כרתים ועדכונים אחרים

הרבה זמן לא כתבתי.

רוב הזמן הזה ביליתי בעזרה לבתי עם הנכדים, מפגשים עם חברים, אימונים בחדר כושר, קריאה וצפייה בסדרות.

שבוע הייתי בכרתים עם T ומשפחתה של בתי. 

חששתי מהטיסות עם 'נוקת' וקיויתי שלא תהיינה יותר מדי תקלות (בכל זאת אוגוסט, טיסות צ'ארטר - שמעתי כל הזמן סיפורי זוועה על ביטולי טיסות והמתנות אינסופיות בשדות תעופה) אבל הכל עבר חלק.

לא היינו הסבא/סבתא היחידים שצורפו למשפחות עם ילדים קטנים בחופש הזה. מסתבר שזה טרנד. 

בכל מקרה מראש התייחסנו לשבוע הזה יותר כאל עבודה מאשר כנופש, מה שאיפשר לנו להעביר אותו בכיף ובנעימים, מבלים עם הנכדים כמה שיותר, עוזרים לבת ולחתן, וכן גם ישנים טוב והרבה בלילות ובסייסטות, ואוכלים....וואי וואי כמה שאכלנו טוב. שבוע שלם לא הספקנו להרגיש רעב...........כי כבר הגיע זמן הארוחה הבאה. 

המלון שהיינו בו היה מוצלח מאד, כמעט בכל התחומים. 

לא נתקלתי ביוון בעבר בשירות טוב כל כך, אדיב וחייכני ובו בזמן מקצועי ויעיל. 

הופתעתי לטובה.

גם הרמה של המטבח הפתיעה לטובה. 

היו גם מסעדות "ייעודיות" כנהוג בריזורטים כאלה של "הכל כלול" - איטלקית, כרתנית (בעצם יוונית,...לא?), מקסיקנית, אסייתית ומסעדת דגים.....אבל אחרי שאכלנו באיטלקית ובכרתנית הבנו שעדיף בחדר האוכל. במיוחד עם הילדים. 

נכנסנו לסוג של שיגרה - על הבוקר "משריינים" כורסאות ליד הבריכה המרכזית (בריכת מי מלח.........שוס אמיתי) והולכים לארוחת בוקר, לשם מגיעים - טיפין טיפין - כל בני המשפחה. בדרך כלל הגענו ראשונים, הזמנו שולחן לששה (פלוס מקום לעגלה), בתי היתה שולחת את הילדים להצטרף אלינו (מדהים כמה הם עצמאיים והתמצאו לבד ברחבי שטחי המלון), ואז אחד מההורים היה מגיע ובסוף השני - עם 'נוקת'. 

שיחקנו עם הילדים בבריכה בתורות (ושמרנו עליהם בשבעים עיניים), ועזרנו עם 'נוקת' אם בתי הלכה לשיעור יוגה או פילטיס, וחתני לחדר כושר. אחרי ארוחת הצהריים ישנו סייסטה ואז טיילנו על שפת הים קצת (לא היה נוח להיכנס, זה היה חוף סלעי מאד) ואז ישבנו באחד הברים על כוס אייס קפה (אני) או אוזו (T). היינו מודיעים לבתי וחתני היכן אנחנו, והם היו שולחים אלינו את הילדים, והיינו מבלים את הזמן עד לארוחת הערב במשחקי טאקי, "הרמז הצעיר" או "קאטן ג'וניור". 

ההורים ו'נוקת' היו מצטרפים בשלב כלשהו, אוכלים איתנו ארוחת ערב, ואחרי כן קצת משחקי וידאו לילדים, וכמובן קרפים עם נוטלה או וופל בלגי (עם נוטלה).....נראה לי שאחרי החופשה הזאת זורמת נוטלה בעורקם של הנכדים שלי במקום דם. חתני כבר הודיע שהוא מכריז על גמילה מנוטלה ברגע שנוחתים בארץ.

לפעמים היינו משחקים שוב - (בתי וחתני התלהבו ממשחקי הקופסא שהבאנו איתנו) ואז פורשים לחדרים...וישנים המון. 

T כבר היה מוכן לחזור ארצה אחרי יומיים. הספיק לו. אבל לזכותו ייאמר שהוא סחב את כל השבוע כמו גדול. בין לבין הוא עבד על המחשב (כלומר - לא היתה לי בכלל גישה לבלוגים, למתאמנים שלי...) וכנראה שזה עזר לו לא להשתגע משעמום.

בסך הכל אפשר לומר שהנכדים שלי מלאכים קטנים, כולל 'נוקת' המתוקה, שבאמת זרמה עם כל השינויים האלה, וכמעט לא הביעה את מחאתה על שבירת השיגרה. לפעמים היא ישנה בעגלה כאשר בבריכה היה רעש עצום (התעמלות במים, סתם מוסיקה רועשת) וזה היה מעורר התפעלות ממש.

למותר לציין - לא ראינו את כרתים בכלל. כל השבוע היינו "תקועים במלון" כמו שנשמותק ניסח זאת.
וזה התאים לנו מאד. דווקא לא הרגשנו "תקועים" בכלל.

בסוף ביום האחרון (יום הולדתו השביעי של נשמותק) חתני לקח אותם לרכב על סוסים מחוץ למלון. הם היו בעננים ממש. 

כאשר לא הייתי עם הנכדים קראתי. סיימתי את "בריט מארי היתה כאן" שהיה פשוט מצוין, וגם הסוף היה מוצלח (היתה לי הרגשה שהסופר מתלבט כיצד לסיים אותו, ושהוא מושך ומושך את הסוף הרבה אחרי שיכול היה כבר לסגור עניין, אבל בסוף הוא לא פישל וסגר את הסיפור כמו שצריך).

אחר כך התחלתי את Lost for Words מאת  Stephanie Butland, שלא הכרתי קודם. לא נראה לי שתורגם לעברית (לפחות לא מצאתי ברשת....). ממש נסחפתי לתוכו. אני די באמצע.

זה כל כך מרענן שאפשר להוריד ספר לטלפון (או באפליקציה "עברית" או באפליקציה "kindle" של Amazon) ולקרוא בכל מקום, בלי להיסחב עם ספר, בלי להזדקק לאינטרנט, בלי לתפוס עוד מקום על המדפים שגם ככה עמוסים.....

מאז שחזרנו ארצה אני אמנם עסוקה עם מטלות הבית (כביסה, גיהוץ, סופר...) אבל מרגישה די בחופש. מתעמלת, נפגשת עם חברות...
ובתי כנראה מבינה את זה ולא שאלה אם אני מגיעה אליהם.

T לעומת זאת יצא לפגישה עם לקוח כבר ביום שנחתנו. גם עכשיו הוא אצלו.
מבאס שהכל אנונימי כאן (כך אני רוצה, אבל לפעמים זה מבאס) כי הייתי ממליצה בחום על העסק החדש ש-T עזר ללקוח הזה להקים.........

אחרי שבששי האחרון לפני שטסנו הגיעו אלינו כולם בהרכב מלא לארוחת "יום נישואים 40" שלנו, הבנו שלהוציא את 'נוקת' בערב זה די עונש, והוחלט שאנחנו מעבירים לעת עתה את הארוחות המשפחתיות לשבת צהריים או ששי צהריים....מה שיוצא.

אז הערב אנחנו יוצאים עם אחי וגיסתי והורי לכבוד יום הולדתו של אחי (שחל מחר), ומחר יבואו אלינו לצהריים - אחרי הבריכה וחדר הכושר. ונראה איך זה מסתדר.
T כבר סיים את רוב הבישולים הבוקר כך שנראה שיהיה בסדר.

לא היה לי מושג מה לקנות לאחי מתנה ליום הולדתו. בשנים האחרונות פשוט עברנו ל"גיפט קארד'ס" והשנה לא הספקתי אפילו לעשות את זה. חשבתי שבסוף זה יהיה פשוט כסף - במעטפה יפה עם ברכה. ככה אני אפילו לא מגבילה אותו לחנות או רשת מסוימת. קצת התבאסתי מזה אבל עם השנים יותר ויותר קשה לדעת מה לקנות. ואז היתה לי הברקה: אני יודעת שהוא מנוי ל-audible של אמאזון - "שומע" ספרים, אחרי שהבין שהוא לא מגיע לקרוא, ואת ה"שמיעה" הוא יכול לעשות תוך כדי ספורט, נהיגה וכו.
אז שאלתי אותו אם מתאים לו לקבל מתנה באודיבל - כלומר הגדלת היתרה שלו - והוא שמח מאד.
עכשיו אני רגועה. קניתי מתנה שווה ליום הולדתו של אחי.

נראה לי שאוכל משהו ואלך לנוח............שבת שלום
🕯🕯