דליפה

ההחלמה של T מתקדמת יפה, ועכשיו הוא בשלב ה"דליפה". 

המנתח הודיע לנו מראש שזה יקרה בערך עכשיו - נוזלים יתחילו לנזול מהתפר. 

הוא לא אמר כמה והוא לא אמר במשך כמה זמן, אבל מזה כמה ימים שנדרשים פדי גאזה כפולים ומכופלים ובכל זאת יש דליפות גם לחולצה ולפעמים לריצפה...לא נעים אבל לא נורא. 

כאבים נראה שכבר אין. גירוד - לאורך התפר - יש וכנראה ימשיך עוד הרבה זמן. מקלחות עוזרות, אז הוא מתקלח פעמים ביום. 

תיאבון גם אין כל כך אבל הוא "ילד טוב" ואוכל קצת - וגם זה לפי הוראות המנתח: לאכול בכמויות קטנות. עד שהתחילו הדליפות הוא גם עשה הליכות כל יום, אבל עם הנזילה הבלתי פוסקת הוא לא ממש יכול - אז מחכים עם זה. 

אני עדיין משתעלת (כן, למרות שלוקחת את הסירופ שהמליצה n_lee) אבל זה שטחי וסתם מטריד, אני כבר בריאה, נראה לי. בונה בחזרה את הכושר שלי בהדרגה. 

פחות יצא לי לקרוא (או לכתוב) בשבוע האחרון, אז כנראה שאני שוב קצת עסוקה. 

אבא כל כך כאוב עם הגב שפשוט ביטלנו את כל התורים שהיו לו - לרופא גריאטרי, למומחית בליעה (קלינאית תקשורת) - עד שמצבו יוטב קצת. אם באמת שוב נשברה לו חוליה בגב - מה שלא נדע בוודאות אלא אם המצב יורע וניקח אותו לצילום או CT - אז אם זה יהיה כמו בפעמיים הקודמות, תוך כמה שבועות זה יירגע. נקווה לטוב. 

אז מצד אחד בינתיים רמת הזכאות בביטוח הלאומי נותרה 4, עם סה"כ 6.5 נקודות תלות (למי שמבין בזה) - אבל מצד שני הצלחתי לשחרר אותו וגם את אמא מחברת הסיעוד, ואת כל הגימלא הם יקבלו ישירות לחשבון הבנק שלהם. זה אמור לכסות את ההוצאות על המטפלת.........ובא לציון גואל. אם בהמשך נגיע לרופא גריאטרי ואם הטופס שהוא ימלא יצליח להעלות את רמת הסיעוד - הוא יקבל עוד. בינתיים נסתפק בזה. 

היינו אצל בתי בששי וחגגנו לחכמוד יום הולדת 14, וזה היה מאד נחמד. 

T התעקש להכין כנאפה וגם מאפינס שוקולד, וכשהגענו בתי היתה באמצע הכנת ניוקי (ואיכשהו חירבשה את המתכון לגמרי) אז T נכנס לפעולה ותיקן ויצאו ניוקי מצוינים, אז יחד עם רוטב הבולונייז שלו שהבאנו מהבית - היה מושלם. בקיצור, אמנם ההנחיה היא שהוא יעשה "אפס פעילות" (פרט להליכה) אבל קשה לעצור את T מלהיכנס למטבח. 

היה כיף להיות איתם ביחד. 

בין היתר ראינו סרטונים של קרב ה-MMA שחכמוד השתתף בו יום קודם - אמנם הפסיק בחצי הגמר וגם את הקרב על הארד, אבל נתן פייט לא רע וניתן היה לראות שאלה שהתמודדו מולו העריכו אותו מאד. 

למחרת נשמותק שוב חטף וירוס הקאות וחום....ואני מאד מאד (מאד!) מקווה שלא נדבקנו. מילא אני, אבל אני לא רוצה לחשוב על T במצבו...מקיא. הוא לא יעמוד בזה...

השבוע לא יצא לי להיפגש עם חברות אבל לקראת סוף השבוע 'שותפנו' חוגג יום הולדת 60 אז אנחנו מוזמנים אליהם. מקווה שעד אז T יסיים לדלוף. אז יש למה לצפות. לפחות ברמה האישית.

ברמה הלאומית התחושה היא שרק הולך ומתדרדר ואפילו T כבר מוותר על חלק מהחדשות.....זה קשה מדי. מרגיז מדי. מתסכל מדי. כואב מדי. וחוסר האונים עצום. עצום.

נראה איך תהיה שנת 2025.......בינתיים לא מבשרת טובות.