את כל ההצעות והשאלות וההפניות והקישורים שקיבלתי מהמגיבים היקרים בבלוג ומבתי ומאנשים אחרים בחיינו הפנינו לפרופסור והוא עושה כמיטב יכולתו לענות ולהיענות, להסביר ולספק תשובות, ובעקבותיהן קבענו תור אצל 'רופאהחדשה', שכעת היא גם רופאת המשפחה של T, כדי שתכיר את ההיסטוריה שלו ותשלח אותו לבדיקות הנחוצות.
כרגע T משוכנע שאכן מסתתר שם גידול סרטני, ושגם אם הניתוח יעבור בהצלחה, והוא יימצא ואף יינתן טיפול: בכל זאת נותרו לו בין שנתיים לחמש שנים לחיות.
יכול להיות שזה נכון ויכול להיות שזה מופרך - אין דרך לדעתי כרגע - אבל העובדה היא שהוא נערך לזה, וגם משדר את זה לבתי וחתני, ל'שותפנו'...וכמובן מכניס אותם לדיכאון. הוא בטוח שהוא עוזר להם בכך שהוא מכין אותם ולא מאפשר להם לקוות לדברים לא מציאותיים.
אמרתי לבתי שזו כנראה הדרך שלו להתמודד עם הפחד ועם חוסר הוודאות, ושתנסה למצוא דרכי התמודדות משלה כי באמת אין דרך לדעת עדיין מה יש שם ומה יהיה עם זה, ושאם היא מסוגלת - לא בטוח שהיא מסוגלת - שתניח את זה בצד שתתייחס לכל דבר שקורה בעתו.
במקביל ובהתאם להלך הרוח הזה T משייף את הצוואה שלו, מתארגן מול רואה החשבון האמריקאי שלנו לגבי עסקי הנדל"ן שלנו בחו"ל, כותב הנחיות ועורך סדר בכל העניינים כדי שיהיה לנו יותר קל להסתדר "אחרי". כן, מורבידי ביותר אבל מצד שני גם נבון ואחראי.
אמרתי לו שאני מקווה מאד שזה יהיה כמו ביטוח הנסיעות עליו התעקשתי לפני שטסנו. שנהיה מכוסים אבל שבסוף לא נזדקק לזה. לפחות לא בשנים הקרובות.
מידי פעם אני שוב חשה מעט את החרדה המפרפרת בחזה ובבטן אבל זה עדיין לא הגיע לרמות הקשות שהיו לפני כמה שבועות. או במילים אחרות: טרם ניסיתי לקחת את הקלונקס שקבלתי מ'רופאהחדשה'.
בינתיים הגיע גם זימון לניתוח ב 31 באוקטובר. זהו. יש תאריך.
אמא'לה!
זה אומר שאספיק את כל מה שיש לי לעשות עד אז, ואחרי כן אני בעצם לא קובעת או מתחייבת לשום דבר. נראה מה יהיה.
וממשיכים כמובן בשיגרת הספורט, העבודה, המשפחה והחברים.
בתי וחתני אפילו רוצים שנסע ביחד לצפון בזמן הזה שלפני הניתוח. דווקא רעיון מעולה.
הערב אנחנו נפגשים עם 'שותפנו' ו-'שריתה' ועוד חבר שעבד איתם כשעוד היה להם את העסק של האירועים.
כאמור - מנסים לחיות את החיים בינתיים ולהישאר חיוביים וחיוניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה