סוף שבוע פעיל

סוף השבוע עבר מלא פעילות, חלקה משפחתית וחלקה חברתית.

בששי באו אלינו כרגיל הורי ובתי ומשפחתה המתוקה. היה כיף להיות עם כולם והנכדים היו מתוקים כתמיד. 

היה מצחיק לראות איך שרי כבר "מתורגלת" בשיגרה של ימי ששי. בסוף הארוחה היא קראה לאחיה הגדולים לרדת למרתף להביא משם גלידות (מהפריזר שבמרתף). לפני שהלכו הביתה היא שאלה אותם "אתם נשארים לישון פה?" והתעקשה לעלות לחדר שלנו ולהראות לכל אחד מהם מהי המיטה שלו. האמת שנשמותק היה גמור מעייפות והתברר שגם חכמוד היה די עייף, כך שהם נכנסו למיטות עוד לפני שההורים יצאו הביתה. עשיתי לחכמוד קצת מסאז' בשכמות ובגב, הכל היה תפוס לו מהאימון ומהכדוריד. 

הם ישנו מתשע בערב בערך עד שבע בבוקר. לא רע בכלל. 

בשבת בתי הגיעה עם שרי מוקדם מהרגיל כדי לאסוף אותם, כי היו צפויים להגיע אלינו חברים.

מה שקרה, הוא שזוג החברים מאוסטרליה שעברו כאן בארץ באוגוסט, עומדים לחזור לאוסטרליה סוף סוף ממסעם באירופה, ועשו זאת דרך ישראל, וביקשו שניפגש כולנו. הם הציעו למצוא בית קפה בהרצליה, ואז התברר ששום בית קפה לא מוכן לשריין שולחן לעשרה או 12 איש בשבת בבוקר. 

הבחור הציע שהם ילכו מוקדם לאן שהוא וישריינו שולחן ויודיעו לנו היכן, אבל T לא חשב שזה יעבוד, ואז החלטנו להזמין את כולם לפה. אמרנו שנקנה ג'חנון מאחת העגלות שמוקמות באזור שלנו מידי שבת בבוקר, ויש לנו פריזר מלא בגלידות תוצרת בית, ונגיד לכל זוג להביא משהו קטן - וזהו. כך היה. 

פרט לזוג אחד (שהיא עשתה בייבי סיטר לנכדה והוא היה מצונן נורא וחשש להדביק את כולנו) כולם התייצבו - היינו עשרה אנשים. 

ושוב נוכחתי לראות איך, למרות שהחברות שלנו שייכת בעצם לשנות העשר'ה / תחילת העשרים של חיינו, ומאז נפרדו דרכינו ובין רובנו אין קשר שוטף ואין גם הרבה משותף - בכל זאת היה נעים להיות ביחד. דווקא את הנשים אני פחות מכירה, כי פרט לזו שגרה באוסטרליה ועוד אחת שהייתי איתה בקשר קצר בתקופה שבני ובתה הבכורה היו תינוקות, בעצם את האחרות פגשתי לראשונה רק באותם מפגשים בודדים בעשר השנים האחרונות - אבל ממש נחמד לי איתן. 

בסוף המפגש מישהו אמר שאולי הגיע הזמן שניפגש גם בלי קשר לביקורים של הזוג ההוא מאוסטרליה, וכולם הנהנו בהסכמה.

אז נראה, אולי זה באמת יהפוך למנהג תדיר יותר. ושוב, תלוי במצב בריאותו של T. 

לאחרונה הכאבים שלו תכופים יותר, ולמרות שהוא טוען שפרט לגל כאב פעם בכמה ימים הוא מרגיש מצוין, אני כמובן יותר דואגת. אין מה לעשות, אני מתחילה להצטער שדחינו את הניתוח, ואני די בטוחה (וגם הוא) שה-MRI לא יהיה שונה (לפחות לא לטובה) מזה שעשינו בתחילת ספטמבר. מילא, זה מה שהוחלט ועם זה נצטרך לחיות. 

הבוקר T הצליח לתקן את הקצר בתאורת הגינה, אלוף שכמוהו. הרעתי לו כראוי. אז כרגע מה שנותר הוא לחכות לשער החדש (עוד חודשיים....) ולקוות שבעל המקצוע שעשה כאן את "הבית החכם" יגיע בהקדם כדי לתקן את השיבושים במערכת, אם זה אפשרי, או לעזור לנו במציאת פתרון חלופי. 

מחר אולי אקפוץ לבקר אצל בתי, לבלות קצת זמן איכות עם הנכדים בלי לבשל ולארח. 

מחרתיים קבעתי להיפגש עם 'קלי' ו'שני' - ואני מקווה שהפעם המפגש ייצא לפועל (בפעם הקודמת זה בוטל ברגע האחרון, ולפני כן היתה המון קורונה.....).  

מקווה לשבוע נחמד וטוב.