הכיוון מתבהר

מתגבשת ההבנה שהולכים על ניתוח הוויפל. 

הפרופסור התכתב עם T במייל והם קבעו להיפגש בתחילת השבוע בא. במייל הוא שוב הסביר שמאחר שאין שינוי ואין עדיין תמונה ברורה, האפשרויות הן להמתין עוד ולעקוב, או לנתח. T הזכיר לו שהם סיכמו בחודש שעבר שאם לא תהיה הצטמקות של ההתרחבות בצינור המרה הולכים על ניתוח, וביקש ממנו לקבוע מועד קרוב ככל האפשר. 

גם מנהלת הדימות התכתבה עם T כמה פעמים ולבסוף התקשרה לשוחח איתו. זו היתה שיחה ממש טובה ומפורטת, שבה היא הסבירה כיצד היא רואה את התמונה.

היא, ועוד כמה רדיולוגים, עברו ביסודיות על ה-MRI (הנוכחי והקודם), ואישרו שוב שבבירור יש שם איזשהו תהליך - אולי ממאיר, אולי "רק" דלקתי, שיש לטפל בו. להערכתה ולדעתם של הרדיולוגים, יש סיכוי רב יותר שהריקמה הדלקתית איננה ממאירה (משהו כמו 70/30), אבל עדיין קיים הסיכון של 30% שזה גידול סרטני לעומת 2% סכנת תמותה מניתוח הוויפל, באיכילוב לפחות, היא ממליצה על ניתוח. 

בנוסף, היא הסבירה שגם ריקמה דלקתית שפירה שאינה מטופלת, עלולה להפוך בהמשך לסרטנית. היא לא מכירה דרך אחרת להסיר את הריקמה הדלקתית/גידול ולחבר מחדש את כל המערכת מאשר ניתוח וויפל. היא הזכירה שיש אופציות להרחבות כמו הכנסת בלון, במקום הסטנט, אבל כאמור - זה לא מטפל בעצם העובדה שהתפתחה שם ריקמה דלקתית או ממאירה שעלולה לסכן את T עכשיו או בהמשך.

השיחה איתה הרגיעה מאד את T. גם ההתכתבות עם הפרופסור. הוא היה מתוח מאד עד שהוא שמע מהם. עכשיו ייתכן שהוא ייכנס ללחצים ופחדים מהניתוח עצמו, כמובן, בדיוק כמוני - אבל נראה שהכיוון מתבהר ואנחנו מבינים לא רק למה אנחנו הולכים אלא גם מדוע. 

אז פרט לזה השבוע עד כה עבר בנעימים. 

השבת שלנו היתה שקטה ונעימה. יצאנו להליכת הערב הקצרה שלנו יחד (ארבעה קילומטר) והרגשתי היטב את כל השרירים שנתפסו בריצה של אותו בוקר. גם ביומיים הבאים הרגשתי היטב שרירים שנתפסו בעקבות הריצה. זה חכם מאד לעשות הפסקה של יום יומיים בין ריצה לריצה כדי לאפשר לשרירים החדשים האלה לנוח. הבוקר כבר עשיתי אימון ריצה שני, והפעם גם הקפדתי לעשות מייד את המתיחות אחרי שחזרתי הביתה. 

סיימתי  את הספר LEVIATHAN WAKES. הספר הזה באמת תפס אותי לגמרי. זה הגיע לשלב, שבו בכל רגע פנוי הייתי מתיישבת לקרוא. לא ברור לי עדיין אם ארצה להמשיך עם הטרילוגיה הזאת, לפחות לא ברצף. מצד אחד זה מסקרן לקרוא מה קורה בהמשך אבל מצד שני אולי עדיף לנוח מזה קצת. לקח לי זמן להיכנס לעניינים בספר הזה, להתחבר לנפשות הפועלות, בכלל להבין מי נגד מי - אבל בסוף זה באמת שאב אותי פנימה.

זוכרת שהורדתי איזו דוגמית מספר אחר בקינדל, אז אולי אנסה לקרוא בו ואם הוא יתפוס אותי אז אקנה אותו. 

בגיזרת הסדרות התחלנו לצפות ב"הוא חייב למות" the beast must die הבריטית המצויינת. מומלץ. מתה על השחקנית הזאת, CUSH JUMBO, שמשחקת גם ב"האישה הטובה" וגם ב"הטובות לקרב" המצוינת. 

בראשון הדלקנו נרות דרך הוידאו עם בני, כלתי וסביבוני. בני וכלתי נתנו לו במעמד הדלקת הנרות ספר חדש ששלחנו לו (על משאיות באתר בנייה, כמובן) והוא לא עזב את הספר הזה באותו היום וגם למחרת, לקח אותו איתו לכל מקום. אפילו כשלקחו אותו להסתפר. הצלחה מסחררת. 

למחרת נסענו להדלקת נרות אצל בתי וחתני, אכלנו איתם ארוחת ערב ואחר כך הגדולים חזרו איתנו הביתה לישון. בבוקר לקחנו אותם לקנות משהו עם דמי החנוכה שנתנו להם ומשם נסענו ישר לקולנוע לראות את "לשיר 2". הוא היה מוצלח מאד, אפילו יותר מ"לשיר 1". לא שמחנו לראות שלא בדקנו לנו (או לאחרים) תו ירוק בכניסה לקולנוע. בישראל כמו בישראל!

נפגשתי פעמיים עם 'מחברת' השבוע וזה עשה לשתינו ממש טוב. באחד המפגשים ניסינו בית קפה חדש שפתחו באזור, וזה היה מסוג ה"פעם ראשונה, פעם אחרונה ופעם אחת יותר מדי". המקום מקסים, המחיר שערורייתי והתמורה אפסית. 

בגיזרת המשקל משהו השתחרר וירדתי בחזרה את הקילו וחצי שהעליתי לפני כמה שבועות, לא יודעת בדיוק מה זה היה (לדעתי ענייני עיכול ועצירויות בכלל) אבל שמחה שזה חלף. 

היום גשם וזה נחמד אחרי החום והיובש של הימים האחרונים. חנוכה שמח (ואף מילה על האומיקרון - שיודעים עליו עוד פחות מאשר על שאר הואריאנטים אבל בהעדר נושאים דחופים אחרים לא מפסיקים לקשקש עליו גם בלי לדעת).