטנה.

בילינו את היום הראשון בבריכה וקצת שיטוט בעיר, בקרבת המלון, ועכשיו חלקנו הולכים לישון וחלקנו הולכים לצפות בתחרות אגרוף תאילנדי - גם כן במרחק חמש דקות הליכה מהמלון. 

אפשר לומר שהחופשה שלנו בתאילנד החלה רשמית. 


יום חמישי, 1 באוגוסט 2024

לא להאמין

בבוקרו של יום הטיסה המתח בשיאו.

בלילה שלפני הטיסה המתוכננת: חיסולו של פואד שוכרי - רמטכ"ל חיזבאללה - ברובע הדאחייה בביירות.

בבוקר הטיסה חיסולו של איסמעאיל הנייה בטהרן.

כל הסיכויים נגדנו. 

המעיים שלי עובדים שעות נוספות. סימן מובהק שאני בלחץ.

בתי סיפרה שהיא דחתה את האריזה ממש עד הרגע האחרון כי היתה בטוחה שזה לא יקרה. 

היא סיפרה שחכמוד ישב עם כיפה בסלון והתפלל שהחופשה תצא אל הפועל.

הטיסה היתה של אל על אז לא הושפענו מביטולי חברות התעופה הזרות. ובסוף לא היתה סיבה שלא לצאת לשדה התעופה.

בשדה הכל עבר חלק ומידי פעם הגנבנו מבטים אל לוח הטיסות לוודא שעדיין כתוב "בזמן" ולא "נדחה" או חלילה "בוטל".

ואז מצאנו את עצמנו יושבים במטוס.

ובחצי שעה איחור המראנו. 

הטייס הודיע שהטיסה תתארך "בגלל רוחות שנושבות מולנו".... אבל זו טיסה לכיוון מזרח וזה נשמע מופרך לחלוטין.

כשעקבנו אחר מסלול הטיסה בזמן אמת ראינו שעשינו עיקוף גדול דרך אפריקה, מעל אתיופיה וסומליה לפני שחתכנו שוב מזרחה....

אז טסנו 12 שעות במקום 11. אבל נמנענו כנראה מאזורים מסוכנים.

בחמש אחר הצהריים שעון בנגקוק נחתנו. 

הגענו למלון. 

יצאנו לאכול בין דוכני הרחוב. 

לא להאמין... אבל אנחנו בתאילנד. 

יום שני, 29 ביולי 2024

יותר ויותר קשה להתמקד בטוב - אבל לא מפסיקה לנסות

בין מוצאי שבת לראשון כל היום פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות. 

הילדים האלה במג'דל שאמס, שבסך הכל שיחקו במגרש הכדורגל בשבת אחר הצהריים.....

עד כמה שהלב שלי כבר היה שבור וקרוע, הרגשתי שהוא נקרע עוד יותר. 

אני גם מרגישה שהביקור של הקיסר בוושינגטון הרע את מצבנו עוד יותר, ובטח את מצבם של החטופים. אוף אוף אוף. 

ועכשיו כמובן אנחנו די בטוחים שהתגלגלות האירועים הבטחוניים שוב ידפוק את הטיסה שאמורה להיות לנו בקרוב......

אבל אין מה לעשות עם זה.  מקווים לטוב ואם יתבטל אז יתבטל ולעזאזל הכל. 

ואם המלחמה תסלים, ממילא נהיה במצב על הפנים. T כבר בודק מה חסר לנו בבית ובמה צריך להצטייד. 

גם נראה שמצבו מחמיר לאחרונה מבחינת התקפי כאב. יש התקפים לעיתים יותר קרובות והם קשים יותר. בין ששי לשבת גם העיר אותו התקף בשתיים בלילה. אני רואה שגם הוא, כמוני, או עוד יותר ממני, דרוך כל הזמן לכל תחושה בגוף שמרמזת שעומד להתחיל התקף חדש. הוא ממש בטראומה מזה. ואין לו מושג למי אפשר לפנות עם זה. מתוכנן לו MRI רק באוקטובר. 

אז בין הדכאון מהמצב הכללי לבין החרדות מהמצב הבריאותי שלו, אני ממש לא במקום טוב. ולמרות שהגברתי בשבועות האחרונים את המינון של טיפות ההיפריקום, נראה שזה כבר לא עוזר. אולי אגמל בהדרגה (לא מומלץ להפסיק בבת אחת) ואנסה לקבל משהו אחר. 

בתחום החתולים - היתה לי שיחה מועילה מאד עם פסיכולוגית חתולים, שעשתה לי קצת סדר. בין היתר, הורדתי את כמות האוכל שאני נותנת לשניהם - גם הרטוב וגם היבש, אבל בעיקר הרטוב - וזה כנראה עזר להפסיק לזיגמונד את השלשולים. ללא שלשולים נעלמה בעיית הלכלוך שלו לאחר שהוא עושה את צרכיו.... והחיים יותר קלים. 

כרגע אנחנו עובדים על מיתון ההיסטריה שלו בכל פעם שמגישים להם את האוכל הרטוב. החתול פשוט משתגע, מילל וקופץ וכמובן פולש גם לצלחת של מיינקוני....אבל אנחנו חוצצים ביניהם ומבהירים לו שבשום אופן לא - ונראה שהוא מתחיל להתרגל. לפחות מיינקוני נרגע והוא לא בורח אלא ממשיך לאכול. 

מה שכן זיגמונד שובב גדול וסקרן ומלא תאווה ומנסה גם לפלוש לצלחות האוכל וכוסות השתייה שלנו, אז גם על זה אנחנו צריכים כל הזמן להקפיד ולחנך אותו שהוא לא מתקרב לזה בכלל. 

מעבר לכך הוא מתוק אמיתי ומתפנק המון ויושב עלינו וישן איתנו ומשחק עם מיינקוני - שלגמרי משתף פעולה. 

הוא מוצא לעצמו כל מיני מקומות שכיבה ממש מצחיקים. 


למשל בקערת הפירות. 

בתי התאוששה מהמחלה שלה, בלי שאף אחד אחר סביבה וסביבנו לא נדבק - לשמחתי ולהקלתי הרבה. היא חזרה לעבוד בקליניקה ביום חמישי ואחר הצהריים היתה לה ולחתני פגישה שקשורה לדירה החדשה, אז היא ביקשה שנאסוף את שרי מהגן. 

נשמותק לא היה בבית, הוא היה אצל חבר במשחק של מבוכים ודרקונים. חכמוד חזר מחוג ואחרי שהתקלח שיחקנו, T ואני יחד איתו, בלאק ג'ק ופוקר. שרי פחות היתה במצב רוח לשחק או לצייר או אפילו לצפות בטלוויזיה, והיא שקעה בסרטונים ביו-טיוב. הבנתי שאחרי יום ארוך בגן היא היתה צריכה קצת שטויות ולנוח, ולא לחצתי עליה. ממילא כשהוריה חזרו הם מייד סגרו לה את הטלפון. 

בששי בערב היינו מוזמנים אל 'שושנה' לדירה החדשה שלה,  והוא ובעלה אירחו אותנו באווירה נחמדה ובאוכל טעים. אז במקום ארוחת ששי ערכנו כאן ארוחת שבת, ומשפחתה של בתי והורי הגיעו, והיה מאד נחמד וטעים. 

הבוקר נפגשתי גם עם 'היידי', גם כן בדירתם החדשה והיפה, והיה כל כך טוב להיות שוב ביחד, אחרי המון זמן שלא יצא לנו להיפגש. 

ומחר אני מתוכננת להיפגש עם 'מחברת'. 

ובין לבין אנחנו נערכים במקביל גם לנסיעה וגם להסלמה במלחמה.... מה שיבוא קודם. 

ויהיה מה שיהיה. 

יום שישי, 26 ביולי 2024

למדור השרביט החם - תחביבים

 בתאריך 26/7/2024 נושא השרביט החם הוא תחביבים.

מוטי שאל על התחביבים שהיו לנו בילדותנו וגם על אלה שיש לנו עכשיו.

מוטי גם התלבט האם משחקי ספורט, קריאה או טיולים גם יכולים להיחשב לתחביבים. לפי הערך בויקיפדיה הוא מצא שכן, כי תחביב הוא בעצם עיסוק למטרת הנאה בשעות הפנאי שלא נעשה עבור רווח כלכלי. 

אני זוכרת שאבא שלי נתן לי אלבום לאיסוף בולים, וכבר היו בו כמה בולים שהוא גזר ממכתבים שהגיעו אליהם מארה"ב וארגנטינה....אבל תחביב איסוף הבולים מעולם לא "תפס" אצלי. בכלל, אוספים לא היו משהו שעניין אותי. 

כשהייתי ילדה העיסוק העיקרי שלי מעבר לבית הספר ומשחקים בחצר עם הילדים של השכנים היה קריאת ספרים. 

כל הזמן קראתי ספרים, ואני אפילו זוכרת מקרים בהם חברה באה אלי ובמקום לשחק ישבנו שתינו, כל אחת עם ספר, וקראנו. 

לא היתה אז טלוויזיה ובטח לא היו מסכים אחרים, ופרט ל"תכנית לאם ולילד" ברדיו, בצהריים, בה נהגתי להקשיב לסיפורים ו"הסכתים", והליכה מידי פעם להצגות או סרטים עם הורי או עם סבתא שלי - לא היה לי שום עיסוק "פאסיבי". 

קראתי כל הזמן, ובערך בגיל שמונה גם התחלתי לכתוב יומן אישי, אז אפשר לכלול את הכתיבה כתחביב. 

הורי דאגו ללמד אותי מוסיקה, בהתחלה בעצמם - קריאת תווים ונגינה על הרמוניקה - ובהמשך שיעורי חלילית ואז פסנתר ואז צ'לו. כשאחי התחיל ללמוד לנגן על גיטרה, לימדתי את עצמי גם לנגן על גיטרה, ובגילאי העשר'ה התחלתי גם לכתוב ולהלחין שירים. אז אפשר לומר שגם מוסיקה, האזנה ונגינה, הפכה לתחביב אצלי. גם נגנתי לאורך השנים בכמה תזמורות נוער, חלקן במסגרת הלימודים (בארה"ב) וחלקן מחוצה לה. 

בילדות גם שלחו אותי לשיעורי מחול - תחילה מחול מודרני ואחר כך ג'אז - אבל זה נשאר במסגרת "חוג" ולא הפך לתחביב. תמיד אהבתי לרקוד אבל בסופו של דבר רקדתי במסיבות, רקדתי ריקודי עם בתקופות שונות, אבל לא המשכתי ללמוד ריקוד בצורה מסודרת. 

מעולם לא היה לי אוסף כלשהו שיכולתי להחשיב כתחביב, למרות שיש לי את אוסף הקריסטלים שלי, אוסף בובות הפרווה וגם אוסף לא רע של פילים על אדן החלון של המטבח. 

מעולם לא הייתי חלק מקבוצת חברים קבועה שעסקה בתחביב כלשהו כמו משחק פוקר שבועי או מועדון קריאה...

תמיד אהבתי לטייל, ובשנים האחרונות גם יש לי הרבה יותר פנאי והרבה יותר הזדמנויות לטייל - גם בארץ וגם בכל מיני מקומות יפים ומעניינים בעולם. 

לא באמת מחשיבה את זה לתחביב אבל כמעט תמיד היו לי חיות מחמד. כשגרתי אצל הורי ובשנים הראשונות אחרי שהתחתנתי היו לי כלבים, ומאז 1989 יש לי חתולים - לפעמים אחד, לפעמים שניים, ובשתי תקופות שונות היו לנו אפילו שלושה חתולים במקביל. אגב, זה לא עבד כל כך טוב. TWO IS COMPANY, THREE IS A CROWD במקרה שלנו לפחות. 

אני עדיין קוראת, עדיין אוהבת סרטים (ומאז שיש סדרות - אז מאד אוהבת סדרות, שלאחרונה הן ברמה הרבה יותר גבוהה מסרטים) ועדיין כותבת........