שינויים

מדי פעם אני נעצרת ומתבוננת. 

בעצמי, ביום יום שלי, בשיגרה שלי, בשינויים במציאות שלי, שחלקם אולי נכפו עלי ואת חלקם בחרתי.

הקורונה כמובן שינתה הרבה מאד בחודשים מאז שנחתה עלינו. וכמו שקורה בדרך כלל, התרגלנו לרוב הדברים. עד כדי כך התרגלתי, שלפעמים כאשר אני צופה בסרט או סידרה ורואה אנשים מתקהלים, מתחבקים ומתנשקים - אני אינסטינקטיבית שואלת את עצמי מה לעזאזל הם חושבים לעצמם ולמה הם לא נזהרים. 

כבר לא מוזר לי להביט סביב בסופר או ברחוב ולראות את רוב האנשים עם מסיכות. לפחות על חלק מהפנים.

עדיין מוזר וכואב לראות כל כך הרבה חנויות סגורות. לא כי אני חובבת קניות - אני ממש לא - אבל חושבת על כל בעלי העסקים והעובדים שתקועים בבית לא עבודה, ללא פרנסה, ללא אופק. 

אבל את השינויים החדים ביותר דווקא אני חוללתי בעצמי. או יותר נכון אנחנו - T ואני חוללנו - בחודשים האחרונים.

זה התחיל עם הדיאטה וההקפדה היומית על פעילות גופנית.

ובהדרגה זה גרם לשינויים בלו"ז היומי שלנו. 

ופתאום עכשיו אני רואה שאנחנו קמים בסביבות חמש בבוקר (כי התרגלנו לקום בשש להליכה ואז שעון חורף...) ויוצאים (כל אחד בנפרד) להליכה. 

ובסביבות חמש בערב,או אפילו קצת לפני כן, אנחנו יוצאים להליכה נוספת ביישוב או שנוסעים לים והולכים בחוף או על הטיילת ונושמים את האוויר המלוח ומביטים בשמש השוקעת (או בשאריות שהיא משאירה אחריה אחרי השקיעה).

ואז גם יוצא לנו ללכת לישון יותר מוקדם - כי קמנו יותר מוקדם - ובלי שהתכוונו או תכננו או אפילו שמנו לב - היום שלנו השתנה. וזה עדיין מרגיש מוזר אבל בסדר בסך הכל.

בין לבין אנחנו עושים את אותם הדברים שעשינו קודם. ביחד וכל אחד לחוד.

T עדיין נפגש עם לקוחות (אצלנו בגינה או אצלם בעסק) - חלקם איכשהו שורדים וחלקם ממש על סף קריסה. אחד מהם ממש פורח בתקופת הקורונה - המצב הכריח אותו סוף סוף ליישם פעולות ש-T מנסה כבר שנים לייעץ לו לעשות, וזה עשה לעסק שלו רק טוב. הוא אפילו מרוויח, לראשונה מזה המון זמן. 

אני עם ממשיכה לאמן במייל, ממשיכה עם הבלוגים, עם הספרים, עם הסדרות. אני ממשיכה עם השיחות עם חברות, עם הילדים ועם הורי (בטלפון או בוידאו), עם גיסתי - שעדיין ממתינה לתשובה לגבי סוג ואופי הטיפולים שתצטרך לעבור. 

כל כך הרבה השתנה. 

אתמול דיברנו על החופשה בדרום אפריקה (איכשהו זה עלה בשיחה) ו-T אמר שישמח לנסוע לשם שוב, ואז עלה נושא האוכל. כרגע זה כל כך פשוט לאכול כל יום בבית ולנהל את התפריט שלנו ואת הכמויות בעצמנו. מה עושים בחופשה? בחו"ל? וחשבתי לעצמי שזו לא באמת אמורה להיות בעייה. פשוט נאכל פחות. ובלי מתוקים. ונראה לי שזה יהיה בסדר. ובטח נוכל לעשות הרבה יותר פעילויות ברגל, אולי אפילו כאלו שנמנענו מהן בעבר. יאללה רק שכבר אפשר יהיה לנסוע כבר (ולא, כרגע גם אם אפשר - זה פשוט לא הגיוני).