טיול בר המצווה של נשמותק בארה"ב - בוסטון היום הראשון

 נדמה לי ששכחתי לספר שערב לפני הטיסה שלנו לבוסטון קבלנו טלפון מחברת השכרת הרכב שתהו איפה אנחנו. התברר שבאותו לילה מוטרף שבו שכרנו את הרכבים - אחרי הסאגה עם העוקף בחברה המקורית - לא T ולא חתני שמו לב שהם שכרו את הרכב לשלושה ימים בלבד, וכך החברה ציפתה לקבל את רכביה בחזרה באותו הערב. 

זה קצת הדאיג אותנו, כי חשבנו שנצטרך לשלם תוספת מחיר, אבל כשהגענו למחר בבוקר להחזיר את המכוניות הכל עבר חלק ובלי הערות או דרישות מיותרות.

נחתנו בבוסטון האפרורית והקרירה (בשלב ההוא היא עדיין היתה רק "קרירה") בשעת צהריים מאוחרת, ומייד הזמנו שני UBERים - תחילה לבית של בני. עדיין היה מוקדם מכדי להיכנס לבית ששכרנו, מרחק כמה דקות נסיעה מביתם. ידענו שהם לא בבית - בני היה בעבודה וכלתי נסעה להביא את הילדים מהגן/בית הספר, והחלטנו להפתיע אותם.

למזלנו לא ירד גשם ויכולנו להשאיר את כל המזוודות בחצר, ולא לסתום איתן את כל הסלון. 

מייד כשנכנסנו החליטה שרי שהיא רוצה להכין להם שלט "הפתעה", ולמרות שזו היתה הפעם הראשונה שלה בבית הזה, היא מייד ניחשה היכן הדפים והצבעים, התיישבה עם בתי ליד שולחן האוכל, והתחילה במלאכת הציור. 

הספקנו לעשות לבתי ולמשפחה סיור בבית לפני שכלתי והנכדים חזרו, וכשהם חזרו הביתה - וראו את המזוודות בחוץ - הם נכנסו באושר גדול. מייד היו חיבוקים וכולנו נפלנו אלה בזרועות אלה והיתה שמחה גדולה. 

סביבוני מנגן על התופים במרתף המשופץ

קיקה רוקדת לצלילי התיפוף של סביבוני

המפגש היה כיף גדול וגם בני חזר מהעבודה קצת יותר מאוחר, ובילינו קצת כולנו ביחד אצלם בבית. עוד ב-UBER הורדנו את T בחברת השכרת הרכב שסמוכה לביתו של בני כדי לאסוף את הפורד הגדול (שבעה מקומות) ששכרנו לכמה ימים עד שבתי ומשפחתה חזרו ארצה. לבית ה-AIRBNB נסענו בשתי "נאגלות", אחת כדי להעביר לשם את המזוודות, והשנייה כדי להסיע את כולנו. 

אני לא יודעת אם יש לי מילים לתאר את המפגש בין המשפחות. נראה לי שעוד אזכיר את זה כמה וכמה פעמים במהלך הביקור הזה שלנו בבוסטון, אבל גם אז אני לא יודעת אם זה יעביר את הרגש, את החיבור - בין כולם לכולם. 

כבר היינו עדים לחיבור המיידי בין בני הדודים כשהם ביקרו בארץ באוגוסט, אבל זה היה ממוגג לראות את הקשר מתפתח ככל שהם בילו יחד. 

הקשר בין בני ובתי תמיד היה קרוב וטוב אבל כבר שנים שהוא בעיקר מתקיים מרחוק, ובאוגוסט בתי היתה טרודה בעיקר עם בר המצווה של נשמותק, ועכשיו סוף סוף היו להם כמה ימים של זמן איכות נטו להיות ביחד. היה תענוג. 

גם בין הילדים לבין הדודים שלהם נוצרו חיבורים מיוחדים - שרי התחברה אל כלתי מהיום הראשון שפגשה אותה אי אז בגיל חצי שנה. חכמוד מחובר כך לבני גם כן מאז שנולד, תמיד היתה להם שפה משותפת ועוד יותר מאז שגם חכמוד התחיל לנגן. בני וידא שיש במרתף מגבר (שהוא קנה במיוחד) וגיטרה חשמלית כדי שיהיה לחכמוד על מה לנגן, והם ניצלו כל רגע פנוי כדי לנגן ביחד. 

בתי וסביבוני דומים מאד - במראה ובאופי - והיו להם הרבה שיחות עומק. ונשמותק וחכמוד, למרות הפרשי הגיל, רק חיפשו הזדמנות לשחק ולהשתולל עם קיקה וסביבוני. 

גם הקשר שבין בתי וחתני לבין בני וכלתי התהדק והם אפילו הצליחו לבלות ערב שלם ביחד לבד - אצל בני בבית - כשהלכנו כולנו לישון. 

זה היה קסום. 

מצאנו בית יפה ומאובזר להפליא, אמנם בן מאתיים שנה אבל משופץ היטב. הרצפה היתה עקומה - כלומר, היה שיפוע כזה שכיסא על גלגלים פשוט "נסע" לו בסלון 😂על הפרקט המבריק, אבל הבית הכיל את כל מה שניתן לרצות, ויותר. מה שכן, הבית היה עבור ששה אנשים, ואנחנו היינו שבעה - ולא היתה ספה נפתחת בסלון - כך שהחלטנו לנסוע ל-TARGET כדי לקנות מזרן מתנפח עבור שרי (שאחר כך השארנו אצל בני במרתף). 

אחר כך גם עברנו בסופר כדי להצטייד במצרכים בסיסיים לאותו ערב ולארוחת הבוקר שלמחרת. 

כלתי השאילה לנו סדינים (וורודים כמובן 😉) עבור שרי, והיא היתה מאד מאד מרוצה מהמזרון שלה, אותו מיקמנו לצד מיטת ההורים. היתרון של המזרון הזה, פרט לגובה יוצא הדופן שלו והנוחות שלו, היה שהוא הגיע עם מפוח אוטומטי גם לניפוח וגם לריקון האוויר. 

בהמשך היה קטע לא נעים בעקבות זה שחתני הזהיר את שרי שאסור לקפוץ על המזרון הזה, וכשהגיעו סביבוני וקיקה לביקור בבית היה לשרי melt down קטן כשקיקה דרכה על המזרון שלה בדרך למיטה של ההורים. לא נורא, התגברנו גם על זה. 

באותו ערב היתה לבני הופעה עם להקה שהוא מרבה להופיע איתם (לא רק באזור בוסטון, לפעמים הם גם טסים לקולורדו להופיע שם ביחד) - להקה "יהודית", שאיכשהו פיתחה מוסיקת בלו גראס יהודי. ההופעה היתה באיזה דיור מוגן יוקרתי במרחק כעשרים דקות מהבית. החלטנו, T ואני, שאנחנו רוצים לראות את ההופעה, ואחרי שכל השאר היו מסודרים בבית השכור, נסענו לשם. 

ישבנו שם עם כל הקשישים של בית האבות - רובם (אם לא כולם) יהודים בעצמם - ונהנינו מערב של מוסיקה טובות, קולות ערבים (בעיקר של הזמרת), והנחת של צפייה בבן שלנו מנגן. 

היה קטע מצחיק באמצע ההופעה כאשר כלבת שירות של אחת הקשישות התעקשה לבוא להתפנק על T, והוא כמובן נענה ברצון. אחר כך הקשישה הודתה לו כמה פעמים מקרב לב על תשומת הלב שהוא נתן לכלבה שלה.

היה קפוא כבר באותו ערב, סימן לבאות, ושמחנו שיש לנו אצל בני בארון למעלה את מעילי החורף שאנחנו משאירים שם באופן קבוע (כי בארץ אין צורך במעיל ברמה כזו). 

כשחזרנו רעבים לבית השכור התברר שאף אחד עוד לא אכל, למרות שכבר היה תשע וחצי בערב, אז יצאנו למסעדה קרובה בשם Tessie's Bar and Kitchen, שכנראה היתה עדיין פתוחה בשעה כזו בזכות העובדה שהיא גם בר. וגם אז המלצרית החביבה הודיעה לנו שבקרוב המטבח נסגר אז שנזמין מהר את כל מה שאנחנו רוצים. 

השירות היה מעולה וגם האוכל היה טוב מאד. ישנו מצוין בלילה, מצפים לבלות עם משפחתו של בני בבוסטון למחרת. אבל על זה.....בפוסט נפרד.