בן משפחה חדש 🐈

אתמול בצהריים נסענו להביא אותו מבית הוריו. 'מֵייִנְקוּנִי' החלטתי לכנות אותו כאן בבלוג. 

גור קטנטן (לא להרבה זמן*) בן חודשיים מגזע מיין קון, סקרן, מתוק בטירוף ובינתיים עונה על כל הדרישות - מתפנק ומתרפק ומספק לי את הנחמה שאני כה זקוקה לה על מותו של החתול ד' האהוב לפני חצי שנה. 

החתולה ל' פחות מתלהבת כמובן מהתוספת החדשה למשפחה, אבל מניסיון (של מעל לשלושים שנה עם חתולים) זה יעבור לה תוך יומיים שלושה. ואם לא - נבדוק מה אפשר לעשות. 

הוא אוכל יפה, שותה כמו שצריך, עושה את צרכיו בארגז (שכרגע שמנו אחד למטה ואחד למעלה כי הקטנצ'יק עדיין לא מצליח לעלות ולרדת לבד במדרגות) והעיקר: יושב איתנו או עלינו על הספה וישן איתנו במיטה. כמו שאומרים באנגלית: just what the doctor prescribed.

הוא כבר הצליח לשבור קערה אחת - סיימתי לאכול את היוגורט עם בננה של ארוחת הבוקר והנחתי את הקערה הריקה על השולחן בסלון. מיינקוני היה על הספה ורצה מאד לקפוץ אל שולחן הסלון כדי לבדוק מה יש בקערה, והצליח לקפוץ בדיוק אל תוך הקערה, היטה אותה והפיל אותה לרצפה שם התרסקה לרסיסים. הוא כל כך נבהל שכאשר סיימתי לנקות לא מצאתי אותו. בסוף הוא הסתתר מתחת לדרגש איקיאה קטן שאני מחזיקה במטבח. עכשיו הוא כבר שוב יושב לידי על הספה בסלון. 

המפגש הראשון בין החתולה ל' למיינקוני

ברוך בואך לבית משפחת אמפי, מיינקוני קטנטן. מבטיחה שיהיה לך טוב ונעים כאן, ושתרגיש כל חייך מאד מאד אהוב. 

* חתולי מיין קון מגיעים לגדלים עצומים. נדמה לי שהם החתולים הביתיים הכי גדולים שקיימים.