בחוץ בשמש נעים אבל בבית קר.
ככה זה תמיד בארץ בחורף, אבל השנה יותר קשה לי עם זה. אולי כי התחלתי את החורף שלי הרבה יותר מוקדם מהרגיל, גם בבוסטון בספטמבר וגם בניו זילנד ובעיקר אוסטרליה בנובמבר מזג האוויר היה הרבה יותר קר ממה שציפיתי.
מלכתחילה הסיבה העיקרית שאנחנו משתדלים לתזמן את הביקורים שלנו אצל הבן בבוסטון במאי/יוני וגם ספטמבר/אוקטובר היא כי בקיץ חם ולח ומגעיל שם ובחורף כל כך קר שאי אפשר לצאת מהבית בכלל. אבל משום מה פגש אותנו מזג אוויר הרבה יותר חורפי בביקור האחרון, וכידוע גם בניו זילנד היה קר יותר ממה שציפינו, ובעיקר במלבורן היה קפוא כל הזמן. מילא. לא נורא. נראה איך יהיה החורף הזה.
בימים האחרונים, בעצם מאז שהחלמתי מהצינון שהיה לי, חוויתי עייפות גדולה וחוסר יכולת לרוץ. המשכתי את ההליכות ואת האימונים על האליפטיקל כרגיל רק בקצב מעט איטי יותר. אמנם לא הייתי בשום שלב חיובית לקורונה אבל זה מרגיש קצת כמו פוסט קורונה. בתי אמרה שזה ככה גם אחרי צינונים למיניהם, ושזה לוקח כשלושה שבועות להתאושש לגמרי.
אצל אחי אובחנה שעלת, לא פחות ולא יותר, והוא התחיל לקחת אנטיביוטיקה. כמובן שמייד כששמעתי על האבחנה התחלתי גם אני להשתעל 😂, אבל לא כל הזמן ולא הרבה ובעיקר - לא בלילה - אז נחכה ונראה.
בני דחה את הטיסה הביתה שהיתה מתוכננת לשלישי לפנות בוקר אבל הדרכונים שלהם, עם הויזות החדשות המוטבעות בהם, לא חזרו בזמן משגרירות ארה"ב. מסתבר שגם לאחר שהם התייצבו בשגרירות שלושה שבועות לפני החזרה המתוכננת שלהם, עם כל החגים של דצמבר, השגרירות לא הספיקה לסיים את הטיפול בדרכונים ולשלוח אותם עד לשני בינואר, ודואר שליחים בישראל לא עובד עד כדי כך מהר.
בסוף התקשרנו לדואר שליחים וביקשנו לאסוף את הדרכונים בעצמנו, והם איפשרו לבני לבוא לקחת אותם מסניף נתניה.
באל על היו ממש אדיבים ואיפשרו להם לדחות את הטיסה ללא עלות נוספת, כך שסוף סוף הוסרו מדרכם כל המכשולים וניתן היה לחזור הביתה לשיגרה שלהם, לעבודה ולגנים (גם סביבוני חוזר לגן החינוך המיוחד שלו וגם קיקה מתחילה משפחתון ברגע שהם חוזרים). הם מאד נהנו איתנו כאן אבל כבר ממש רצו לחזור הביתה. מבינה אותם.
מה שכן, כשהגיעו לשדה התעופה ראו שהתור לבדיקה הבטחונית משתרע עד מחוץ לטרמינל. לא היו עובדי בטחון בכלל, כך שאפילו לא ניתן היה לבקש פטור מתור בזכות היותם משפחה עם תינוקת ופעוט. סיוט לא קטן. בסוף קבלנו מהם הודעה שמישהו שעמד לפניהם בתור סידר להם איזו "קומבינה" ושעה וחצי אחרי שהגיעו לשדה התעופה הם כבר היו אחרי הבדיקה הבטחונית. מעניין מה היתה ה"קומבינה" ומה היה להם בהמשך..........נחכה שינחתו בשלום ויתארגנו ואז יספרו לנו.
היום יש להם גם יום נישואים - שמונה שנים. ולחתולה ל' יש יום הולדת 13. מזל טוב לכולם.
גם אנחנו בתחושות מעורבות עם עזיבתם. מצד אחד כבר שוב מתגעגעים, מצד שני מקבלים בשמחה את השקט בבית.
היה טוב מאד איתם והיה טוב לראות אותם יחד עם המשפחה של בתי, קרובים כל כך ואוהבים כל כך, אבל עכשיו גם אנחנו קיבלנו את השיגרה שלנו בחזרה.
סידרתי את הסלון ואת החדרים שלהם וכעת אני עם הרים של כביסה...
T נסע למסור את הדיסק של ה-CT לפרופסור ואחרי כן נצא לקניות השבועיות שלנו. אתמול הוא חווה עוד התקף כאבים משתק, וגם תופעות העיכול הקשות ממשיכות - כך שה"שיגרה" הזו ממשיכה גם אצלו. נראה מה יראו, אם בכלל, תוצאות ה-CT.
השבוע לא תהיה ארוחת ששי - כולנו הסכמנו שאנחנו צריכים קצת לנוח. בטח נקפוץ אל הורי מתי שהוא, ובשבת אל בתי או שנפגוש אותם במסעדה.
אבא סיים עם התרופה ההורמונלית (לעת עתה, בהמשך יקבל עוד זריקות אבל זה פעם בחצי שנה) וכעת נראה מתי יקבעו לו את תחילת ההקרנות. קניתי לו כבר את כל התרופות שהוא צריך עבור התהליך הזה.
אז זהו, חזרה לשיגרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה