אבא שלי ביקר אצל האונקולוג בתל השומר (אחי לקח אותו) וקיבל את תכנית הטיפולים המיועדת. הרופא, שהיה ממוצא וונצואלני והביקור התנהל חצי בעברית וחצי בספרדית (כאשר האונקולוג מתפעל מכך שגם אחי מבין את השפה), אמר לאבא שלי שהוא לא ימות מסרטן הערמונית, למרות שייתכן שהוא ימות עם סרטן הערמונית, אבל בשלב אחר של השיחה הוא אמר לו "אתה מתחיל את הטיפול אתמול" (או לפחות זה מה שהורי הבינו ממנו).
הורמונים בכדורים במשך עשרים שמונה ימים וגם זריקת הורמונים (אחת לחצי שנה). אחר כך הוא צריך גם לעבור סידרה של עשרים הקרנות. האונקולוג הציע לו לקחת חדר במלון בבית החולים למשך התקופה הזאת, לפחות לאמצע השבוע, כדי לא להצטרך לנסוע הלוך ושוב כל יום. האמת שזה רעיון לא רע בכלל.
בקיצור - לא פשוט. נראה איך הוא יעבור את זה ואילו תופעות לוואי הוא יסבול.
היה קצת סיפור עם המרשמים - בתל השומר לא סיפקו לאבא מרשמים, אז הוא הלך עם סיכום הביקור אל הרופאה של האחוזה, כדי שתפיק לו מרשמים מהאתר של מכבי. הרופאה משום מה לא הצליחה להיכנס למערכת של מכבי (הסיסמא שלה לא עבדה או משהו דומה) וזה כבר הכניס את אבא שלי ללחץ.
הרופאה אמנם הוציאה לו מרשם של 'האחוזה', אבל הזהירה אותו, שכיון שזה לא 'מכבי', הוא עלול לשלם על התרופות ביוקר, במיוחד עבור הזריקה. זה הכניס את אבא שלי עוד יותר ללחץ (כי כשאומרים שכאשר מדובר בבריאות אז לא חשוב הכסף, לא מכירים את אבא שלי, במיוחד כאשר הוא מבין שבמכבי זה לא יעלה לו או יעלה לו מחיר סמלי בלבד).
מעל לכל הוא רצה להתחיל עם הכדורים תיכף ומייד, כי אמנם לקח חודשים עד שהוא קיבל תור ל-MRI ועוד חודשים עד ה-PET CT ועוד שבועות עד התור אצל האונקולוג אבל עכשיו זה כמובן נהייה לו דחוף. שיחת טלפון לסופר פארם ביישוב שלי וביישוב ליד העלתה שאין להם את התרופות האלה במלאי בכלל, ואבא התקשר אלי בפאניקה, ממש שמעתי את הפאניקה בקולו, וביקש שאבדוק בבית המרקחת הפרטי שלידי אם אצלם אולי זה נמצא.
אז גם אצלם לא היה במלאי, ואבא התקשר למכבי פארם והם ביררו עבורו ואמרו לו שבאזור שלנו התרופות האלה במלאי רק בנתניה. אבל שהם צריכים את המרשם הפיזי, אם זה לא מרשם של מכבי. אז החלטתי לקפוץ ל'רופאהחדשה', שהיא גם רופאת המשפחה של הורי. לא ידעתי אם היא מקבלת וברור שלא היה לי תור, אבל יש לה שותפה לקליניקה שגם ממנה קבלתי שירות כמה פעמים. ניסיתי.
המזכירה שלה הקשיבה לי והסכימה להכניס אותי לרופאה בין לבין פציינטים אחרים, רק ביקשה שאעשה את זה זריז. ברור ש"זריז" היה תלוי יותר ב'רופאהחדשה' מאשר בי, אבל באמת שתקתקנו את זה. ברוב טובה היא קראה את כל סיכום הביקור מתל השומר בטלפון שלי (אבא שלי סרק ושלח) ורשמה את כל המרשמים שהיה בהם צורך כרגע (היו גם תרופות שיש לקחת במקביל להקרנות, שעדיין לא היו רלוונטיות) וגם הכניסה למערכת את הבדיקות שיצטרך לעשות בעוד כמה שבועות. היא היתה ממש בסדר.
משם נסעתי לנתניה למכבי פארם, הבאתי גם את הכדורים וגם את הזריקה - והקפצתי את זה ל'אחוזה' בדרך הביתה.
לשמחתי זה הוציא את אבא שלי מהלחץ, הוא כבר לקח כדור אחד ונרגע. לעת עתה. עד המשבר הבא. והמשבר הבא לא בושש להגיע. והוא בכלל בתחום הפיננסי ולא הבריאותי. אמא שלי קוראת לאבא שלי "פתרון בחיפוש אחר בעייה".
בזמנו אבא שלי הגיע להסדר עם 'האחוזה' שהוא ישלם להם כל חודש באמצעות כרטיס אשראי אמריקאי (כל הכסף שלו, פרט למה שנכנס כל חודש מהביטוח הלאומי, יושב בבנק בארה"ב). לא ניתן היה לעשות הוראת קבע דרך הכרטיס הזה, והוא לא אהב את כל ההמרה והעמלות שהבנק הישראלי לקח ממני בכל פעם שהעביר דולרים משם לכאן - והמנכ"לית הקודמת של 'האחוזה' הסכימה להסדר הזה (אחרי הרבה ויכוחים). כעת התחלפה המנכ"לית, ולמרות שקודם היא היתה מנהלת הכספים של 'האחוזה' והיתה מודעת להסדר שלהם, היא טוענת שמהנהלת הרשת מסרבים להמשיך איתו.
בקיצור יש לאבא שלי פרויקט חדש להילחם בו, וזה תוך כדי שהוא בטיפולי סרטן הערמונית. נחמד, לא? אמרנו לו כמובן שאם צריך גם אנחנו ניכנס לתמונה ונתווכח עם מי שצריך ונדפוק על שולחנות - אבל בינתיים נראה שהוא מסתדר לבד.
מה עוד?
בששי לבתי וחתני היתה הזמנה למסעדה, אז אמור היה להיות ניסיון נוסף להשאיר את שרי לישון כאן עם אחיה הגדולים. אבל לפני הצהריים התקשר חתני שחכמוד חזר חולה באמצע היום מבית הספר, ושרי נחשפה לילדה חולת קורונה בגן.........בקיצור בהתייעצות משותפת הוחלט לוותר על ההגעה שלהם הפעם, בעיקר בגלל הורי והחשש לחשיפה.
הורי הגיעו ואכלנו ארבעתנו לבד וזה היה נחמד ורגוע וטעים ואחר כך הקפצתי אותם בחזרה ל'אחוזה'.
עוד השבוע כבר סידרתי את החדרים עבור בני וכלתי והילדים - ההתרגשות לקראת הגעתם בשיאה.
בששי בבוקר שוב היה ל-T התקף כאב, הפעם קצת פחות חזק, אבל כבר כמה ימים שהבטן שלו גם לא ממש בסדר.
בעקבות ההתקף הוא סוף סוף כתב מייל נוסף לפרופסור, שלא הגיב לו למייל הקודם (בעקבות תוצאות הגסטרוסקופיה) והפעם הפרופסור הגיב מייד. שוב הוא אמר שאינו מכירה תופעה כזאת, והמליץ על עוד CT לבלב (עם שתיית חומר ניגוד) ואז להגיע אליו למרפאה. קבעתי ל-T תור אצל 'רופאהחדשה' כדי לעדכן אותה על המצב, לבקש הפנייה ל-CT ועל הדרך לעשות שוב בדיקות דם.....ונראה מה יהיה.
בששי בבוקר הייתה לי הרבה אנרגיה ורצתי את רוב מסלול הבוקר, אבל בשבת זה התהפך והלכתי בקצב (איטי, מבחינתי) של 12 דקות לקילומטר. לא נורא, קורה. לפחות כבר כמה ימים לא "שמעתי" מכף רגלי השמאלית, אז אלה חדשות טובות מאד.
בימים האחרונים קר לי רוב הזמן. גם יותר קר בבית מאשר בחוץ. התחלתי להתלבש חם יותר, ופעם אחת אפילו הדלקתי את הקמין (בסלון) ואת המזגן (בחדר שינה).
רציתי לספר, למי שלא שם לב בעצמו, על שיפור שנעשה בתגובות בוורדפרס. כמי שקוראת הרבה בלוגים בפלטורמת WORDPRESS (אבל לא כותבת שם) התרגלתי לא לסמן שאני רוצה לקבל הודעה על תגובות לפוסטים שהגבתי אליהם, כי כאשר הייתי מסמנת שכן - הייתי ממשיכה לקבל את כל התגובות של כל המגיבים (אי פעם).
הבנתי שקוראים רבים נמנעים מלסמן את הבקשה לקבל חיווי על מענה לתגובותיהם, והשיטה שפיתחו הבלוגרים היתה לעשות "לייק" לתגובה כאשר הם ענו לה, כדי שהקורא יידע שמחכה לו תגובה. לפני זמן מה (לא שמתי לב אפילו מתי) וורדפרס שיפרו את הממשק שלהם, וכעת כאשר עונים לתגובה שלי אני מקבלת על כך חיווי במייל (גם אם לא סימנתי בקשה לכך) ומה שחשוב יותר - אני לא מקבלת מייל כאשר אחרים מגיבים. סוף סוף עשו שם משהו טוב.
עוד מעט אתקשר אל בתי לבדוק איך כולם שם מרגישים.
המשך שבת טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה