אפשר לומר שהחלמתי לגמרי, רק שעם הקור השורר בימים אלה (למרות השיפור הניכר במזג האוויר) אני לגמרי לא בטוחה שזה לא יחזור. אתמול היה נדמה לי שאני חשה משהו בגרון....אחר כך (או "אכח כך" כמו ששרי אומרת) זה נעלם, אבל אז T אמר שכואב לו הגרון....מקווה שגם אצלו זה נעלם בינתיים.
הוא נסע בשיירה של השיריונרים מלטרון לירושלים בחמישי...
רק שהוא עשה טעות שהוא נסע על האופנוע. דבר אחד זה לנסוע לאן שהוא על אופנוע, לחנות, ואז לחזור על אופנוע. לנסוע 16 קמ"ש כל הדרך לירושלים על אופנוע משאיר אותך אחר כך תפוס בכל מיני שרירים שלא ידעת אפילו שיכולים להיתפס. טעות. טועים. אין מה לעשות.
במוצ"ש נסענו - באוטו - לכפר סבא להפגנה שהתקיימה שם ברחבה של קניון ערים. בהתחלה נבהלנו כי הרחבה היתה די ריקה, אבל לקראת שעת ההתחלה היא התמלאה יפה (טענו שהיינו 20,000 איש - קשה לי להאמין שזה נכון). האווירה היתה טובה ומתורבתת והנואמים דיברו לעניין. הערב התחיל בדקת דומייה לזכר קורבנות הפיגוע בששי בירושלים.
היו נואמים מכל הקשת הפוליטית, שזה בפני עצמו מצא חן בעיני, וגם אחינועם ניני וגיל דור היו ושרו את הגירסא הפרטית שלהם של WE WILL ROCK YOU (דמו-דמוקרטיה) ואחר כך גירסא מאד מלנכולית של "שיר לשלום".
בששי אירחנו את כל המשפחה (כולל המשפחה של אחי בהרכב מלא) ו-T כמובן השקיע והיה מצוין.
גם בששי הזה שרי נרדמה באוטו בדרך אלינו ולא התעוררה כל הערב וכל הדרך בחזרה הביתה. מצד אחד הצטערנו שלא זכינו להיות איתה, אבל מצד שני ראיתי שהוקל לבתי שהיא חופשיה לשוחח עם הדודים ובנות הדוד שלה וסבא וסבתא שלה..בלי שהמתוקה הקטנה תשב לה בתוך הווריד.
היא דיווחה שכבר שבועיים ששרי "דביקוש" במיוחד, כל היום "אמא אמא" וגם כשהיא צמודה אליה במיטה (היא נרדמת במיטתה אבל עוברת למיטת ההורים עדיין כל לילה) היא פועה "אמא" כאילו שבתי רחוקה ממנה. כנראה שעובר עליה משהו. היא גם לא הרגישה טוב ביומיים האחרונים של השבוע ובתי קראה לחמותה שתבוא לשמור עליה מעט בזמן שעבדה בקליניקה. כשחזרה שרי אמרה לה "אני לא אוהבת את סבתא א'", מה שמאד הפתיע את בתי - כי הן מאד קרובות והיא סבתא נהדרת. בתי שאלה למה זה ושרי הסבירה ש"היא כל הזמן אומרת לי מה לעשות, היא לא מחליטה עלי, היא לא אחראית כאן". מתאמצת לא לחייך הסבירה בתי שכאשר היא מבקשת עזרה מסבתא א' לשמור עליה בזמן שהיא בעבודה, סבתא בהחלט אחראית כאן, שרי התנגדה נמרצות וטענה בתוקף שבתי אחראית, גם כשהיא לא נמצאת. יש לה מה לומר גם לחתני לגבי זה. מסתבר שלדעתה בתי אחראית על הכל - כל הזמן. זה כנראה השלב שבו הילדה נמצאת. מתוקה וחכמה מאד אבל לא קלה....לא קלה בכלל.
חכמוד ונשמותק נשארו לישון, עשיתי להם עיסוי בגב, בקרקפת ובכפות הרגליים לפני שנרדמו, והם ישנו בשבת בבוקר עד תשע! בהחלט נכנסים לגיל ההתבגרות. אחרי ארוחת בוקר מפנקת ש-T הכין להם שיחקנו קצת טאקי (וחכמוד הצחיק אותנו כשכל הזמן הניח על השולחן קלפים לא קשורים ולא שמנו לב....) ואחר כך "רביעיות" - עד שחתני הגיע לקחת אותם הביתה.
בבוסטון סביבוני חטף דלקת גרון (סטרפטוקוקוס) וקיבל את זה די קשה. אחרי יומיים אנטיביוטיקה נראה היה שהוא מתחיל להשתפר אבל אז חזר להתלונן וגם להקיא וכנראה חטף עוד וירוס על הדרך, בנוסף לחיידק הרשע. אין מנוס ממחלות הילדים האלה אבל זה קשה. היום שוחחתי איתם בוידאו והקטנצ'יק אמר לי "YOU FEEL BETTER" שזו דרכו לומר כמובן "I FEEL BETTER" . הוקל לי מאד לשמוע.
השבוע סוף סוף נפגשתי עם חברותיי האהובות 'קלי' ו'שני'. כל כך קיוויתי ששום דבר לא יקרה שיגרום למפגש להתבטל - שוב - והאמת היא שקלי הרגישה כל כך רע - היא מקוררת נורא - שהבנתי שהיתה התלבטות גדולה אם להגיע או לא, אבל בסוף הגעגוע והרצון להיפגש הכריע - והיה כל כך טוב להיות שוב שלושתנו ביחד. והדובדבן שבקצפת היה שבדיוק כשהגענו למקום המפגש שני התבשרה שנולד לה נכד שני (הבכורה היא נכדה) כך שגם היתה לנו עוד סיבה לחגוג.
היום נסענו לירושלים, לכנסת להפגין. נסענו עם הרכב (תודה לאל ול-T שהתחשב) ויחסית הגענו מהר ואפילו הצלחנו לחנות די בקלות (במגרש מאחורי בנייני האומה). אני לא יודעת להעריך כמה אנשים הגיעו (אין לי מושג איך תמיד זורקים אחר כך את המספרים האלה) אבל היו המונים, והיה צפוף אבל שוב - כמו בהפגנה בכפר סבא - מנומס, רוב הזמן. הצלחנו להגיע ממש עד לכנסת (כמעט, כי המשטרה חסמה את הגישה) והצלחנו לשמוע חלק מהנאומים (לצערי למרות שפרסו מערכת הגברה לאורך כל הרחוב שהוביל לכנסת, הרמקולים לא פעלו ואנשים בקצה לא שמעו את הנואמים, וחבל).
לומר שאני אופטימית ומאמינה שההפגנות האלה וההשבתות וכל המחאה יעזרו במשהו, אינני יכולה. אבל גם לשבת בבית ולקטר אני כבר לא יכולה. ונראה מה יהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה