גם זמן איכות וגם עוד תקלות ושיבושים

או כמו שאומרים - החיים. כי בחיים יש גם וגם. 

כמו שכבר סיפרתי, היו כמה ימים בהם כל בוקר T חטף גל של כאב. זה קרה מייד אחרי שאכל ארוחת בוקר, וזה הגיע למצב בו הוא ממש פחד לאכול. 

הוא פנה גם אל 'רופאחלופי' וגם אל הפרופסור ושאל מה לעשות עם זה. 

'רופאחלופי' לא מתכתב איתו ישירות וכל ההתכתבות עוברת דרך המזכירה שלו, שדי נפנפה את T והפנתה אותו לרופא משפחה. די ברור שהיא לא מיידעת את 'רופאחלופי' בכלל על ההתכתבות הזאת. זה היה די מאכזב. 

הפרופסור, לעומת זאת, שמתכתב עם T ישירות במייל, ענה מהר מאד וביקש מ-T  לעשות בדיקת דם לתפקודי כבד. אז ביקשנו מ'רופאהחדשה' (שכרגיל הגיבה מייד למחרת) ועל הבוקר הוא כבר הלך לקופת חולים לעשות בדיקת דם. על הדרך גם אני הלכתי איתו, כי 'רופאהחדשה' ביקשה לעקוב אחר רמת הגלוקוז שלי. 

רמת הגלוקוז שלי גבולית כל השנים, לפעמים מתחת לטווח ה"מותר" ולפעמים מעט מעל. אבל 'רופאהחדשה' רק רוצה לוודא שאין מגמת עלייה. היא אמרה שסטרס יכול לגרום לעלייה ברמת הסוכר בדם, גם אם אני אוכלת נכון ומתעמלת וכו. גם הפעם ראיתי שרמת הגלוקוז שלי בדם היא 100, שזה בדיוק על הגבול העליון של הטווח. אין מגמת עלייה ואין מגמת ירידה. זה פשוט קבוע כל השנים. אגב גם כאשר הגבול העליון היה 115 לי היה בין 95-105. מאז ומתמיד. 

בדיקות הדם של T היו די בסדר, באופן כללי. תפקודי הכבד לא היו תקינים לגמרי, ואף היו פחות טובים מאשר בבדיקה הקודמת באמצע אוקטובר, אבל אלה ערכים שלא גורמים לרופאים להריץ אותנו למיון. 'רופאהחדשה' בדקה את התוצאות (ביוזמתה) ושלחה ל-T בקשה לחזור על הבדיקות ביום ראשון הקרוב כדי לראות אם יש מגמת עלייה. היא ציינה, מה שאנחנו כבר יודעים בעצמנו, שהערכים עלו אמנם מאז הבדיקה הקודמת אך הם עדיין לא בטווח שמרמז על חסימה בדרכי המרה. אמרתי כבר כמה שאני מרוצה מהרופאה החדשה הזאת? 

באחד מימי השבוע קפצנו אחר הצהריים לבקר אצל בתי ולבלות איתה ועם הנכדים. היא ושרי חזרו מהגן כשהגענו, ולמרות שברגע הראשון היא ביקשה שארים אותה ושמחה מאד לקראתנו, תוך כמה דקות וראינו שהיא בעיקר רוצה זמן איכות עם אמא שלה. באותו הלילה התברר שהיא שוב חולה, היא היתה עם חום בלילה וכל היום למחרת אבל יום אחרי זה כבר קמה לגמרי בריאה. 

דווקא התאים לנו לבלות קצת זמן איכות עם הגדולים, אז T שיחק שח מט עם חכמוד, ואני שיחקתי "צוללות" עם נשמותק, ואחר כך ארבעתנו שיחקנו "רביעיות בעלי מקצוע"....אז באמת היה לנו זמן איכות ביחד. שרי מידי פעם צפתה במתרחש אבל בעיקר רצה להיות עם אמא. והיה כיף לראות אותן ביחד. 

עוד השבוע קפצתי למספרה, כי היה אמור להיות לי תור בשבוע הבא, ואז החלטנו בכל זאת לרדת לים המלח (ביטלתי את ההזמנה בגלל הניתוח שהיה אמור להיות, ואז כשהוא נדחה הזמנתי מחדש). בדרך כלל אני מאד מרוצה מהספר הזה, הוא גם עושה לי צבע נהדר וגם מספר מצוין, אבל הפעם במספרה היתה תקלה קטנה -ביקשתי ממנו "לכסח" לי את הפוני כמו שהוא עשה בפעם הקודמת, אבל בעוד שאני התכוונתי לדלל אותו, הוא הבין שאני רוצה לקצר אותו, ומפה לשם יש לי פוני ממש ממש קצר, אבל לא נורא. הרי בסוף זה יצמח בחזרה. 

במסגרת השיבושים והתקלות, השבוע T החליט להרכיב על הקיר את מתקן הטעינה של השואב האלחוטי. אני הייתי בשיחת טלפון (עם 'אורה', תיכף אכתוב גם על זה) ושמעתי את T קודח בקיר למעלה בחדר הכביסה. פתאום הוא צעק "לאאאאאאאא!!!" ואני הבנתי שקרה משהו לא טוב. התנצלתי בפני אורה וניתקתי את השיחה, ורצתי למעלה לשאול את T מה קרה. הוא צעק "סגרי את הברז הראשי של המים" וטסתי החוצה לעשות זאת. כשחזרתי עליתי וראיתי שחדר הכביסה מוצף במים. חמים. החור האחרון ש-T קדח עבור מתקן הטעינה של השואב פגע בצינור של המים החמים. 

צריך להסביר רגע לגבי הנושא הזה, כי בעקרון ידוע (למי לשמבין בעיניינים האלה) שצינורות עוברים בקירות בטווח גובה מסוים. קיימים סטנדרטים או כללים מאד ברורים לדבר הזה. אלא מה? קבלן האינסטלציה שעבד כאן בעת שבנינו את הבית לא עבד על פי הכללים והסטנדרטים הידועים. הוא גם לא עבד על פי תכניות האינסטלציה שהוכנו בקפידה. הוא לא הרכיב את הברזים ואת האסלות על פי הוראות היצרנים. הוא עשה פחות או יותר מה שבא לו. וכבר אכלנו אותה כמה פעמים בגללו לאורך 11 השנים שאנחנו חיים בבית הזה. בחדר האמבטיה של האורחים הנגר שהרכיב את ארונות האמבטיה פוצץ ככה צינור בדיוק מאותה הסיבה. לא ניתן לדעת בבית הזה היכן עוברים צינורות בקיר. 

למזלנו השרברב שהתקשרנו אליו הגיע תוך דקות. באמת שלא ציפינו שיסדרו לנו את זה עוד באותו הערב. תוך שעה הוא תיקן את הצינור ויכולנו לחזור להשתמש במים. אמנם הוא שחט אותנו במחיר.....אבל באותו הרגע היינו כנראה מוכנים לשלם כל סכום. 

אז הזכרתי את שיחת הטלפון שלי עם 'אורה'. מזמן מזמן לא דיברתי איתה, בעיקר כי היא מעולם לא מתקשרת ורק אני יוזמת שיחות או הודעות וואטסאפ (אלא אם כן זה יום הולדתי, ואז היא מסמסת מזל טוב). אורה נוטה להשתבלל. אז באותו היום הצלחתי לשוחח איתה ארוכות (למרות שבכל זאת השיחה נקטעה באמצע בגלל הפיצוץ בצינור המים החמים) ונוכחתי שוב לדעת שלא משנה מה קורה במציאות - התגובה שלה תמיד תהיה להשתבלל. להתנתק מהעולם, מרוב החברות והחברים. הפעם זו הקורונה (היא כל הזמן קראה לזה ה-PANDEMIC) שגרמה לה מצד אחד לחרדות תהומיות ומצד שני לכעס גדול והכחשה. אגב אני מכירה עוד הרבה כאלה, שמרוב חרדה מהנגיף ומהשפעותיו, הגיבו בהכחשה. היא הביעה חוסר רצון לשמוע איך המגיפה משפיעה ביום יום על חברים וקרובי משפחה, חוסר רצון לדבר על זה, חוסר מוכנות להאמין לדברים ששומעים בחדשות. שמחתי לפחות שהיא כן התחסנה, אבל כל השיחה הזאת העיקה עלי מאד, ולמרות שניסינו לדבר על דברים שמחים, עדכונים לגבי הילדים והעבודה - נזכרתי מדוע בעצם אנחנו לא מדברות לעיתים קרובות יותר. זה גזל ממנו הרבה מאד אנרגיות. 

אני ממשיכה עם הספר LEVIATHAN WAKES וכבר נשאבתי לתוכו לגמרי, קוראת בכל רגע פנוי. איזה כיף זה כשספר מחכה לי שאתפנה........

החלק המשמח והמרגש ביותר השבוע היה המפגש - סוף סוף - עם חברותיי 'קלי' ו'שני'. 

זמן רב עבר מאז שנפגשנו - זה היה ממש לפני הקורונה, אם אינני טועה. הצלחנו פעם אחת לקיים מפגש בזום, אבל זוכרת שזה הכניס אותנו קצת לדכדוך להיפגש ככה. קבענו אחרי כן פעם אחת וביטלנו (נדמה לי ש'שני' לא הרגישה טוב) ועכשיו סוף סוף זה יצא לפועל.

היה כל כך כיף להיפגש והשעות חלפו בלי שהרגשנו. כל אחת מאיתנו חיה את חייה, כל אחת עם המשפחה שלה ועבודה שלה וכן - גם הצרות שלה - אבל כאשר אנחנו ביחד זו פשוט הנאה צרופה, והקשר ביננו פשוט מיוחד. מקווה מאד שהפעם הבאה לא תהיה עוד המון המון זמן. אבל בין היתר זה תלוי כמובן במה יהיה עם T. 

אז דווקא ביומיים האחרונים הוא לא חווה כאבים, אין לנו מושג מה זה אומר - אולי הסטנט גרם לדלקת מקומית והיא נרגעה, אולי משהו אחר. בתחילת השבוע הבא הוא באמת יחזור על בדיקות הדם ואז נרד לים המלח....ונקווה לטוב. 

שבת שלום.