משהו טוב

 משהו טוב עובר על חתני בשבוע האחרון. 

אחרי תקופה ארוכה ולא פשוטה של לחץ אטומי בעבודה, ותקופה לא פחות ארוכה ולא פשוטה של שינה עם נוקת במיטה לפחות חצי לילה, פתאום הוא חופשי. רגוע. פרוייקט לחוץ הסתיים, נוקת ישנה במיטתה, הוא קיבל את המיטה שלו ובעיקר את אשתו בחזרה.

פתאום הוא מודיע לנו שאנחנו מוזמנים אליהם בששי בערב - כבר בשלישי בבוקר. זה עוד לא קרה. פתאום הבוקר הוא מודיע לי שאמא שלו מרגישה טוב והיא זו שתאסוף את נוקת מהגן כאשר הוא בחוג נגרות ובתי עובדת. 

מצב רוחו טוב ועליז וזה תענוג לראות אותו ככה. אפילו כששאלנו מה להביא / להכין לארוחת ששי, הוא אמר שאין צורך להביא דבר. ממש יוצא דופן בתקופה האחרונה. שמחה בשבילו. שמחה בשביל בתי ובשביל הילדים. שמחה בשבילנו. 

שמחה שאמא שלו מרגישה טוב. היו לה סחרחורות וחוסר שיווי משקל כבר שבועיים, ביקרה אצל רופאים שונים (כולל אף אוזן גרון ואנדוקרינולוג) ולא אובחן דבר. בששי שעבר פתאום זה התחיל לעבור. בילתה עם הנכדות מבתה הצעירה, טיילה איתנו בשבת באגם אודים הנהדר - החליטה שזה הכל היה על רקע נפשי. מוזר. 

בתי לעומת זאת מסתובבת כבר שבועיים כמו זומבי, מחוסר שעות שינה בעת גמילתה של נוקת. אתמול היא כבר ממש הרגישה שהיא מתחילה לעשות שטויות אפילו בעבודה. הקטע הכי מצחיק היה כשבאמצע פגישה עם ילד, מטופל, ועם הוריו, היא פירטה בפניו שלוש אפשרויות שעומדות בפניו ושאלה באיזו הוא בוחר. הילד אמר "באפשרות הראשונה" ומרוב עייפות בתי לגמרי שכחה מה היתה האפשרות הראשונה שהיא ציינה....בסוף זה היה רגע טוב, שבו הם כולם צחקו וזה עבר בסדר. 

במקור גם חתני אמור לקום בלילה כאשר נוקת מתעוררת, אבל יש לילות שהיא כמה כל כך הרבה שבכל מקרה שניהם לא ישנים מספיק. חתני זקוק לפחות שעות שינה מאשר לבתי "נסיכת החלומות". בנוסף, יש פעמים שנוקת בוכה לאמא גם אם אבא ניגש אליה. בקיצור, זה תהליך שעוד ייקח זמן מה. 

הבוקר היה ממש קר בזמן ההליכה, ולמרות הטרנינג (כולל קפוצ'ון) שלבשתי, ומעיל הגשם/רוח שלבשתי מעליו (למקרה שיתחיל שוב הגשם), היה לי קר בפנים. פתאום נזכרתי שיש לי בכיס מסיכה - שאני אמנם לא צריכה כאשר אני עושה ספורט, אבל אם אני נעצרת מסיבה כלשהי ליד אנשים אז תמיד עוטה. עטיתי את המסיכה וזה בדיוק סגר לי את הפינה של הפנים הקפואות מהרוח. איזה סטארט-אפ! 

מאד מאד נהנית מהמדרסים החדשים והנעליים החדשות - שישה קילומטר בלי שכואב הגב. מי יודע - אולי לאט לאט אוסיף עוד כמה (קילו)מטרים להליכות שלי...למרות שהאמת היא ששישה בבוקר ובין 4-5 בערב זה מספיק לי בהחלט. 

אז היום שלי פנוי לגמרי עד הערב, אין בישולים ואין צורך להביא את הקטנה מהגן. תיכף אשב לראות פרק חדש בסידרה "החיים עצמם" שסוף סוף ממשיכה את העונה החמישי שנקטעה בגלל הקורונה. 

התחלנו גם לראות את "גמביט המלכה" בנטפליקס וזה עושה רושם מצוין. 

סיימתי לקרוא את "אמא מספיק טובה" - שהיה מצוין - ומתחילה את "הביקור" מאת הילה בלום, שאמא המליצה עליו. 

תרגלתי אתמול נגינה בפסנתר - בינתיים את אותם תרגילים שהספקתי לצלם מהקלסר של נשמותק, אבל גם הורדתי לי את התווים של "my favorite things" (מצלילי המוסיקה) והתחלתי בינתיים לתרגל את יד ימין. בהמשך מקווה להגיע גם לליווי של יד שמאל ובסוף להצליח לנגן את זה כמו שצריך. לאט לאט, יש לי זמן. 

גיסתי קיבלה בחזרה את כל התשובות לכל הבדיקות וסופית אין צורך בכימותרפיה, היא מתחילה בשבוע הבא את ההקרנות, ולמרות שעדיין כואב לה מהניתוח היא רוצה להתחיל ולגמור עם זה כמה שיותר מהר. מקווה שיעבור בשלום.

בראשון אלווה את אחי לניתוח קטרקט, ובשני היא כבר מתחילה הקרנות. היא אמרה שתיסע לבד, שהיא רוצה להתרגל להיות עצמאית בעניין הזה. אני דווקא מאד שמחה על זה. ועל כך שהיא עובדת בלי הפסקה. על כל הגישה החיובית שלה באמצע הקושי הגדול הזה של הסרטן בתקופת קורונה. מאד גאה בה. 

בבוסטון תינוקי היה חולה בסוף השבוע שעבר,  עם צינון חום, ובגן הודיע להם (באיחור מה) שהוא חייב לעבור בדיקת קורונה כדי שיוכל להתקבל בחזרה לגן. כיון שלא ידעו זאת מראש ועשו את הבדיקה רק בשלישי (ביום שהיה אמור ללכת לגן), רק אתמול חזר לשם. בני סיפר שהוא חזר כל כך עייף שהוא נשכב על הרצפה של הסלון ברגע שנכנסו הביתה.

אני לא מתעדכנת בנתוני קורונה, לא מתעדכנת בנתוני הבחירות בארה"ב, לא מתעדכנת בפוליטיקה הקטנה והמכוערת שלנו. האוויר קריר ונקי והשמש זורחת. מתמקדת בזה.