בחמישי הודיעה לי בתי שחמותה תגיע ל"תורנות סבתא" ואין צורך שאגיע.
האמת שמרגע ש'נוקת' התחילה ללכת לגן, קבענו שנגיע לסירוגין אחת לשבועיים, כל אחת מהסבתות, לאסוף אותה מהגן, להיות בבית כשהגדולים מגיעים (לבד!) מבית הספר, לתת להם ארוחת צהריים ולהיות איתם עד שחתני מגיע (מוקדם יחסית) מהעבודה.
אבל זה היה די תיאורטי.
בין השאר משום שבתי בינתיים עובדת בקליניקה הזאת רק שעה ביום חמישי, ולא יום שלם כפי שנהגה לעשות לפני הלידה. בבוקר ולא אחר הצהריים. כך שבכל מקרה לא משנה איזו סבתא מגיעה, נהיה בינתיים יחד עם בתי ולא במקומה.
וגם כי המחותנת החביבה שלי ידועה בהברזותיה (להגנתה ייאמר שיש לה עוד שישה נכדים מבנותיה והיא גם עדיין עובדת) ואני החלטתי לשריין לבתי את ימי חמישי למקרה שתזדקק לי בכל זאת.
אז מצאתי את עצמי פנויה לגמרי ביום חמישי, באופן מאד מפתיע.
מצד אחד זה איפשר לי להספיק דברים שלא תכננתי, מצד שני היה לי חסר הבילוי עם המתוקים הקטנים.
אבל התנחמתי בכך שהם יגיעו לארוחת ששי, והגדולים גם יישארו לישון.
זהו שלא.
בששי בבוקר בתי התקשרה לספר שהיא חולה (חום וכאבי בטן), 'נוקת' חולה (כנראה כנ"ל), וגם נשמותק מצונן נורא ומשתעל.
במקביל גם T התחיל להיות מצונן נורא, ובהתייעצות זריזה עם הורי הוחלט שגם הם לא יגיעו כדי שלא יידבקו.
בקיצור מצאנו את עצמנו לבד בששי. הקפאנו חלק מהמוצרים שתכננו לבשל, בישלנו את השאר (כדי שיהיה לנו וגם עבור בני ומשפחתו שיגיעו הערב, יום ראשון) ובעיקר נחנו המון.
בשבת אמנם הלכנו לחדר הכושר (T הרגיש יותר טוב) אבל מעבר לכך גם שבת עבר במנוחה שלמה.
בינתיים נשמותק מרגיש מעט יותר טוב, בתי מחלימה יפה ונוקת בריאה לגמרי ומרוצה מהחיים (ומקשקשת בקולי קולות בכל הבית לשמחתם של שאר בני המשפחה) אבל הוירוס עבר לחכמוד (חום והקאות)....
T עדיין מצונן ונראה שגם אני מתחילה קצת.........
ובני וכלתי עם 'תינוקי' כבר על המטוס בדרך לכאן.
בקיצור - שמח.
ואני מאד מתגעגעת לחכמוד, נשמותק ונוקת.
סתיו, סתיו, סתיו
האמת שמרגע ש'נוקת' התחילה ללכת לגן, קבענו שנגיע לסירוגין אחת לשבועיים, כל אחת מהסבתות, לאסוף אותה מהגן, להיות בבית כשהגדולים מגיעים (לבד!) מבית הספר, לתת להם ארוחת צהריים ולהיות איתם עד שחתני מגיע (מוקדם יחסית) מהעבודה.
אבל זה היה די תיאורטי.
בין השאר משום שבתי בינתיים עובדת בקליניקה הזאת רק שעה ביום חמישי, ולא יום שלם כפי שנהגה לעשות לפני הלידה. בבוקר ולא אחר הצהריים. כך שבכל מקרה לא משנה איזו סבתא מגיעה, נהיה בינתיים יחד עם בתי ולא במקומה.
וגם כי המחותנת החביבה שלי ידועה בהברזותיה (להגנתה ייאמר שיש לה עוד שישה נכדים מבנותיה והיא גם עדיין עובדת) ואני החלטתי לשריין לבתי את ימי חמישי למקרה שתזדקק לי בכל זאת.
אז מצאתי את עצמי פנויה לגמרי ביום חמישי, באופן מאד מפתיע.
מצד אחד זה איפשר לי להספיק דברים שלא תכננתי, מצד שני היה לי חסר הבילוי עם המתוקים הקטנים.
אבל התנחמתי בכך שהם יגיעו לארוחת ששי, והגדולים גם יישארו לישון.
זהו שלא.
בששי בבוקר בתי התקשרה לספר שהיא חולה (חום וכאבי בטן), 'נוקת' חולה (כנראה כנ"ל), וגם נשמותק מצונן נורא ומשתעל.
במקביל גם T התחיל להיות מצונן נורא, ובהתייעצות זריזה עם הורי הוחלט שגם הם לא יגיעו כדי שלא יידבקו.
בקיצור מצאנו את עצמנו לבד בששי. הקפאנו חלק מהמוצרים שתכננו לבשל, בישלנו את השאר (כדי שיהיה לנו וגם עבור בני ומשפחתו שיגיעו הערב, יום ראשון) ובעיקר נחנו המון.
בשבת אמנם הלכנו לחדר הכושר (T הרגיש יותר טוב) אבל מעבר לכך גם שבת עבר במנוחה שלמה.
בינתיים נשמותק מרגיש מעט יותר טוב, בתי מחלימה יפה ונוקת בריאה לגמרי ומרוצה מהחיים (ומקשקשת בקולי קולות בכל הבית לשמחתם של שאר בני המשפחה) אבל הוירוס עבר לחכמוד (חום והקאות)....
T עדיין מצונן ונראה שגם אני מתחילה קצת.........
ובני וכלתי עם 'תינוקי' כבר על המטוס בדרך לכאן.
בקיצור - שמח.
ואני מאד מתגעגעת לחכמוד, נשמותק ונוקת.
סתיו, סתיו, סתיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה