נהיה קריר שוב, ואני יושבת בגינה והפריחה של הלימון אופפת אותי בניחוח משכר.
תמיד שקט כאן ביישוב, בוודאי בשבת, אבל עכשיו באמת באמת שומעים רק את הציפורים. ויש המון.
אמא שלי מדווחת על ארבע אנפות צחורות שהחליטו לבקר אצלם בגינה השנה.
ביקשתי שהיא תצלם אותן בשבילי, אבל היא אמרה שאבא שלי צריך ללמד אותה איך עושים את זה.
אתמול בערב עשינו ארוחת ערב מקוונת עם בני (אצלו זו היתה ארוחת צהריים), כלתי ו'תינוקי' - היה כיף לשבת לשוחח ולאכול "ביחד".
אחר הצהריים ניהלתי שיחת וידאו ערה עם 'נוקת' - אני שרתי לה והיא זעקה את קריאות הקרב שלה (היא יודעת לומר בה ו-מה ו-פה אבל כשהיא מתלהבת היא פשוט צועקת אה מכל הלב) ועשתה לי "קוקו" שעה עם איזו חולצה שמצאה על הספה. בכל פעם שהסתתרה מאחורי החולצה שמעתי את הצחקוקים שלה. מאד משעשע אותה ה"קוקו" הזה.
מזל שיש את שיחות הוידאו האלה. ללכת בלי ולהרגיש עם.
T קורע את התחת למילוי טפסי בקשות הלוואה בערבות ממשלתית ללקוחות שלו, בעלי העסקים הקטנים. זה ממש ברור שהטפסים האלה נוצרו בכוונה מסובכים כדי שאנשים ייתייאשו ולא ימלאו אותם.
ובאמת נכון לשבוע שעבר הוגשו ברמה הארצית רק 200 בקשות להלוואות האלה. מדינה חצופה.
צריך להגיש את טפסי ה-PDF המקוריים אבל לא למלא בכתב יד. איך לעזאזל עושים את זה?
הוא קנה תוכנה שמסבה PDF ל-WORD או EXCEL (זה עולה 88 ש"ח לשימוש של חודש), ואז התברר שה-EXCEL לא עובד בכלל, וקבצי ה-WORD לא הצליחו לרדת למחשב בגלל חסימה של האנטיוירוס.
הוא נלחם עם זה כמה ימים (בלי לספר לי, אחרת הייתי מציעה לו כל מיני פתרונות) - ובסוף הוריד את קבצי ה-PDF כמות שהם ואיכשהו הלביש עליהם שדות חדשים שבתוכם הוא מילא את המלל הנדרש.....הכי קשה היה לו הטופס עבור הלקוח הראשון, עבור האחרים הוא כבר השתמש בתבנית שהוא עמל עליה.
זה כנראה התקבל כי הוא שלח כבר את רוב הטפסים ולא קיבל דחייה מהגוף הממשלתי שמקבל אותם.
היום הוא סיפר לי על זה לראשונה, ושאלתי אותו למה הוא לא ניסה זאת על מחשב אחר בבית, או ניטרל זמנית את תוכנת האנטיוירוס............
וואו, במחשב הנייד שלו זה עבד מצוין מניסיון ראשון!!!! איזה תסכול, כמה קשה הוא עבד על זה כל השבוע.
אני קוראת עכשיו (בטלפון) ספר שבני המליץ עליו בשם 'where the crawdads sing' מאת סופרת בשם delia owens. כבר סיפרתי כאן שבני בוחר את הספרים שלו לא מעט לפי מי שמקריא אותם, כי הוא התחיל לשמוע ספרים (כמו שאחי עושה כבר שנים), וזה באמת משנה מי ואיך מקריאים את הספר. הוא מאד אוהב את זאת שמקריאה את הספר הזה (שמה Cassandra Campbell).
אני סומכת מאד על המלצותיו של בני, אז נכנסתי לאמאזון להוריד את הספר, והופתעתי לגלות שמחירו מעל $14. זה ממש יקר, לספר מקוון, והחלטתי שלפני שאני רוכשת אותו, אני קוראת כמה פרקים. הורדתי דגימה (מה שנקרא sample) והתחלתי לקרוא, ואהבתי מאד, והחלטתי לקנות את הספר. ואז, כשנכנסתי לאמאזון הציעו לי את הספר ב....$9!!! מה קרה מאז שהורדתי את הדגימה ועד שבאתי לרכוש??? מוזר ביותר. בכל מקרה הרווחתי. הוא כתוב נהדר וזורם.......ונותן גם הצצה לאורח חיים זר ומוזר בשולי החברה בדרום מזרח ארה"ב באמצע / סוף המאה העשרים.
גולת הכותרת של השבת הזאת עד כה: סידרנו את חדר הארונות. יותר נכון, את הבגדים והנעליים של T.
אני מסדרת את הבגדים שלי בערך פעמיים בשנה, מנפה את הנעליים (יש לי הרבה פחות מאשר ל-T) פעם בשנתיים בערך. אבל לדעתי הוא לא עשה סדר וניפוי בבגדים שלו מאז שנכנסנו לגור כאן (כמעט 10 שנים).
היום עשינו מבצע.
זה היה נהדר.
מלאנו שקיות רבות בבגדים לתרומה, נעליים, חגורות........ניקינו מדפים, סידרנו. תענוג. באמת הגיע הזמן.
מה עושים כרגע עם השקיות האלה, בזמן של סגר ובידוד חברתי? לא ברור. אבל העיקר שהעבודה נעשתה.
לצערי היום שמעתי שדוד של חתני נדבק בקורונה - וכעת חלק ניכר ממשפחתו של חתני נכנס לבידוד. בעיקר דואגים לסבתא של חתני, שגרה אצל אחת הדודות שלו ואולי נחשפה, למרות שהם לא נפגשו פנים אל פנים - רק כי הוא היה אצלם בבית.
תמיד שקט כאן ביישוב, בוודאי בשבת, אבל עכשיו באמת באמת שומעים רק את הציפורים. ויש המון.
אמא שלי מדווחת על ארבע אנפות צחורות שהחליטו לבקר אצלם בגינה השנה.
ביקשתי שהיא תצלם אותן בשבילי, אבל היא אמרה שאבא שלי צריך ללמד אותה איך עושים את זה.
אתמול בערב עשינו ארוחת ערב מקוונת עם בני (אצלו זו היתה ארוחת צהריים), כלתי ו'תינוקי' - היה כיף לשבת לשוחח ולאכול "ביחד".
אחר הצהריים ניהלתי שיחת וידאו ערה עם 'נוקת' - אני שרתי לה והיא זעקה את קריאות הקרב שלה (היא יודעת לומר בה ו-מה ו-פה אבל כשהיא מתלהבת היא פשוט צועקת אה מכל הלב) ועשתה לי "קוקו" שעה עם איזו חולצה שמצאה על הספה. בכל פעם שהסתתרה מאחורי החולצה שמעתי את הצחקוקים שלה. מאד משעשע אותה ה"קוקו" הזה.
מזל שיש את שיחות הוידאו האלה. ללכת בלי ולהרגיש עם.
T קורע את התחת למילוי טפסי בקשות הלוואה בערבות ממשלתית ללקוחות שלו, בעלי העסקים הקטנים. זה ממש ברור שהטפסים האלה נוצרו בכוונה מסובכים כדי שאנשים ייתייאשו ולא ימלאו אותם.
ובאמת נכון לשבוע שעבר הוגשו ברמה הארצית רק 200 בקשות להלוואות האלה. מדינה חצופה.
צריך להגיש את טפסי ה-PDF המקוריים אבל לא למלא בכתב יד. איך לעזאזל עושים את זה?
הוא קנה תוכנה שמסבה PDF ל-WORD או EXCEL (זה עולה 88 ש"ח לשימוש של חודש), ואז התברר שה-EXCEL לא עובד בכלל, וקבצי ה-WORD לא הצליחו לרדת למחשב בגלל חסימה של האנטיוירוס.
הוא נלחם עם זה כמה ימים (בלי לספר לי, אחרת הייתי מציעה לו כל מיני פתרונות) - ובסוף הוריד את קבצי ה-PDF כמות שהם ואיכשהו הלביש עליהם שדות חדשים שבתוכם הוא מילא את המלל הנדרש.....הכי קשה היה לו הטופס עבור הלקוח הראשון, עבור האחרים הוא כבר השתמש בתבנית שהוא עמל עליה.
זה כנראה התקבל כי הוא שלח כבר את רוב הטפסים ולא קיבל דחייה מהגוף הממשלתי שמקבל אותם.
היום הוא סיפר לי על זה לראשונה, ושאלתי אותו למה הוא לא ניסה זאת על מחשב אחר בבית, או ניטרל זמנית את תוכנת האנטיוירוס............
וואו, במחשב הנייד שלו זה עבד מצוין מניסיון ראשון!!!! איזה תסכול, כמה קשה הוא עבד על זה כל השבוע.
אני קוראת עכשיו (בטלפון) ספר שבני המליץ עליו בשם 'where the crawdads sing' מאת סופרת בשם delia owens. כבר סיפרתי כאן שבני בוחר את הספרים שלו לא מעט לפי מי שמקריא אותם, כי הוא התחיל לשמוע ספרים (כמו שאחי עושה כבר שנים), וזה באמת משנה מי ואיך מקריאים את הספר. הוא מאד אוהב את זאת שמקריאה את הספר הזה (שמה Cassandra Campbell).
אני סומכת מאד על המלצותיו של בני, אז נכנסתי לאמאזון להוריד את הספר, והופתעתי לגלות שמחירו מעל $14. זה ממש יקר, לספר מקוון, והחלטתי שלפני שאני רוכשת אותו, אני קוראת כמה פרקים. הורדתי דגימה (מה שנקרא sample) והתחלתי לקרוא, ואהבתי מאד, והחלטתי לקנות את הספר. ואז, כשנכנסתי לאמאזון הציעו לי את הספר ב....$9!!! מה קרה מאז שהורדתי את הדגימה ועד שבאתי לרכוש??? מוזר ביותר. בכל מקרה הרווחתי. הוא כתוב נהדר וזורם.......ונותן גם הצצה לאורח חיים זר ומוזר בשולי החברה בדרום מזרח ארה"ב באמצע / סוף המאה העשרים.
גולת הכותרת של השבת הזאת עד כה: סידרנו את חדר הארונות. יותר נכון, את הבגדים והנעליים של T.
אני מסדרת את הבגדים שלי בערך פעמיים בשנה, מנפה את הנעליים (יש לי הרבה פחות מאשר ל-T) פעם בשנתיים בערך. אבל לדעתי הוא לא עשה סדר וניפוי בבגדים שלו מאז שנכנסנו לגור כאן (כמעט 10 שנים).
היום עשינו מבצע.
זה היה נהדר.
מלאנו שקיות רבות בבגדים לתרומה, נעליים, חגורות........ניקינו מדפים, סידרנו. תענוג. באמת הגיע הזמן.
מה עושים כרגע עם השקיות האלה, בזמן של סגר ובידוד חברתי? לא ברור. אבל העיקר שהעבודה נעשתה.
לצערי היום שמעתי שדוד של חתני נדבק בקורונה - וכעת חלק ניכר ממשפחתו של חתני נכנס לבידוד. בעיקר דואגים לסבתא של חתני, שגרה אצל אחת הדודות שלו ואולי נחשפה, למרות שהם לא נפגשו פנים אל פנים - רק כי הוא היה אצלם בבית.
נראה שהוא נדבק בעבודה, לאחר שביקר במשרד שלו מישהו שנפגש עם חולה קורונה, על ידי מגע במשטח משותף כלשהו - ידית של דלת, כפתור של מעלית...לא לגמרי ידוע.
כל כך חשוב שאנשים יפנימו - אם הם בחוץ, במשרד, בסופר - לא לגעת עם הידיים בשום דבר, ואם במקרה נוגעים - מיד לשטוף במים וסבון ו/או אלכוג'ל או אלכוהול - מה שיש (ורצוי שיהיה תמיד בהישג יד). עצוב עצוב שהוא חלה, לא יודעים עדיין לגבי בני משפחה אחרים - לעד כמה שידוע לי הדוד שנדבק סובל גם מקרון, כלומר הוא לא מאה אחוז בריא. נקווה שיעבור את המחלה בשלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה