בוסטון - הימים הראשונים

מזג האוויר כאן הפכפך לחלוטין. ביום השני שלנו כאן היה חם מאד במשך היום והיה גם חם ממש בלילה ובבוקר מוקדם וירד גשם. יצאנו להליכה בטפטוף קל ובהמשך הגשם התגבר, וחיכינו מתחת לעץ במשך כמה דקות עד שזה נרגע, ואז המשכנו ללכת. 

בלילה למחרת שוב היה קר ממש (12 מעלות) ויצאנו להליכה בבוקר עטופים בטריינינג (שנינו) וגם מעיל (אני).

היה עדיין חשוך כשיצאנו, אז הלכנו לאורך רחובות ראשיים מוארים, אבל כאשר השמש זרחה ירדנו לשביל שהולך לאורך נהר הצ'ארלס. 

T הולך בשביל לאורך נהר הצ'ארלס

מפל קטן על נהר הצ'ארלס

לשמחתי בינתיים הצלחנו ללכת בין 7-8 קילומטר כל בוקר מאז שהגענו. כשקר מאד קל ללכת ויש הרבה מרץ.

באחד הימים אחרי שלקחנו את סביבוני לגן, בני הכניס את הרכב לטיפול 10,000 והחלטנו לנסוע בתחבורה ציבורית לעשות קצת שופינג באזור סאמרוויל (Somerville)  במקום שמאד אהבנו בפעמים הקודמות שביקרנו בבוסטון, שנקרא Assembly Row. זה אזור של חנויות ממש קרוב לנהר ויש שם גם מרינה נחמדה. נסענו באוטובוס עד לתחנת רכבת ה-T (חלקה תחתית, חלקה עילית) והגענו ישר ליעד. 

שוטטנו בין החנויות ואפילו קנינו לנו ולהם כמה דברים נחמדים.

סביבוני מסיים את הגן בשעה 12:30 אז היינו מוגבלים בזמן, והזמנו אובר (UBER) למוסך לקחת את הרכב המוכן ומשם לאסוף את הקטנטן. מאז הקורונה אסור כנראה לנהגי אובר להושיב נוסעים לידם מקדימה, אז כדי לנסוע ארבעתנו יחד היינו צריכים להזמין רכב גדול (לחמישה אנשים). מה שמצחיק הוא שהגיע רכב שכן הושיב אחד מאיתנו מקדימה. לא ברור העניין הזה. העיקר ששילמנו כפול בגלל גודל הרכב. 

מאז שהגענו לכאן T מבשל כל יום מטעמים ואני תורמת את חלקי בשטיפת כלים, כרגיל. יום אחד זה היה ניוקי בולונייז. יום אחר זה היה מרק בשר עם ירקות. יום נוסף זה היה דג הליבוט טעים, כרובית מטוגנת בפירורי לחם ותבשיל תרד נימוח. בני אמר שהוא מרגיש כאילו הוא מקבל פיצוי על כל ארוחות הששי שהם מפסידים. בכל מקרה נראה לי שצריך להיזהר לא להגזים עם האוכל, שלא נסטה חלילה מהתפריט הדיאטטי שלנו.  

אנחנו משחקים קצת עם סביבוני למרות שהוא בדרך כלל מעדיף את הוריו. לעיתים רחוקות הוא מאפשר לנו להשתתף במשחק כלשהו, לעזור לו לצאת מהאוטו או אפילו להרים אותו ולשחק איתו. בקרוב  ייצא לנו לשמור עליו לבד, כשהם שניהם יהיו בעבודה, ואז אני מקווה שנתקרב אליו עוד יותר. 

בארץ נכדיי עוברים את הקורונה עם עליות וירידות. שרי כבר מרגישה ממש טוב, חכמוד ונשמותק היו שפוכים לסירוגין ועם חום (והיה להם קר כל הזמן, ובשלב כלשהו לחכמוד היה קצת קשה לנשום). לא ניתן לדעת אם זה כבר מאחוריהם, כי אחרי יום שנראה שחל בו שיפור, שוב עולה פתאום החום והם רועדים מקור. מפחידה המחלה הזאת, גם כשחווים אותה באופן קל יחסית. וכמובן יש פחד מתופעות ארוכות טווח, אבל את זה נדע רק בהמשך. 

אני יודעת שבתי מאד דואגת, ואני מקווה שהם יהיו בסדר. 

כאן בינתיים הבדיקות הביתיות שלנו יוצאות שליליות, כך שאני מקווה שחמקנו מהעונש הזה. בחמישי קבענו לנו תור לבדיקות PCR, גם כי הם מעט אמינות יותר, וגם כי אנחנו מתכננים לנסוע לטייל קצת (ניו יורק, וושינגטון)  ואולי לבקר אצל בן דוד של T בניו ג'רזי (בן 74 וכמה חודשים אחרי ניתוח מסתמים בלב) - אז עדיף להיות בטוחים שאנחנו לא נשאים, כדי לא להדביק אף אחד חלילה, וגם כדי לא לפתח פתאום סימפטומים בעיר זרה (בכל זאת כאן אנחנו בבית, גם אם הוא של בני). 

מה שאהבתי במעט שהספקנו להסתובב כאן - בין אם זה בסופר או בתחבורה הציבורית או בחנויות - אנשים מקפידים מאד על מסיכות ומרחק. יש אפילו כאלה שמסתובבים בחוץ עם מסיכה. ובאמת התחלואה במסצ'וסטס לא השתוללה יתר על המידה מאז שהמגיפה החלה. 

בערב יום כיפור בני מוזמן לנגן בבית הכנסת (כן, הרפורמי כמובן) ב"כל נדרי". גם ביום כיפור עצמו הוא מוזמן לבית הכנסת לנגן במהלך תפילות הבוקר. לנו זה כמובן נשמע מוזר אבל להם זה טבעי לגמרי. 

ככה מתנהלת לה כאן שיגרה מסוג כלשהו, אווירה טובה והרגשה פיזית טובה, שרק ימשיך ככה.