בעצם אין עם מי לדבר.
כרגע את מרגישה ככה אבל בדרך כלל?
וגם אין על מי לסמוך.
טוב זה מזמור ישן. את זוכרת שאת תמיד יכולה וגם אמורה לסמוך על עצמך, לא?
כן, רק על עצמי. ואני לא זקוקה לאף אחד. בשורה התחתונה יש לי את עצמי.
אם אמצא את עצמי לבד, ברור לי שאוכל להסתפק בחברה של עצמי, בתחביבים של עצמי.
וברור לי שבלית ברירה אדע גם להתמודד לבד עם כל מה שיהיה. כי ברור לי שאין על מי לסמוך.
נו, נראה לי שאת קצת מגזימה, לא? את לא לבד. יש לך ילדים, יש לך אח, יש לך חברות טובות, יש לך את שותפנו. בינתיים אפילו יש לך הורים.
לא חושבת שאני מגזימה. נכון, יש לי ילדים. אחד מהם ממש רחוק ויש לו צרות משלו. השנייה.....יש רגעים שאני מרגישה שאוכל להסתמך עליה, להישען עליה....אבל רוב הזמן התחושה היא שהיא בעיקר עסוקה בעצמה. שעדיף לא להזדקק לה או לעזרתה.
נכון יש לי אח אבל גם הוא די עסוק בעצמו, וגם גיסתי המופלאה - הכוונות שלה נהדרות והלב שלה במקום הנכון אבל תכלס לא יודעת אם היא באמת תוכל להיות כאן בשבילי אם אזדקק. לא באמת.
נכון יש לי חברות, אבל לכל אחת מהן הצרות שלה, כל אחת מהן עם המגבלות שלה, ובחלק ניכר ממערכות היחסים שלנו אני מרגישה שאני זו שמסתמכים עליה ונעזרים בה, אין לי מושג אם זה יכול באמת להיות ההיפך.
לרגעים פה ושם היה נדמה לי שרכשתי חברות חדשות - בתקופת לימודי האימון למשל - אבל זה לא עמד במבחן המציאות והזמן. אני יזמתי ויזמתי, סמסתי וצלצלתי, נסעתי ונפגשתי - אני עשיתי את המאמץ לטפח את היחסים ובסופו של דבר הרגשתי שאני סתם מתאמצת. זה לא היה מספיק הדדי.
נכון יש את שותפנו - ואולי הוא היחיד שבעת הצורך באמת אוכל להיעזר בו, אבל גם ממנו - ובטח משריתה - קשה לי להאמין שיש לי באמת למה לצפות. עדיף לא לצפות, עדיף להסתדר לבד.
והורי? הם כבר מזמן זקוקים לי יותר ממה שאני זקוקה להם, ורגשית הם מעולם לא ידעו לתמוך בי. להיפך. הרבה שנים והרבה שעות והרבה כסף שפכתי כדי לתקן שריטות שנוצרו בי בגללם. הם האחרונים שאוכל לפנות אליהם בעת הצורך.
אני רואה שאת ממש במן דאון עכשיו, אז כל דבר נראה לך שחור ונראה לי שכל דבר שאגיד את תפסלי על הסף. את יודעת שאת לא באמת לבד. יש לך את T.
יש לי את T וזה הכי מפתיע בכל פעם מחדש. שנים הוא בעיקר היה בעבודה ואני הסתדרתי בעיקר לבד. לבד בבית, לבד עם הילדים, לבד בפן החברתי. לבד מצאתי איך להעסיק את עצמי כדי לא להשתגע וכדי לא להתמרמר מזה שהוא בעיקר בעבודה. לבד מצאתי לי תחביבים, לימודים.
תקופות ארוכות לבד פירנסתי את המשפחה או לפחות סיפקתי הכנסה קבועה - כזו שאיפשרה לו להתנסות ולפרוח ולחפש את עצמו ולבנות עסקים....ודווקא אז התחושה שאני מסתדרת לבד היתה הכי חזקה. ולא היו לי ממנו ציפיות בכלל.
תמיד היתה בינינו היתה אהבה גדולה אבל היתה לי גם עצמאות מאד גדולה.
T לגמרי הפתיע. גם בתשתית הכלכלית שהוא בנה לנו בסופו של דבר, בשקט בשקט בלי שארגיש. גם בחברות ובמסירות המוחלטת שגיליתי בו כאשר סוף סוף הוא התפנה מהעבודה והיה לנו יותר זמן ביחד. גם באופן שבו הוא קשוב למה שאני רוצה ומה שאני צריכה. אני מביטה מסביב ואני לא רואה הרבה זוגות שמסוגלים ככה להיות כל כך הרבה זמן לבד ביחד ושיהיה להם טוב עם זה.
אבל דווקא בגלל זה עכשיו אני פוחדת לאבד אותו. דווקא עכשיו אני חוששת להישאר לבד. כי הבנתי כמה אני זקוקה לו וכמה למדתי להסתמך עליו.
עכשיו יש לך אותו. עכשיו אתם ביחד. כן יש בעיות בריאותיות ויש דאגות אבל בדרך כלל את כל כך יודעת למצות את הרגע, לשמוח בכאן ועכשיו, להוקיר תודה על היש - מה קורה לך?
קורה. כנראה שלפעמים יש נפילות כאלה אל העצב, אל הייאוש. אל ההבנה שבסוף בסוף לא משנה כמה חברים יש לך וכמה אתה מוקף במשפחה אוהבת - כאשר אתה באמת זקוק לאנשים כנראה אתה צפוי להתאכזב.
וואו, מאיפה זה בא פתאום?
אני באמת באמת לא יודעת להגיד לך מאיפה זה בא לי פתאום. מן דכדוך שכזה. ייאוש שכזה. דיברתי על זה אתמול עם T בזמן הליכת הערב שלנו ביחד, וגם הוא לא הבין מאיפה זה בא.
ואז השיחה בינינו גלשה גם לציבורי. להרוגים בתאונות הדרכים, לפוליטיקה....אמרתי שאני לא מזהה את עצמי בהקשר של המדינה והעם שלי. שפעם החיבור היה ברור וחזק והקשר שלי לכאן ולכולם היה חזק ומובן מאליו. ושזה כבר הרבה זמן לא ככה. שאין לי מושג מי האנשים האלה שאני רואה בכביש ובתור ובטלוויזיה - ומה החיבור שלי אליהם. וזה מייאש אותי.
והוא אמר שזה ממש לא נכון להתייאש, להרים ידיים. ואז הבנתי משהו דווקא בהקשר האישי.
בניגוד אלי, T מעולם לא ציפה מאף אחד שיתמוך בו, שיעזור לו, שיהיה שם לכשהוא יזדקק. נראה לי שהוא לא מבין את הרעיון הזה בכלל. ברור לו שהוא צריך לדאוג לעצמו. תמיד. האמת ששמתי לב שאפילו קשה לו להיעזר בי כאשר הוא מתקשה.
טוב שדיברתם, זה עזר לך קצת?
זה לא הקל על הדכדוך או הייאוש - האולי רגעי - שהשתלט עלי. אבל היה טוב לדבר איתו והיה טוב להזכיר לעצמו שכרגע, עד להודעה חדשה, לפחות יש לנו זה את זו. וזה המון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה