טיול בר המצווה של נשמותק בארה"ב - בוסטון היום השלישי

כשהתחלנו לתכנן את הטיול בארה"ב ואת המפגש המשפחתי הגדול בבוסטון, תיאמנו עם בני וכלתי שיפנו יומיים שלמים מעבודה והופעות לצורך בילוי עם המשפחה, וגם תיאמתי עם בת דודי מאורגון שהיא תגיע לבוסטון ותפגוש את כל המשפחה ותשהה יומיים אצל בני. אנחנו הרי שכרנו בית, כך שחדר האורחים אצל בני היה פנוי. 

בת דודי סיפרה לי שהיא מגיעה לבוסטון יומיים לפני פגישתנו כדי לבלות יומיים עם חברה טובה מימי התואר השני, אליה היא מגיעה כמעט כל שנה לביקור של כמה ימים. 

אז קבענו שבבוקר היום השלישי שלנו בבוסטון, נסע לבית של החברה שלה באחת השכונות היפות יותר של בוסטון כדי לאסוף אותה. 

כשהגענו התקשרנו אליה שתצא, והיא ביקשה שנחנה וניכנס לבית, כי היא רוצה שנפגוש מישהו. היינו בטוחים שהיא רוצה שנפגוש את החברה שלה, אבל כשנכנסנו לסלון, מי שחיכה לנו שם היה......בן דודי משיקאגו! שוב הוא החליט להפתיע ולהגיע, בדיוק כמו שהוא עשה לנו באורגון לפני שנה וחצי, והמפגש היה מצחיק ומרגש. 

כמובן שהתוספת הבלתי צפויה הצריכה התארגנות מחודשת - גם עבור אחת הפעילויות שתוכננה לאותו ערב, כי כלתי קנתה לכולנו כרטיסים מראש, וגם הזמינה לכולנו מקומות במסעדה (שאת זה היה די ברור שלא תהיה בעייה לעדכן), וגם עבור סידורי השינה. 

אחרי בירור קצר הבנו שבת דודי ואחיה לא מוכנים לישון באותו חדר - בעיקר כי היא נוחרת לטענתה והוא גם ככה ישן ממש גרוע ומתעורר מכל שטות - אבל הסוגיה נפתרה כשבני וכלתי הציעו לו לישון על מזרון במרתף (שהוא אטום במיוחד לרעשים - הרי משמש לשיעורי תופים וג'אם סשן'ס של ג'אז), אז בת דודי ישנה בחדר האורחים כמתוכנן וכולם היו מרוצים. בן דודי תיאר אחר כך את השינה שלו בשני הלילות האלה כטובה ביותר מזה שנים רבות. 

בדרך חזרה לבית השכור לפגוש את כל המשפחה עשינו איתם שתי עצירות. 

הראשונה היתה בבית קפה - כמובן - כי בן דודי פריק של קפה משובח ויש לו אפליקציה שמסמנת היכן נמצא הקפה המשובח ביתר בכל מקום בעולם אליו הוא מגיע - והשנייה היתה כדי לאפשר להם (לבקשתם) לקנות מתנות לנכדים שלי. 

כשחזרנו איתם לבית השכור המפגש היה מאד שמח ומרגש. 

 

אז נכנסנו כולנו - שלושה עשר אנשים - לשלוש מכונית (ברכב שלנו נכנסו שבעה) ושוב נסענו לעיר בוסטון, הפעם התחלנו ב-Public Garden הצמוד ל-Common. 

כפי שניתן לראות בתמונות היה אפרורי מאד באותו יום וקר. והלך והתקרר ככל שהיום התקדם. היחידה שהיתה לבושה כמו שצריך הייתי אני.......

בני ובתי עם קיקה ושרי

שמחתי שהיה לבני ולבתי הרבה מאד זמן איכות ביחד ביום הזה. בדרך לעיר הם גם עברו דרך שכונות קודמות בהן הם גרו, הבית שבו סביבוני נולד, ובתי מאד התרגשה לראות סוף סוף היכן הם הסתובבו כל השנים האלה מאז שהוא נסע ללמוד בארה"ב. 

בהמשך גם עברנו ליד האוניברסיטה בה עשה את התואר הראשון. 

שרי ואווזי הבר של בוסטון

הסתובבנו לנו ברחובותיה של העיר היפה הזאת, ואחת התחנות היפות במיוחד היתה הספריה. 

קיקה בספריה

כרוב גדל בגינה בחצר הפנימית של הספריה

זה הרגיש הכי טבעי להסתובב בעיר היפה הזאת, שלושה עשר אנשים בני משפחה אחת בגילאים בין 68 לשלוש וחצי.....וכל מה שבאמצע. 

לא ייאמן אבל אפילו הצלחנו להיכנס לבית קפה באמצע היום, להתיישב כולנו - לא לגמרי ביחד אבל כן די קרובים אלה לאלה. 

תוך כדי הליכה והנאה ממראות העיר שוחחנו בינינו, בכל פעם עם מישהו אחר. שמחתי כל כך כשראיתי את הנכדים הגדולים שלי משוחחים עם בני הדודים שלי, לומדים להכיר זה את זה, מתקרבים זה לזה. 

בני ובתי הלכו הרבה ביחד, הנכדים הלכו יחד והתעכבו לטפס על כל מיני דברים, לקפוץ ולרוץ בכל הזדמנות שהיתה פיסת דשא או גן שעשועים. 

זו באמת היתה חוויה מיוחדת, שכולם יצאו ממנה שמחים ונפעמים. 

עברנו ליד האוניברסיטה שבני למד בה לתואר הראשון, והגענו לכיכר של "המדע הנוצרי" - Christian Science המפוארת, שרק עכשיו הבנתי שנולדה כאן בניו אינגלנד. 

קיקה ושרי

תמונה קבוצתית של כולנו.
השמאלי ביותר מקדימה הוא בן דודי, הימנית ביותר מאחור היא בת דודי

התקדמנו לכיוון נהר הצ'ארס וטיילנו לאורכו כאשר מאחורינו העיר בוסטון ומולנו מעבר לנהר השתרעה קיימברידג', ונראו הבניינים של אוניברסיטת הארווארד. 

בני ובתי

          
   

בשלב הזה הבינו רוב בני המשפחה שהם חייבים להצטייד טוב יותר נגד הקור, ועצרו בדרך לקנות מעילים. 

המעיל החדש של T (כי השאיר את מעיל החורף המשובח שלו בבית השכור) וקיקה על הכתפיים

נשמותק עם שרי על הגב

נשמותק עם סביבוני וחכמוד עם שרי

חכמוד בנדנדת פעוטות ונשמותק דוחף

זה היה מדהים ומחמם לב לראות איך חכמוד נפתח והשתחרר והתחיל לשחק ולהשתולל כמו הילדים הקטנים יותר ושחרר את ה"פאסון" שהוא עוטה על עצמו מאז שנכנס לגיל ההתבגרות. 

בכלל, הטיול הזה גיבש מאד גם את האחים בינם לבין עצמם וגם את כל הבני הדודים אלה עם אלה.

חתני, בתי ובני 

נשמותק, בתי, חתני, שרי וחכמוד

קיקה ועלי השלכת

נשמותק, סביבוני, חתני עם שרי על הכתפיים וחכמוד

שרי

כשהרגשנו שמיצינו את העיר להיום וגם הלך והתקרב מועד המופע שכלתי הזמינה לנו, כולם נהיו רעבים והיה ברור שלא נחזיק מעמד עד זמן ארוחת הערב שהיא הזמינה לנו במסעדה - אז עצרנו בעיר לאכול פיצה לפני שנסענו למופע, וכולם כל כך התמלאו בפיצה, שנאלצנו לבטל את המסעדה....זה הפסיק להיות רלוונטי.

נכנסנו לרכבים ונסענו לגן החיות של בוסטון שם התקיים מופע האורות. 

אגב, ראיתי שעכשיו מעלים את מופע כזה בדיוק גם בארץ. 

אבל שם קראו לו BOSTON LIGHTS, פשוט הלכנו בתוך גן החיות מוקפים ב...דברים מרהיבים ביופיים. 

אני לא יודעת כמה זמן אמור לארוך המסלול המקורי, אבל אחרי כשעה וחצי כולנו התעייפנו מאד (וגם הרי התהלכנו ברגל כל היום), וחיפשנו דרך לחתוך ולחזור הביתה. זה לא היה פשוט וחלקנו הצליח (זה מזכיר לי "קיצורי דרך" באיקיאה שלא כל אחד מכיר) וחלקנו פחות, אבל בסוף כולם הגיעו הביתה מותשים ומרוצים. מאד מרוצים.