קר לי, וגשם. איכשהו לא מתאים לאפריל בישראל.
ואני יודעת שהיו גם היו חודשי אפריל שכאלה בעבר.
אבל אני בוחרת לא לזכור אותם.
אני זוכרת חודשי אפריל עם חמסינים ואבק, ואליהם אני דווקא ממש לא מתגעגעת.
וגם לחום וללחות של הקיץ בארץ אני לא מתגעגעת.
אבל נראה לי שהספיק לי מהחורף הזה.
רוצה קצת אביב...מה יש? כשקר עדיין בלילה ולפעמים אפילו מדליקה עדיין את האח...
וחמים ונעים במשך היום ומספיק סוודר קל או עליונית....
היו כמה ימים כאלה וזה היה ממש כיף.
אז בבקשה עוד כמה.
אתמול תפס אותנו גשם באמצע ההליכה שלנו לפנות ערב.
חזרנו הביתה רטובים.
היו כמה בילויים ממש מהנים עם הנכדים - גם כי היה פורים ממש כשחזרנו מבוסטון, אז היינו איתם גם בחג עצמו וגם בששי שבת, וגם כי בששי האחרון יצא שגם חתני היה במירוץ כלשהו וגם בתי עבדה עד 15:00 אז התנדבנו לאסוף את הילדים מבית הספר.
הם מתוקים, הנכדים שלנו, וחכמים כל כך שכל שיחה איתם הופכת מתענוג עילאי "רגיל" לחוויה אינטלקטואלית ממש.
אבל בששי בלילה כבר הספיק לי.
היינו איתם כל היום, והם היו מתוקים מספיק כדי להעסיק את עצמם בזמן שחטפנו שנ"ץ (הישג עצום בפני עצמו), ואז כולם באו לארוחת ערב, והיה ממש נחמד.......ויצא שממש מאוחר אז השכבנו אותם לישון קצת אחרי עשר וכולם הלכו ואז........גיליתי שאין מים חמים.
יש לנו איזו תקלה במכשיר החימום-מים-בגאז. כבר תיקנו אותה פעם אחת אבל היא לא נפתרה לחלוטין. כאשר אין בכלל בכלל מים חמים מהדוד, מתרחשת תקלה במכשיר הגאז, והוא מפסיק לחמם.
וזה קורה בדרך כלל בימים של אירוח ששי כזה, שיש הרבה כלים לשטוף, והיה מעונן כל היום אז דוד השמש לא ממש עבד....ונגמרים המים החמימים אפילו....ואז תקלה במכשיר.
ואני כבר גמורה מכל היום הזה והאירוח ומחכה שהמים במקלחת יתחממו ו............כלום. קפוא.
ובבת אחד נהייתי עצבנית. ולא נותרה לי סבלנו לכלום.
והדלקתי דוד חימום (כי ברור שיש לי גיבוי למקרים כאלה, אבל צריך לחכות לפחות רבע שעה כדי לחמם מספיק מים למקלחת), וחיכיתי.
וכשחכמוד קרא לנו בפעם הרביעית שיש לו בועות בבטן (?!) והוא לא מצליח להירדם ויש לו סיוטים.....שלחתי אליו את T כי ידעתי שאם אני אעלה אני עלולה להתפרץ וחבל.
כשעליתי להתקלח כבר היו מים רותחים והייתי נקייה ומרוצה וישנתי מצוין כל הלילה....ובבוקר שוב הייתי מלאה חיוכים וסבלנות למתוקים הקטנים והכל היה בסדר.
כמה הברקות של נשמותק מהזמן האחרון:
ראינו את הסרט "הדרקון הראשון שלי 3" בקולנוע (כל הסידרה מומלצת בחום) והתברר שנשמותק (כיתה א) גם קורא את הכתוביות.
הוא רואה את השם "הִיקַאפּ" (hiccup) על המסך (זה שמו של הדמות הראשית), ושואל את T: "סבא, למה זה כתוב עם פ רגילה ולא פ סופית?" ועונה בעצמו: "אולי כי יש דגש ב-פ..."
הוא מאד אוהב מספרים, הנשמותק הזה, בניגוד לחכמוד שחזק מאד במלים וברגשות...אבל מתקשה מאד (כמו אמא שלו) בכל הקשור לחשבון. הוא מכפיל ומחשב חזקות (ובששי חתני כבר לימד אותו גם להוציא שורש) ובאחת הנסיעות ברכב התחיל לשאות כמה זה מיליון כפול אלף. ואז כמה זה מיליארד כפול אלף. ואז כמה זה טריליון כפול אלף....ובשלב הזה פשוט הסברתי שיש מספרים שאנשים (רגילים) לא ממש נוטים לספור בעצמם. ואז חכמוד אמר....אינסוף. ונשמותק שאל איך אומרים אינסופי באנגלית.
אמרנו infinite....
והקטנצ'יק הזה חשב כמה רגעים ואז שאל: אז finite זה סופי?
בכל מקרה החדשות הכי טובות (לדעתי) של השבוע הן שבתי לקחה חופשה ללא תשלום מהמחלקה בבי"ח הפסיכיאטרי לילדים בו היא עובדת, כך שהיא מורידה באופן משמעותי את העומס שיש עליה לקראת הלידה (בעוד חודשיים).
זה כבר היה יותר מדי.
היא ממשיכה עם הקליניקה הפרטית, אבל כל סדר היום שלה הופך מהיום להיות הרבה הרבה יותר נינוח.
בבוסטון כלתי ממשיכה לגדול גם היא בנחת, עכשיו היא לומדת לבחינה בעל פה שאמורה סוף סוף לסיים לה את הדוקטורט. מחזיקה לה את כל האצבעות של הידיים והרגליים..........אולי אולי במאי תהיה בנוסף ללידה גם קבלת הדיפלומה..הלוואי אמן.
ועוד אספר על הביקור המוצלח שלנו בבוסטון בפוסט נפרד.......
ואני יודעת שהיו גם היו חודשי אפריל שכאלה בעבר.
אבל אני בוחרת לא לזכור אותם.
אני זוכרת חודשי אפריל עם חמסינים ואבק, ואליהם אני דווקא ממש לא מתגעגעת.
וגם לחום וללחות של הקיץ בארץ אני לא מתגעגעת.
אבל נראה לי שהספיק לי מהחורף הזה.
רוצה קצת אביב...מה יש? כשקר עדיין בלילה ולפעמים אפילו מדליקה עדיין את האח...
וחמים ונעים במשך היום ומספיק סוודר קל או עליונית....
היו כמה ימים כאלה וזה היה ממש כיף.
אז בבקשה עוד כמה.
אתמול תפס אותנו גשם באמצע ההליכה שלנו לפנות ערב.
חזרנו הביתה רטובים.
היו כמה בילויים ממש מהנים עם הנכדים - גם כי היה פורים ממש כשחזרנו מבוסטון, אז היינו איתם גם בחג עצמו וגם בששי שבת, וגם כי בששי האחרון יצא שגם חתני היה במירוץ כלשהו וגם בתי עבדה עד 15:00 אז התנדבנו לאסוף את הילדים מבית הספר.
הם מתוקים, הנכדים שלנו, וחכמים כל כך שכל שיחה איתם הופכת מתענוג עילאי "רגיל" לחוויה אינטלקטואלית ממש.
אבל בששי בלילה כבר הספיק לי.
היינו איתם כל היום, והם היו מתוקים מספיק כדי להעסיק את עצמם בזמן שחטפנו שנ"ץ (הישג עצום בפני עצמו), ואז כולם באו לארוחת ערב, והיה ממש נחמד.......ויצא שממש מאוחר אז השכבנו אותם לישון קצת אחרי עשר וכולם הלכו ואז........גיליתי שאין מים חמים.
יש לנו איזו תקלה במכשיר החימום-מים-בגאז. כבר תיקנו אותה פעם אחת אבל היא לא נפתרה לחלוטין. כאשר אין בכלל בכלל מים חמים מהדוד, מתרחשת תקלה במכשיר הגאז, והוא מפסיק לחמם.
וזה קורה בדרך כלל בימים של אירוח ששי כזה, שיש הרבה כלים לשטוף, והיה מעונן כל היום אז דוד השמש לא ממש עבד....ונגמרים המים החמימים אפילו....ואז תקלה במכשיר.
ואני כבר גמורה מכל היום הזה והאירוח ומחכה שהמים במקלחת יתחממו ו............כלום. קפוא.
ובבת אחד נהייתי עצבנית. ולא נותרה לי סבלנו לכלום.
והדלקתי דוד חימום (כי ברור שיש לי גיבוי למקרים כאלה, אבל צריך לחכות לפחות רבע שעה כדי לחמם מספיק מים למקלחת), וחיכיתי.
וכשחכמוד קרא לנו בפעם הרביעית שיש לו בועות בבטן (?!) והוא לא מצליח להירדם ויש לו סיוטים.....שלחתי אליו את T כי ידעתי שאם אני אעלה אני עלולה להתפרץ וחבל.
כשעליתי להתקלח כבר היו מים רותחים והייתי נקייה ומרוצה וישנתי מצוין כל הלילה....ובבוקר שוב הייתי מלאה חיוכים וסבלנות למתוקים הקטנים והכל היה בסדר.
כמה הברקות של נשמותק מהזמן האחרון:
ראינו את הסרט "הדרקון הראשון שלי 3" בקולנוע (כל הסידרה מומלצת בחום) והתברר שנשמותק (כיתה א) גם קורא את הכתוביות.
הוא רואה את השם "הִיקַאפּ" (hiccup) על המסך (זה שמו של הדמות הראשית), ושואל את T: "סבא, למה זה כתוב עם פ רגילה ולא פ סופית?" ועונה בעצמו: "אולי כי יש דגש ב-פ..."
הוא מאד אוהב מספרים, הנשמותק הזה, בניגוד לחכמוד שחזק מאד במלים וברגשות...אבל מתקשה מאד (כמו אמא שלו) בכל הקשור לחשבון. הוא מכפיל ומחשב חזקות (ובששי חתני כבר לימד אותו גם להוציא שורש) ובאחת הנסיעות ברכב התחיל לשאות כמה זה מיליון כפול אלף. ואז כמה זה מיליארד כפול אלף. ואז כמה זה טריליון כפול אלף....ובשלב הזה פשוט הסברתי שיש מספרים שאנשים (רגילים) לא ממש נוטים לספור בעצמם. ואז חכמוד אמר....אינסוף. ונשמותק שאל איך אומרים אינסופי באנגלית.
אמרנו infinite....
והקטנצ'יק הזה חשב כמה רגעים ואז שאל: אז finite זה סופי?
בכל מקרה החדשות הכי טובות (לדעתי) של השבוע הן שבתי לקחה חופשה ללא תשלום מהמחלקה בבי"ח הפסיכיאטרי לילדים בו היא עובדת, כך שהיא מורידה באופן משמעותי את העומס שיש עליה לקראת הלידה (בעוד חודשיים).
זה כבר היה יותר מדי.
היא ממשיכה עם הקליניקה הפרטית, אבל כל סדר היום שלה הופך מהיום להיות הרבה הרבה יותר נינוח.
בבוסטון כלתי ממשיכה לגדול גם היא בנחת, עכשיו היא לומדת לבחינה בעל פה שאמורה סוף סוף לסיים לה את הדוקטורט. מחזיקה לה את כל האצבעות של הידיים והרגליים..........אולי אולי במאי תהיה בנוסף ללידה גם קבלת הדיפלומה..הלוואי אמן.
ועוד אספר על הביקור המוצלח שלנו בבוסטון בפוסט נפרד.......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה