מיינקוני ועוד עדכונים

סוף השבוע עבר בנעימים, בעיקר תוך התעסקות והתוודעות לתוספת החדשה למשפחה שלנו - 'מיינקוני' הקטן. 

אז מה אנחנו כבר יודעים עליו?

הוא מתוק. כן. ממש. הוא מחפש את קרבתנו ונצמד אלינו בכל הזדמנות. הוא ישן לידנו על המיטה בלילה, לפעמים באמצע בין שתי הכריות שלנו ולפעמים צמוד לגוף של אחד מאיתנו. לפנות בוקר הוא יורד מהמיטה והולך לנשנש משהו או לשירותים ואז חוזר לתנוחה שבה היה.

עכשיו שאני יושבת על הספה עם המחשב הנייד וכותבת הוא יושב צמוד אלי ומאד מתעניין במקלדת ובמסך. חתול חמוד וסקרן.

הוא אוהב לאכול ויש לו יכולת לאכול הרבה. 

מצד אחד צריך להיזהר לא לתת לו לבלוס יותר מדי, שלא ישלשל או יחלה חלילה. מצד שני הוא באמת רזה מאד, לא נראה לי שהאכילו אותו מספיק בבית הוריו. כשלקחנו אותו לחיסון הראשון אתמול, הוטרינר אישר שהוא רזה והמליץ לעקוב בעשרת הימים הקרובים לראות שהוא משגשג ומתפתח. לא שזה יעזור לנו אם לא, כי אין לנו איזו אחריות מבית ההורים.

הוטרינר התפלא שקיבלנו אותו ללא חיסון ראשון וללא תילוע (טיפול נגד תולעים). יש מגדלים שעושים את זה, אבל הבנו שהם גובים יותר עבור החתול עקב כך, וממילא אנחנו מעדיפים לדעת בדיוק אילו חיסונים ואילו טיפולים החתול שלנו מקבל. הוא עשה לו גם טיפול באוזניים (טיפות אנטי דלקתיות) כי ראה הפרשה שלא מצאה חן בעיניו - אבל בדיקת מעבדה לא הראתה שיש בעייה כלשהי, אז ייתכן שבזה בית ההורים כן טיפל. 

החתולה ל' עדיין לא מתלהבת מנוכחותו אבל פחות נלחצת ופחות נוהמת ומידי פעם אני תופסת אותם יושבים על אותה הכורסא (במרחק בטוח זה מזה). פעם אחת אפילו קלטנו אותה מתקרבת ומרחרחת אותו. מקווה שבקרוב יהיו חברים או לפחות שכנים סובלניים. 

כל בני המשפחה התלהבו ממנו מאד, והנכדים - כל השלושה - שיחקו איתו מאד יפה גם בששי וגם בשבת. אפשר לומר שהם ממש התאהבו בקטנצ'יק הזה. הוא מאד התלהב מהמשחק איתם, ואחר כך זלל המון ונרדם. הוא ממש תינוק, משתולל ונרדם תוך שנייה ואז שוב. 

הוא עדיין פוחד לעלות ולרדת במדרגות, למרות שיש לו את היכולת. הוא קופץ על המיטה ועל הכורסאות והספה בלי בעייה, אבל על המדרגות הוא מחליק וייתכן שעצם המדרון מפחיד אותו. בינתיים אנחנו מורידים ומעלים אותו בעצמנו כשאנחנו עולים לישון או יורדים לסלון ולמטבח, ובינתיים יש גם למטה ארגז שירותים ואוכל/שתייה עבורו (שהחתולה ל' מנצלת כמובן גם בעצמה). 

ובנושאים אחרים - התחלתי ספר חדש בשם THE LAST TIME I LIED. 

בתחום הסדרות יש קצת בצורת - או יותר נכון, יש המון המון סדרות שפשוט לא מעניינות אותנו. נוסיף על כך שיש המון עונות חדשות בסדרות "בתי חולים" שבימים רגילים אני צופה בהן באדיקות ולאחרונה עם העניינים של T פשוט לא בא לי. וגם ל-T לא. 

אז כרגע צופים ב"THE LOST SYMBOL" של דן בראון שעשויה היטב, וכן העונה החדשה של דקסטר שעדיין לא החלטנו אם היא משתווה באיכות שלה לעונות המקוריות. בקיצור כמה שיותר אקשן, זה מסיח את הדעת מהמצב הבריאותי.

"הוא חייב למות" (THE BEAST MUST DIE) היתה טובה אבל לא אהבתי את הסיום. שוב ושוב אני מבינה כמה זה קשה לסיים ספר/סרט/סידרה כמו שצריך. זו אמנות בפני עצמה. 

בגזרת הספורט אני מתמידה יפה באימון הריצה (עשיתי כבר שלושה בהפרש של שלושה ימים זה מזה) ומרוצה מעצמי. שאר הימים אני בחדר כושר (שעה של אליפטיקל פלוס מכשירים ומזרון) או בהליכות (הגעתי ל-8.2 ק"מ בבוקר ועוד 4 בערב עם T). 

היום הפגישה אצל הפרופסור ואחריה נקפוץ לבקר אצל בתי והנכדים. 

מ'רופאחלופי' לא שמענו כלום, למרות שהעברנו לו את הדיסק של ה-MRI וגם את הפענוח של הרדיולוגים. T התכתב הבוקר בוואטסאפ עם המזכירה שלו ושאל מה קורה, והיא ענתה לו לקונית שהרופא חוזר היום מחופשה. כן, אבל הוא לא היה בחופשה בשבוע שבו העברנו לו את התוצאות. נו, בסדר. הבנו. כנראה הפסקנו לעניין אותו ברגע שהוא הבין שלא עוברים לטיפול אצלו. 

המשך יבוא.