חורף

הימים חולפים, ואמנם T עדיין כאוב וחלש אבל משתפר והולך מיום ליום. עבר שבוע שלם מאז הניתוח ורואים התקדמות. אני מאמינה שבקרוב הוא יתחיל לחזור לעצמו. 

מצד שני אצל אבא שלי התחיל שוב לכאוב הגב, ואני מאד מקווה שהוא לא שבר חוליה שלישית! הפיסיותרפיסטית שמגיעה אליו הביתה הנחתה אותו אילו תרגילים לעשות ואילו לא, כמה ללכת...ובסך הכל הבנתי שהיום אחר הצהריים הוא הצליח לעשות הכול - אז אולי המצב לא אקוטי כמו שהיה בפעמים הקודמות. נחכה ונראה. 

בנוסף, בחמישי האחרון אבא עבר ניתוח MOHS רציני בקרקפת - משהו שהתפתח וחיכה עוד מספטמבר. בדיוק לפני שאושפז היה אצל רופאת העור שהפנתה אותו לכירורג. אז עכשיו זה סוף סוף קרה. מצד אחד, הקלה גדולה שזה כבר מאחוריו. מצד שני, לפחות בימים הראשונים הוא סבל מכאבים, גם בקרקפת באזור הניתוח וגם כמובן ברגל באזור ממנו לקחו עור לצורך ההשתלה.

אין אצלו רגע דל.

בנוסף ממשיכה הביורוקרטיה אצלו ואני מוצאת את עצמי כל הזמן עסוקה בזה. 

ביטוח לאומי קבע לו רמת סיעוד 4, שזה לא הכי גבוה ולדעתי די חוצפה - אבל הבנתי ששינו את הקריטריונים לאחרונה, פשוט כי אין מספיק כסף לשלם לכולם. בכל זאת אנחנו מנסים לערער על זה, בין היתר בעזרת רופא גריאטרי שימלא טופס מיוחד לבני 90+...אולי מה שהוא ירשום יעזור להעלות את הדרגה. נהדר, אלא שתור לרופא גריאטרי קבלתי הכי מוקדם לאפריל (כי הרי לבני 90+ יש המווווון זמן לחכות), וביטוח לאומי לא מסכים לקבל חוות דעת מרופא פרטי! הם מראש מתייחסים אלינו כאל פושעים, ובטוחים שרופא פרטי יכתוב מה שאנחנו רוצים ולא את האמת. זו המדינה שלנו. בסוף קבלתי תור למרץ. 

בנוסף, ביטוח לאומי חילק את גמלת הסיעוד בינו (כסף בבנק) לבין חברת הסיעוד (מה שנקרה "שעות"). בהתחלה התעצבנתי על זה, אחר כך דיברתי עם חברת הסיעוד שאישרה לי שהכסף יעבור למטפלת, ואנחנו נצטרך אז רק להשלים לה את יתרת המשכורת.... ואחר כך גיליתי שיש אפשרות לבקש מביטוח לאומי לשלם את כל הסכום ישירות לאבא שלי בבנק. אז הגשתי בקשה לאופציה הזאת, ונראה אם ומתי זה יתבצע. עם השעות שאמא קבלה בחברת הסיעוד אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה...כי המטפלת רשומה רק על אבא שלי...

 בקיצור, יש עוד הרבה התעסקות. 

הבריאות שלי משתפרת גם, עדיין נותר לי שיעול מידי פעם, אבל חזרתי להתעמל - בהדרגה - וליתר בטחון קבעתי תור לרופאת המשפחה (גם זה קבלתי רק לסוף השבוע), ואם ארגיש יותר טוב עד אז פשוט אבטל את התור.

במקביל התחלתי לחזור לחיים שלי - נפגשתי עם 'מחברת', התחלתי לחזור לפעילויות אחרות...מקווה לחזור לאיזושהי נורמליות בתוך הבלגן הפרטי שלי ובתוך הטירוף הלא נגמר (יש שיאמרו הולך וגובר) מסביב. 

השבוע חכמוד חוגג יום הולדת 14 - וכנראה נחגוג אצל בתי בבית. אולי אכין משהו......אולי בתי וחתני יכינו את הכל. נראה.

סיימתי את הספר ALL FOURS - שאגב הסתיים בפתאומיות, ממש בהפתעה...(במיוחד בספר דיגיטלי, לא רואים שעומדים לסיים...) אבל בדיעבד לא היתה דרך טובה אחרת לסיים אותו כנראה. בסוף בסוף - אני יכולה לומר שזה היה ספר טוב. לא לכל אחד......אבל טוב. 

הספר הבא שלי יהיה "מי שסוכתו נופלת" מאת צבי בן מאיר. דיווחים בהמשך....

באמאזון פריים אנחנו צופים בסידרה בשם SAS: ROGUE HEROES שמתארת בצורה די ריאלית את ההיווצרות של היחידה המיוחדת הזאת במלחמת העולם השניה בשנת 1941 עוד לפני שהאמריקאים הצטרפו וכשרומל התקדם באופן מטורף באפריקה.... הבנתי שסיירת מטכ"ל מבוססת על היחדיה הזאת. הסידרה מבוססת על הסיפור האמיתי וזה עשוי ממש טוב. 

לסיום - סיפור קטן מצחיק שמדגים איך הראש שלי (לא) עובד בימים אלה. 

יצאתי מהבית והחלטתי ללבוש את מעיל החורף של השנה שעברה, שהוא ארוך ועם בטנה מבודדת - מתאים יותר לטמפרטורות הנוכחיות מהמעיל שהשתמשתי בו עד עכשיו. שלפתי את המעיל מהארון ולבשתי אותו, נעלתי מגפיים, לקחתי תיק וטלפון, נכנסתי לרכב ונסעתי. כל הדרך הרגשתי שצפוף לי והדוק לי ותהיתי אם השמנתי אולי מאז שלבשתי את המעיל הזה בפעם האחרונה (לא!)......ואז הגעתי לאן שנסעתי. הנחתי את המטריה, הסרתי את הצעיף, הורדתי את התיק מהכתפיים, באתי להסיר את המעיל...........ואז הבנתי שלבשתי את המעיל "הרגיל" מעל למעיל החורף....בקיצור הייתי כל הנסיעה עם שני מעילים 😂!! מה שמסביר למה היה לי צפוף.......

מאחלת שנה אזרחית טובה (יותר!) לכולם.