על הא ועל דא

נכדתי החדשה 'קיקה' וכלתי יצאו שלשום מבית היולדות והלילה הראשון  שלהן בבית עבר בשקט ובשלום. בכל פעם היא ישנה שעה או שעתיים ברצף, מה ששימח את כלתי מאד. זה לא היה ככה כש'סביבוני' נולד. היא רגועה יותר, וסביר להניח שפשוט גם הם מנוסים יותר ולכן רגועים יותר.

סביבוני התעניין בתינוקת קלות ובשלב כלשהו אפילו פחד ממנה. 

אתמול T בישל גיוועץ' (משלל הירקות שמותרים לו) וגם גולש בקר עם תפוחי אדמה. הוא היה מאד מרוצה מכך שהוא מסוגל לעמוד כמה דקות ולבשל. כן, עבורו זו עבודה של כמה דקות. העיקר שיש אוכל טעים שגם לו מותר לאכול. בכל יום מחדש אנחנו מודים על כך שיש לו תיאבון. רבים שעוברים את הניתוח הזה פשוט לא מסוגלים לאכול. 

בחלק מן הימים הוא הולך ארבעה קילומטר ובחלקם - כמו הבוקר - אין לו כוחות והוא הולך אבל פחות. לא מוותר.

לפני כן על הבוקר הוא הלך לעשות בדיקות דם, כדי שתהיינה תוצאות להראות לפרופסור בביקורת ביום שני. 

הייתי אצל הווטרינר לחסן את מיינקוני בחיסון השני, והוא בינתיים גזז ל'מיינקוני' ציפורניים, מה שכבר הקל מאד על המצב. נראה בהמשך מה יוחלט לעשות. ייתכן שנלמד לגזוז לו בעצמנו כל פרק זמן. 

שוחחתי עם הווטרינר גם על נושא התזונה שלו. 

זה תמיד בעייתי כאשר יש בבית גם חתול בוגר וגם חתול גור, בהקשר של מי אוכל את האוכל של מי. בעבר ל' הגיבה מאד לא טוב להחלפת תזונה (הקאות ועוד) והיא גם מבוגרת מאד (בת 12) ולא מומלץ לה לאכול מזון של גורים. מצד שני, כאשר מיינקוני אכל גם מזון של גורים וגם מהאוכל שלה, הוא התחיל קצת לשלשל, היו לו יציאות פעמיים -  שלוש ביום - שזה מוגזם - וגם להפליץ (סליחה, כן?) וארגז השירותים שלהם הסריח ברמות אחרות. 

אז החלטתי לנסות בכל זאת להפריד בין האוכל שלו לאוכל שלה, לתת לו רק מזון שימורים של גורים, ואת המזון היבש שמותאם גם לגורים וגם לבוגרים, ולפנק אותה בנפרד במזון היבש שלה ובשימורים שלה, גבוה על הדלפק שאליו משום מה מיינקוני עדיין לא מגיע כמעט. 

אני שמחה לבשר שהשינוי הזה כנראה השפיע באופן מיידי על מערכת העיכול הגורית של מיינקוני, ואת הראיות (או יותר נכון היעדרן) אפשר לראות ולהריח בארגזי השירותים של החתולים. 

היו שני לילות שבהם הוא ישן בחדר האמבטיה שלנו (במדף של המגבות) במקום איתנו במיטה, וכבר התחלתי להתבאס שהוא כבר לא רוצה לישון איתי....אבל הלילה הוא נצמד אלי וגירגר ושימח אותי מאד. 

בנושא אחר, ממש מוצא חן בעיני פרויקט ה-BLOGANUARY ב-WORDRPRESS, שעדה משתתפת בו,  גם מוטי אור תרם את חלקו ועכשיו ראיתי שגם עדי אדלר כתבה על פי אחד הנושאים שהוצע שם. 

הפרויקט הזה מזכיר לי קצת את מדור השרביט החם, אותו אני מנהלת כבר למעלה משנה, רק שאני משנה נושא בכל שבוע, וב-WORDPRESS יש נושא חדש בכל יום. בכל מקרה זה נראה לי נחמד ממש. 

מחברת הגאז התקשרו לגבות מראש תשלום על אספקת הגאז לצובר, אמרו שיגיעו ברביעי או בחמישי - ובסוף הודיעו היום שיגיעו בראשון. לא נורא, זה לא דחוף. פעמיים בעבר קרה שנגמר הגאז ורק אז הזמנו - ואז היינו כמה ימים טובים ללא גאז בכלל. פעם כי שכחנו לבדוק, ופעם כי היתה דליפה וכל הגאז ברח. מאז אנחנו מקפידים לבדוק גם את זה וגם את זה. 

היום הביאו את השער (המתוקן - בתקווה) והתכנון הוא להתקין אותו ביום ראשון. אגב כאשר התקשרו לתאם את יום ראשון T שאל מתי השער מגיע היום, וקיבל את התשובה התמוהה "הוא כבר אצלך". אכן, מתי שהוא במהלך הבוקר הם הגיעו, הניחו את השער וגם ארגז עם כל מיני חלקים אצלנו בחניה והלכו בלי להודיע שהם באו. מוזר. 

מה עוד? 

אתמול התקשרו מהספא במפתיע, לומר שהיום התפנה מקום אצל המעסה שלי והאם בא לי לנצל את ההזדמנות ולהגיע. כזכור ביטלתי תור לעיסוי שהיה מתוכנן לי יום לפני הניתוח של T (מסיבות לוגיסטיות) ומאז עדיין לא קבעתי תור חדש. מייד הסכמתי אז היום אחר הצהריים אקבל עיסוי. איזה כיף. 

בין כל ימי ההולדת ה"עגולים" שצפויים בקרוב, גם חברתי 'ביוכימיה' חוגגת 70 החודש. בתה ('שנטי') ביקשה שנכתוב לה ברכה, והיא אמורה לערוך את כל הברכות ולייצר אלבום או משהו כזה. בינתיים גם שנטי וגם בתה הבכורה כנראה נדבקו בקורונה (הן לא מחוסנות) אז נראה מתי היא תגיע לזה. אולי אציע לה עזרה בנושא..........

באמת חייבת לחזור לעבוד על אלבום התמונות של בתי, כלתי ו'סביבוני'. הפקתי כבר אלבום למשפחה של בתי, ומן הראוי שאשלים את העבודה גם על האלבום שלהם. יאללה, אמפי, לא להתעצל. לעבודה.