שבוע חדש

יותר ויותר אנשים חיוביים או ממש חולים בקורונה במעגל המכרים שלי, ואני מתחילה לחשוב ש-T צדק אי אז בתחילת 2020 כשאמר שבסוף כולנו נחטוף. 

עכשיו שניים מילדיה של חברתי 'ביוכימיה' על משפחותיהם חולים בקורונה. הורים, ילדים, אחת מבנות הזוג גם בהריון. חלקם מחוסנים שלוש פעמים, חלקם בכלל לא. 

בתם של 'שותפנו' ו'שריתה' כבר מרגישה ממש טוב אבל כמובן היא עדיין בבידוד עד לסוף השבוע. הם עצמם מרגישים טוב, שליליים בינתיים אבל רק בבדיקות אנטיגן מוסדיות שהם עושים משום מה על בסיס יום יומי, ורשמית אינם בבידוד כי מחוסנים שלוש פעמים. 

חברתי 'מחברת' חולה כבר כמה ימים אבל לא נראה לה שזו קורונה. בדיקות האנטיגן הביתיות שעשתה יצאו שליליות ובדיקת PCR שעשה ביום חמישי או אפילו רביעי טרם החזירה תשובה. גיסתה, אגב, שעשתה בדיקת PCR בשבוע שעבר עקב חשיפה לחולה מאומת, קיבלה תוצאה אחרי 70 שעות. התוצאה יצאה שלילית והיא מייד עשתה עוד בדיקה (כי בעלה, אחיה של 'מחברת' בקבוצת סיכון וחשוב לה לא לסכן אותו) ועדיין מחכה לתוצאות. בלגן, בקיצור. ועכשיו התגלה ואריאנט חדש שהוא כנראה שילוב בין הדלתא לבין האומיקרון. חגיגה. 

אנחנו בינתיים די מבודדים באופן טבעי, אמנם הנכדים באים לבקר פעם בשבוע לכשעתיים, אז זה תמיד מקור לסיכון אפשרי. 

בדיקות הדם ש-T עשה בחמישי בבוקר יצאו מצוינות, וגם ההרגשה שלו השתפרה מאד ביומיים האחרונים. מקווה שנמשיך במגמה הזאת. כמובן שהוא ירד עוד יותר במשקל, ועכשיו שכל הנוזלים העודפים נעלמו מגופו, ממש רואים את זה. למזלו יש לו תיאבון והוא מקפיד לאכול לעיתים קרובות והרבה חלבונים, ואנחנו מקווים שבהדרגה יתאזן בחזרה. 

היום סיימנו בהצלחה גם את סוגיית אספקת הגאז לצובר שלנו - הגיעה משאית מוקדם בבוקר ומילוי הצובר עבר חלק ומהר וללא תקלות. 

וגולת הכותרת של היום היתה התקנת השער החשמלי. אז גם זה הסתיים בהצלחה. איש התקשורת שלנו עדיין צריך להגיע כדי לחבר את הפיקוד שלו בחזרה לאינטרקום, אבל נכון לעכשיו יש לנו שער חדש ויפה וסיימנו גם את הפרק הזה. 

את חגיגות יום הולדתה התשעים של אמי החלטנו אמנם לדחות עד שנראה מה קורה עם גל הקורונה הנוכחי, אבל בכל זאת לא ויתרתי וקניתי לה מתנה סמלית, ועל הדרך גם לאבא שלי. 

לאמא קניתי את הספר "ארבע שעות ביום" של אוריין צ'פלין. שמעתי כבר שני פודקסטים שדיברו על הספר ועל הנושא הזה - אמהות בקיבוץ בחינוך המשותף - ושוחחו עם הסופרת, שבעצמה גדלה בחינוך משותף בקיבוץ (שריד, אם אינני טועה) ויש לי כמובן עניין אישי בנושא: אני נולדתי בקיבוץ ובעצם אני והחינוך המשותף היינו הסיבה שהורי החליטו לעזוב את הקיבוץ כאשר הייתי בת פחות משנה. בספר מופיעות שיחות של הסופרת עם די הרבה אמהות בגילאים שונים מקיבוצים שונים, חלקן היו בעצמן ילדות בקיבוץ בחינוך המשותף ואחר כך היו גם אמהות בקיבוץ. לחלקן זו הפעם הראשונה שמישהו שואל אותן איך הן הרגישו, לגדל ככה את ילדיהן. 

לאבא קניתי את "סיפורם של היהודים החילונים" של אמנון רובינשטיין. נושא החילוניות, ההדתה והכפייה הדתית הוא נושא שמאד מעסיק את אבא שלי, ונראה לי שהספר הזה ידבר אליו. 

נראה לי שאחרי שיסיימו לקרוא אבקש גם אני לשאול את שני הספרים האלה. 

בשבת ביקרו אצלנו בתי עם שלושת הנכדים והזמנו פיצה ובילינו איתם כמה שעות של כיף טהור. הצלחתי להקדיש זמן לכל אחד מהנכדים בנפרד, מה שלא תמיד מסתדר בביקורים שלהם, וזה היה פשוט אושר צרוף. T הרגיש טוב ושמח מאד שהם באו. 

אז השבוע יש לו ביקורת אצל הפרופסור, הוצאת הנקז והסיכות מהתפר, אני מתחסנת חיסון רביעי נגד קורונה וקבעתי לי גם תור במספרה. 

אז מקווה שהשבוע יעבור בשלום.