זה קצת מצחיק שמִמְּרוֹם ששים וארבע שנותיי, רק בשנתיים/שלוש האחרונות "נפל האסימון" אצלי לגבי כל מיני דברים שקשורים לאוכל ולדיאטה. ואז חשבתי לעצמי שאולי אנשים רבים שוגים באופן דומה.
למשל המושג "אוכל בריא" הוא משהו מאד לא ברור והרבה פעמים לא מדויק.
או שאין באמת דבר כזה "אוכל מרזה" ואפילו לא מדויק לומר "אוכל משמין".
לאורך השנים התפתחו תיאוריות שונות ומגוונות ופותחו תפריטים אינספור, ששמו את הדגש על הכללה ו/או הדרה של מרכיבי מזון מסוימים - תפריטים דלי סוכר או דלי שומן או סתם דלי קלוריות שלא מבחינים בין סוגים שונים של אבות המזון.
אני לא מדברת עכשיו על תפריטים שניתנו מטעמי בריאות על ידי רופאים - כמו אלה שאסרו על T מיני מאכלים שונים בעקבות ניתוח הוויפל שהוא עבר (כמו כרוב, רימון, מנגו ועוד).
פעם מתרכזים בכולסטרול ובפעם בסוכר, וקיים אינדקס גליקמי למאכלים שאפשר להתחשב בו כאשר הדגש הוא על מהירות עליית רמת הסוכר בדם. יש "פליאו" ויש את ה"zone" .....
אין לזה סוף.
בגדול בעת אכילה אנחנו צורכים קלוריות, ובעת פעילות כלשהי (כן, אפילו בעת שינה) אנחנו שורפים קלוריות. יש אנשים עם חילוף חומרים מהיר, ששורף יותר קלוריות בעת מנוחה ובעת פעילות, ויש אנשים עם חילוף חומרים איטי עד איטי מאד, שהגוף שלהם אינו ממהר לשרוף קלוריות.
באופן מאד גס וכללי, כאשר אנחנו צורכים יותר קלוריות ממה שאנחנו שורפים, מתרחשת עלייה במשקל, וכאשר אנחנו שורפים יותר קלוריות ממה שאנחנו צורכים - מתרחשת ירידה במשקל.
אז בנוסף להקפדה על אבות המזון וויטמינים ומינרלים והתחשבות בכמות השומן והסוכר, והימנעות מזבל כזה או אחר - מי שרוצה לרדת במשקל חייב להיות כמו הבנקים: לספור עד השקל, סליחה, הקלוריה האחרונה. שום דבר לא עובר מתחת לרדאר. צריך להיות מודעים גם לכמויות. לא יעזור כלום. וגם לערך הקלורי של כל דבר שאוכלים.
ובאופן מפתיע לא תמיד הצלחתי להבין ולהפנים את זה.
בעוונותיי בעברי עשיתי הרבה דיאטות שנתנו לי לאכול מאכלים מסוימים "ללא הגבלה". מכירים את ה"ללא הגבלה" הזה?
ומה שצריך להבין לגבי אנשים "שמנים בראש" (לא תמיד הם באמת שמנים, לפי הגדרה אובייקטיבית) הוא שכאשר אומרים "ללא הגבלה" זה עלול באמת להיות ללא הגבלה. וזה לא עובד ככה.
אז כמו שכיום אני יודעת על כל שקל שאני מוציאה, ועובדת עם תקציב (חודשי או שנתי) - כך אני מודעת לכל קלוריה שאני צורכת. ואם אני "חוטפת" על הדרך פרי או אגוזים - זה נספר בנוסף לארוחות. זה נחשב. הכל נחשב.
כאשר התחלנו, T ואני, את פרוייקט הירידה במשקל - אי אז במאי 2020 - נעזרנו בזריקות הסקסנדה, שבאמת הקלו בכך שלא חשנו רעב, ויכולנו לאכול מסודר ולהפחית את כמויות המזון שאנחנו אוכלים.
בנוסף הורדנו לגמרי מהתפריט שלנו את המתוקים (פרט לפירות, אבל גם אותם צרכנו במשורה). נמנענו ממאכלים שמנים במיוחד או מטוגנים, ובכלל מאכלים מעובדים - והתמקדנו בהרבה ירקות (חיים או מבושלים), בחלבונים (מן החי ומן הצומח) ומעט מאד פחמימות. T יכול לצרוך יותר פחמימות ממני, ועדיין לרדת במשקל. העובדה שהוא גבר וחילוף החומרים הטבעי שלו כנראה תורמים לכך.
ולסיום - החלק החשוב לא פחות (אם לא יותר) - נכנסנו למשטר של פעילות גופנית יום יומית, ועם הזמן רק הלכנו והגברנו את הקצב, המשך והמאמץ המושקע.
ברור לי שללא ההתעמלות היומית (רובה אירובית וחלקה חיזוק שרירים ו"שימון" מפרקים) לא היינו מגיעים להישגים שהגענו ובעיקר - לא היינו מצליחים לשמור על הישגים אלה לאורך זמן.
כבר סיפרתי כאן שבשנה האחרונה אני נלחמת בשניים/שלושה קילוגרמים מיותרים (לדעתי מיותרים, כי לדיאטנית שלי זה לא מפריע בכלל ומבחינתה אני יכולה לעלות אפילו עוד קילו או שניים ועדיין להיות בסדר מבחינת המשקל) ובמשך כחודשיים התחלתי שוב לקחת סקסנדה,
החדשות המשמחות הן שהסקסנדה השפיעה מייד. נעלמו הבזקי הרעב (בעיקר בשעות אחר הצהריים) וגם הקיבולת ירדה (שבעתי יותר מהר מהרגיל). תוך כמה שבועות ירדתי בחזרה כמעט את כל מה שעליתי (שניים במהלך השנה ואז עוד שניים בניו זילנד).
החדשות הפחות משמחות הן שברגע ששוב הפסקתי לקחת (לקראת הטיסה לדובאי), די מהר עליתי בחזרה שני קילו, ועכשיו אני מתלבטת אם לנסות לחיות עם זה ככה - ולקוות שלא יחזור לעלות אלא יתייצב על המשקל הנוכחי, או להשלים עם העובדה שאני צריכה להמשיך עם הסקסנדה לכל החיים....רק לצורך השמירה על המשקל.
ההתלבטות העיקרית היא כמובן החשש לתופעות לוואי ארוכות טווח שיזיקו לבריאות שלי. יש גם מעט תופעות לוואי מיידיות - לפעמים עצירות, לעיתים רחוקות קצת בחילות בוקר.
כרגע אני לא לוקחת.......אבל אני די מבינה שזו מלחמה שאין לה באמת סוף......
מקווה שאמצא את הדרך לשמור על המשקל, גם אם הוא שניים/שלושה קילו יותר ממה שהייתי רוצה, ממה שכבר הייתי בו, כל עוד הוא לא יתחיל שוב בהדרגה לעלות בשיטת ה"פיחות הזוחל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה