מפלס החרדה שלי

 היום מפלס החרדה שלי שוב בעלייה, מאז ש-T התחיל להרגיש פחות טוב אתמול והיום. 

בסך הכל הוא עדיין בסדר אבל התחילו מעט כאבים - ונראה לי שהוא כל כך פוחד מהכאבים החזקים שמספיק שמתחיל כאב קל והוא כולו כבר דרוך לקראתו. 

פתאום אני שוב ממש חרדה לקראת קבלת תוצאות הביופסיה - עדיין לא שמענו כלום אבל משום מה התחלתי להילחץ שמשהו לא בסדר. 

אז שוב הלב לפות בתוך צבת של חרדה ושוב הבטן מתהפכת ושוב הגרון מכווץ, וכל שנותר לי לעשות הוא לנשום ולנשום ולהסכים לתת לתחושות להציף אותי ולחכות שיתפוגגו מעצמן, עד שנקבל תשובות ונראה מה הלאה. 

בגזרת הקורונה גיסי כבר מרגיש הרבה יותר טוב אבל אשתו, שבדיקתה יצאה שלילית בשבוע שעבר, פיתחה סימפטומים היום. חום ושיעול. אז הם נוסעים לעשות לה עוד בדיקה. גם היא כמובן מחוסנת. 

אם עד עכשיו חששתי שלא נוכל לטוס להולנד או לארצות הברית (אוגוסט וספטמבר בהתאמה) בגלל מצבו של T ו/או בגלל הקורונה, עכשיו אני מתחילה לחשוב שאולי אני בכלל לא רוצה לטוס לשום מקום וזהו. נראה מה יהיה. 

דווקא סוף השבוע היה נחמד מאד. מאד מאד אפילו. בניגוד חד לתחושות שאני מתארת כאן. 

בששי בבוקר הגיעה לביקור ספונטני חברתי 'החתולה' שעברה איזה הליך רפואי קצר בנתניה (היא גרה בגבעתיים) אז מבחינתה זו היתה הזדמנות לראות אם אני בבית ורוצה להיפגש. אושר גדול. דיברנו הרבה בשנה האחרונה אבל לא התראינו שנה, לדעתי, והיה כל כך טוב לשבת ביחד ולדבר ולהתעדכן, וגם T הצטרף לשיחה מידי פעם. בכל פעם מחדש אנחנו כל כך שמחות להיפגש וכל כך מתכוונות לעשות את זה לעיתים קרובות יותר, ומקווה שבסוף גם נצליח. 

בערב הגיעו בתי עם חתני והנכדים וגם הורי והיה ערב נעים מאד וטעים מאד. 

הנכדים הגדולים נשארו לישון, לראשונה מזה מספר שבועות, וזה היה כיף גדול. כשכולם הלכו שיחקתי איתם "הרמז" ובאופן חד פעמי ויוצא דופן ניצחתי (וזאת למרות שחכמוד כרגיל רימה קצת). הם מאד פירגנו, ועלו לראות טלוויזיה במיטה שלי עד שעלינו גם אנחנו לישון. 

בבוקר הם קמו ממש מוקדם, עוד לפני שהספקתי לצאת להליכה, וכשחזרנו מההליכה T הכין להם פנקייקים ושוקו, ואז שיחקנו "החבילה הגיעה", ושוב ניצחתי, באופן מאד יוצא דופן, ושוב הם פירגנו. בתי הגיעה עם 'שרי' ומילאנו לה את הבריכה המתנפחת ואז הם הלכו והיתה לנו שבת רגועה בבית במזגן. 

בערב נסענו עם הורי לאחי לחגוג לאחיינית2 יום הולדת 24 - היה ממש ממש טוב להיפגש איתם ועם המשפחה המורחבת (אמא של גיסתי, אחותה עם המשפחה, החברה הכי טובה עם המשפחה) והיה אוכל טעים (שהיא הזמינה ממישהי שמבשלת נהדר). 

אפילו הנכדים שלי נהנו שם, למרות שמעט חששתי שישתעממו. כולם חיזרו אחר 'שרי' ואחרי תקופה קצרה של ביישנות היא התחילה לשתף פעולה וגם ליהנות מזה. נשמותק הציע את שירותי העיסוי שלו (יש לו ידיים נהדרות והוא גילה שהוא מעסה ממש טוב ומתגאה בזה) שזכו להרבה שבחים (בעיקר מצדה של אמא של גיסתי ואחותה). חכמוד שם לב לכיסא מתנדנד אחד וביקש מברג מאחי וסידר את זה, לקול תרועת כל מי ששם לב. בקיצור הם קיבלו הרבה מאד חיזוקים, וחזרו הביתה במצב רוח נהדר. 

קצת חששתי ככה ממפגש כל כך המוני ופוטנציאל למדגרת קורונה, אבל מה שיהיה יהיה, כנראה. נקווה לטוב. 

הבעייה היחידה היתה שהמזגן אצל אחי בבית פשוט מקרטע, לא עמד במשימה וכולנו נטפנו זיעה רוב הערב. הם הוסיפו שני מאווררים אבל זה עזר בעיקר למי שישב ממש מולם, ולא עזר ללחות. באיזשהו שלב T התחיל להרגיש לא טוב, וגם אז התחילו לו  קצת כאבים, כך שמהבחינה הזאת לא היה מוצלח. מקווה שהוא יהיה בסדר. 

בדיעבד נודע לי ש'שרי' כבר כמה ימים "מבשלת" איזה חום שעולה מידי פעם ויורד בחזרה, וקצת כעסתי על בתי שלא דיווחה לנו על זה לפני שהתחבקנו והתנשקנו איתה במהלך כל סוף השבוע. היום התקשרו מהגן שעלה החום ובתי שאלה אם אוכל לשמור עליה, וסירבתי בנימוס. לא מתאים, לא כאשר מצבו של T לא ברור. גם ככה כבר נחשפנו אליה ביומיים האחרונים, לא יפה. מה שכן, הסכמתי לקחת מחר את נשמותק לרופא שיניים. אז יש לי דיקור וטווינה אצל 'שנטי' ואחר כך נפגשת עם 'מחברת' ומשם נוסעת לאסוף את נשמותק. יום "עמוס" בסטנדרטים שלי. 

נקווה לבריאות טובה אצל כולם, אצל כולנו, ומה שיהיה - יהיה.